מחוז 9

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מחוז 9
District 9
כרזת הסרט
כרזת הסרט
כרזת הסרט
מבוסס על Alive in Joburg עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי ניל בלומקאמפ
הופק בידי Key Creatives
QED International
פיטר ג'קסון
תסריט ניל בלומקאמפ
טרי טאצ'ל
עריכה ג'וליאן קלארק
שחקנים ראשיים שרלטו קופלי
ג'ייסון קופ
דייוויד ג'יימס
מוזיקה קלינטון שורטר
צילום טרנט אופאלוך
מדינה דרום אפריקה, ארצות הברית, ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה WingNut Films
QED International
Key Creatives
Wintergreen Productions
חברה מפיצה סרטי טריסטאר
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה ארצות הבריתארצות הברית 14 באוגוסט 2009
ישראלישראל 22 באוקטובר 2009
משך הקרנה 112 דקות
שפת הסרט אנגלית, ניגרית, אפריקנס
סוגה סרט מותחן, Found Footage, סרט דיסטופי, סרט דרמה, סרט מדע בדיוני, סרט פעולה, biopunk עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 30 מיליון דולר
הכנסות 210.8 מיליון דולר
הכנסות באתר מוג'ו district9
פרסים פרס סאטורן לסרט בינלאומי עריכת הנתון בוויקינתונים
סרט הבא מחוז 10 (בפיתוח)
האתר הרשמי
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מחוז 9אנגלית: District 9) הוא סרט מדע בדיוני משנת 2009 בבימויו של ניל בלומקאמפ. הסרט מגולל את סיפורו של "מחוז 9" - מחוז מיוחד שהוקם בפאתי העיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה על מנת לשמש מחנה פליטים לגזע חייזרים שהגיעו לכדור הארץ. חלקו הראשון של הסרט מצולם בטכניקת Found Footage ומוצג מפרספקטיבה חדשותית.

פרטי העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 1982 הופיעה חללית חייזרים ענקית מעל לעיר יוהנסבורג שבדרום אפריקה והתמקמה שם מסיבות לא ברורות. במשך שלושה חודשים ריחפה החללית מעל לעיר ללא ניע. בסופו של דבר, לאחר דיונים רבים, החליטו בני האדם לפרוץ פנימה לחללית. בני האדם מצאו בחללית גזע חייזרים שנראו תשושים, והכריזו עליהם כעל פליטים. בעשור הראשון של המאה ה-21, התקבלה החלטה בידי הממשלה הדרום אפריקנית להעביר את אוכלוסיית החייזרים מהמחוז הקיים בו שוכנו, "מחוז 9", למחוז חדש, "מחוז 10". לשם כך נרכשו שירותיו של הארגון הבינלאומי MNU (ראשי תיבות של Multinational United; "הכוחות המאוחדים"), שהוא בין היתר גם יצרן הנשק השני בגודלו בעולם. "מחוז 9" שוכן בפאתי יוהנסבורג ואוכלוסיית החייזרים שם מונה קצת יותר ממיליון פרטים. "מחוז 9" הוא מחוז גדול המורכב כולו מבתים ארעיים העשויים פח.

בני האדם החלו לכנות את החייזרים "שרצים" עקב דמיונם למעשירי רגל. גזע החייזרים הביא עמו לכדור הארץ כלי נשק מיוחדים ומתקדמים טכנולוגית שאיש מלבדם לא יכול לתפעל, זאת כיוון שהנשק מופעל רק על ידי זיהוי ביולוגי של החייזרים בלבד. ברבות השנים החל גזע החייזרים להבין את השפה האנגלית, אך הם אינם מדברים בה, אלא בשפה הייחודית שלהם. לחייזרים חיבה מיוחדת למזון לחתולים.

ההחלטה להעביר את אוכלוסיית החייזרים הרחק מן העיר יוהנסבורג, למחנה החדש - "מחוז 10", הייתה בעקבות תלונות התושבים. באוגוסט 2010, עובד MNU בשם ויקוס ואן דה מרווה (שרלטו קופלי) מופקד על העברת 1.8 מיליון החייזרים למחוז החדש, ומחליט במבצע מורכב לעבור מדלת לדלת של בתי הפח של החייזרים ולחלק להם צווי פינוי.

במהלך הפינוי, בני האדם מחרימים כלי נשק מיוחדים של גזע החייזרים (נשק מסוכן בעל יכולות טכנולוגיות מתקדמות), כמו גם נשק אנושי שקנו מכנופיות דרום אפריקניות. כנופיות אלו גם קונות מהחייזרים את נשקיהם המתקדמים, על אף שאינן יכולות להפעילם, בתמורה למזון חתולים החביב על החייזרים.

בעת הפינוי, ואן דה מרווה נכנס לאחד הבתים ומוצא מחסן מלא באמצעי לחימה מתקדמים. בשלב מסוים מוצא קפסולה כסופה וגדולה המכילה נוזל שחור. כשהוא מתעסק בה, משפריצה הקפסולה את הנוזל השחור על פניו, והוא מתחיל להקיא.

לאחר התאוששות, חוזר ואן דה מרווה לעבודה במשרדי MNU ומגלה כי ציפורניו מתחילות לנשור וכי נוזל שחור נוזל מאפו. כששב הביתה, עורכים לו קרוביו מסיבת הפתעה לרגל הקידום שזכה לו בעבודה. בעת החגיגה הוא מתחיל להקיא נוזל שחור ומתמוטט. ואן דה מרווה מתעורר בבית חולים, קשור למיטתו ומגלה כי ידו השתנתה ונראית כיד חייזרית. הוא מובהל למקום סודי שם נחשף לניסויים שעורכים בני האדם בחייזרים, ולניסיונות פיצוח אופן התפעול של הנשקים המתקדמים של החייזרים. במקום לנתחו, הוא מובהל למקום בו שוכנים מספר כלי נשק מתקדמים, איתם מורים לו לירות על חייזרים - שפני ניסויים שנחטפו ממחוז 9. מתברר כי גופו ספח אליו תכונות פיזיות המאפיינות את החייזרים, וכי הוא יכול להיות הסוד לפיצוח אופן תפעול הנשק. לאחר שהוא מסרב לשתף פעולה עם מדעני MNU, מחליטים אלו להורגו ולנתחו. ואן דה מרווה מצליח לברוח מהמקום, ומגיע אל "מחוז 9".

בעת החיפושים אחריו בתוך "מחוז 9", הוא מסתתר באחד מבתי הפח של אחד החייזרים, ומגלה כי אותו חייזר השוכן בבית שבו הסתתר מחביא חללית ריחוף קטנה מתחת לצריפו, בתוך האדמה. אותו חייזר, בעל השם האנושי כריסטופר ג'ונסון, מסביר לו (ואן דה מרווה מדבר אנגלית וכריסטופר משתמש בשפה החייזרית, אולם שניהם מבינים זה את זה) כי הוא עובר שינוי גנטי ולמעשה הופך בהדרגה לחייזר, ומציע שאם יעזור לו להשיג דלק (שהיה באותה קפסולה כסופה, וכעת נמצא במטה MNU) לחללית שמתחת לצריפו, יוכל להמריא אל חללית האם שעודנה שוכנת מעל יוהנסבורג, ומשם ימריא איתו אל הכוכב שלו ושם ימצא לו מרפא שיהפוך את השינוי.

ואן דה מרווה, שכעת מודע לכך שארגון ה-MNU רק מחפש את הטכנולוגיה והנשק של החייזרים ולא יבחל בשום דרך להשיגם, מחליט לחדור עם כריסטופר למשרדי MNU, שם יש מספיק דלק לחללית הריחוף. לאחר שחודרים השניים למשרדים נחשף כריסטופר למראות הקשים, תוצאות הניסויים בחייזרים בני גזעו.

כשהם מצליחים לחזור אל הצריף השוכן מעל חללית הריחוף, מודה לו כריסטופר ואומר לו כי תוך שלוש שנים יחזור עם תרופה. ואן דה מרווה כועס על שרק עכשיו אמר לו שייקח זמן רב עד שימצא לו תרופה, חובט בו ומעלף אותו. ואן דה מרווה נכנס לחללית עם בנו של כריסטופר, ומנסה להמריא לחללית האם, אך טילי נ"מ שהותקנו בגבולות "מחוז 9" מיירטים את החללית והיא מתרסקת. ואן דה מרווה נתפס ומובל במשאית אל עבר היציאה מהמחוז, אך ברגע האחרון כנופיות אפריקניות אורבות לכוח ה-MNU ומשחררות אותו. למרות זאת, הכנופיות מבקשות לשחוט את ואן דה מרווה מתוך אמונה כי אם יאכלו את איבריו, גם הם יצליחו להפעיל את נשק החייזרים. ואן דה מרווה מצליח להשתלט על רובוט חייזרי (מעין מכה) ששכן באחד המחסנים של הכנופיות, ולהרוג את כל חברי הכנופיה. את כריסטופר, שגם הובל אל מחוץ למחוז, הוא משחרר מתוך משאית MNU הפוכה, ומחליט כי בכל זאת יעזור לו להגיע לחללית האם. ואן דה מרווה, בעזרת הרובוט החייזרי מחפה על כריסטופר מפני כוחות ה-MNU ומצליח לעזור לו להגיע לחללית האם, ואף מצליח, בעזרת חייזרים נוספים להרוג את אנשי כוחות ה-MNU.

הסרט מסתיים כאשר מצליחים החייזר כריסטופר ובנו להפעיל את חללית האם ולהסתלק מן הכוכב, ונשאלת השאלה מה הן כוונותיו של כריסטופר - להזעיק עזרה ולחזור למען העם שלו? או שמא הסתלק מן הכוכב לבל יחזור, או אף אולי יחזור עם תגבורת ויכריז מלחמה על האנושות? זמן רב לאחר מכן, מתואר בדיווח חדשותי כי אוכלוסיית החייזרים כבר הועברה הרחק מיוהנסבורג, וכעת היא מונה יותר מ-2.5 מיליון פרטים והיא ממשיכה להתרחב. לקראת סוף הסרט, מוצאת אשתו של ואן דה מרווה חתיכת מתכת בצורת פרח על מפתן דלתה. סצנה לאחר מכן, נראה חייזר עם אותו חלקיק מתכת, יושב על תלם ב"מחוז 10" - רמז להפיכתו המלאה של ואן דה מרווה לחייזר.

סיפור רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנס קומיק-קון התראיין יוצר הסרט ניל בלומקאמפ ושפך קצת אור על הרקע לעלילה. לדבריו החייזרים בעלי מבנה היררכי של כוורת בדומה לדבורי דבש או נמלים. בכל חללית קיימת מלכה השולטת על הפועלים וגורמת להם לעבוד יחדיו. ללא המלכה לפועלים אין הכוונה והם אינם מסוגלים ליזום ולהתארגן יחדיו או לפעול למען מטרה. הספינה שהגיעה לכדור הארץ כנראה אספה וירוס או בקטריה שפגעו במלכה והשאירו את הפועלים ללא שליטה. החללית תוכננה כך שתישא את הפועלים לכוכב הקרוב ביותר בעלי תנאי מחיה מתאימים בו הם יכולים לחיות עד אשר תיוולד מלכה או מלך לכוורת. כפי הנראה הבן של החייזר כריסטופר אמור להיות המנהיג של החללית. כנראה שינויים ביולוגיים טבעיים שהחלו כתוצאה מאבדן המלכה הישנה הפכו את כריסטופר לחכם יותר וגרמו לו להטיל ביצה אחת בניגוד לשאר הפועלים אשר מטילים מספר רב של ביצים[דרוש מקור].

ביקורות והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט מתאר את החייזרים כפליטים אומללים, שפניהם היו לשלום. בסרט הם חיים בסוג של גטו, תחת משטרם של בני האדם. על החייזרים נאסר להסתובב ב"מקומות לבני אדם בלבד". סרט זה מציג דווקא את הצד הרע של האנושות, את הדחף להשתלט על נשקיהם של החייזרים. זאת בשונה מסרטי מדע בדיוני מקבילים, המתארים את בני האדם כגיבורים לעומת החייזרים הפולשים. מאחר שהסרט מתרחש בדרום אפריקה בשנת 1982, קשה להתעלם מהדמיון למדיניות האפרטהייד הגזענית שהייתה נהוגה שם עדיין באותו זמן.

הסרט קיבל ביקורות טובות על שהצליח להתמודד עם תקציב נמוך ובכל זאת הפך לשובר קופות. גם האפקטים בסרט והשחקנים ה"אנונימיים" שבו זכו לתשבחות.

סרט המשך[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרץ 2021 הודיע ניל בלומקאמפ שהוא שוקד על פיתוח המשכון, בצוותא עם שרלטו קופלי וטרי טאצ'ל. הסרט ייקרא "מחוז 10", לשם הועברו הפליטים ממחוז 9 בסוף הסרט הקודם.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hilburn, Trey III (March 4, 2021). A ‘District 9’ Sequel is Being Written by Neill Blomkamp and Terri Tatchell. iHorror. Retrieved March 4, 2021