מחר (שיר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מחר הוא שירה של המשוררת והפזמונאית נעמי שמר, אשר גם הלחינה את מילותיו. הלחן מנוגן כמארש במפגני צה"ל ובטקסים ואירועים ממלכתיים במעגל המועדים וימי הזיכרון, וכן מושר באירועים קהילתיים ובתוכניות מוזיקה. השיר הקורא לשלום וחוזה שלום, מושמע באירועים צבאיים ומדיניים כחלק מתפיסת העולם היהודית-הישראלית.

"מחר" הוא השיר הראשון באסופת שיריה של נעמי שמר "כל השירים", אשר ראתה אור לראשונה בתל אביב ב-1967.

פרקי השיר ותכניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר המחורז, הכולל חמישה בתים ופזמון, זכה לביצועים רבים, מלבד של שמר, בין השאר על ידי נחמה הנדל, להקת חיל הים, להקת הנח"ל, ירדנה ארזי, חוה אלברשטיין.

נושאי השיר הם המאוויים והתקוות לחיי שלום ויצירה בארץ ישראל. השיר מתאר את בקשתם בכל תחומי החיים הציבוריים, ובהם בניית בתים לבני אדם, עליזות ושמחה, צמיחה ופריחה ומימוש הרצונות של כל בני האדם, ובמיוחד השכנת השלום המדיני בארץ ישראל ובסביבתה, עד כדי תיאור אוטופי של נטישת כלי הנשק, ברוח הפסוק בתנ"ך בספר ישעיהו על אחרית הימים: „וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה:”.[1]

פזמון "מחר" מנוסח בחיוך ובשנינה, כביכול מודעת הדוברת לדמיוניות של המאוויים והתקוות, אבל אינה מוותרת עליהם כאפשרות עתידית:

"כל זה אינו משל ולא חלום
זה נכון כאור בצהריים
כל זה יבוא מחר אם לא היום
ואם לא מחר אז מחרתיים"

ארגזים עם תפוזים
משחתת

הבית הראשון מתחיל במילים: "מחר אולי נפליגה בספינות" ובו מובעת התקווה לתנועה חופשית מחוף אילת עד החופים באפריקה, כאשר על סיפוניהן של „המשחתות הישנות”, אשר תוצאנה משימוש צבאי, ותוטענה במיטב התוצרת החקלאית של מדינת ישראל אז, שמייצגם הבולט היו תפוזים.

הבית השני מפרט תיאור של עתיד מלא שמחה שבו מצלצלים "פעמונים" ו"ענבלים", השיר משוחח עם הפסוק בספר ישעיהו:[2]וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ וְעֵגֶל וּכְפִיר וּמְרִיא יַחְדָּו וְנַעַר קָטֹן נֹהֵג בָּם:”, ואף מגביר את משמעיו; בפסוק התנ"כי נכתב על נער קטון שיוביל את החיות המסוכנות זו לזו, ואילו ב"מחר" מנהיג האריה את מטרות הציד לשעבר, את בהמות המרעה:

"מחר אולי בכל המשעולים
ארי בעדר צאן ינהג."

הבית השלישי מתאר את הבתים הרבים שייבנו בעתיד ואת השירה שתצלצל בהם. האובדן והכאב ינוחמו בצמיחה ופריחה צבעונית חדשה:
"ושלל כלניות וצבעונים
יעלו מתוך ההריסות."

הבית הרביעי מתאר את החלום הרחוק, כאשר ישרור שלום על פני האדמות בין בני האדם והאומות השונות; המשוררת מציגה הסבה ממעמד פקודת ה"דום" הצבאית, אל חיי הנפש ואל הרגשות במילותיה:

"מחר כשהצבא יפשוט מדיו
ליבנו יעבור לדום"
ובהמשכו מתארות המילים את הגשמת רצונו של כל אדם במו ידיו:

"אחר כל איש יבנה בשתי ידיו
את מה שהוא חלם היום."

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]