נחמה הנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נחמה הנדל
נחמה הנדל, 1961
נחמה הנדל, 1961
לידה 22 באוגוסט 1936
ירושלים, ארץ ישראל
פטירה 30 בספטמבר 1998 (בגיל 62)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות פעילות משנות החמישים עד שנות התשעים
סוגה זמר עברי
עיסוק זמרת, מלחינה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי
לבנטיני
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

נחמה (הלנה) הֶנדֶל (22 באוגוסט 193630 בספטמבר 1998) הייתה זמרת, גיטריסטית, מלחינה ובדרנית ישראלית. מהזמרות הידועות בזמר העברי בשנות החמישים והשישים. הופיעה בישראל ובחו"ל ושיחקה במספר סרטים. ב-1984 עברה עם משפחתה לאוסטרליה וחזרה לאחר עשר שנים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמה הנדל ורן אלירן מתבוננים בכרזת מבחני הקבלה לתוכניתו של אד סאליבן, 1958

נחמה הנדל נולדה כבתם השנייה של זוג עולים מפולין, חנה (לבית פוירשטיין) וד"ר מיכאל הנדל,[1] מחנך והיסטוריון ששימש במשך שנים רבות כמפקח במשרד החינוך. חלק ניכר ממשפחתה נספה בשואה. גדלה בשכונת רחביה בירושלים ושאפה לעסוק במשחק. בין השנים 19541956 שירתה בלהקת הנח"ל, שם שיחקה במערכון שכתב אפרים קישון בשם "סאלח שבתי". לאחר שחרורה יצאה בסוף 1956 לפריז ללמוד משחק ושירה, אולם חזרה ארצה ב-1957 והקימה עם חבריה לשעבר מלהקת הנח"ל את להקת "בצל ירוק". הלהקה הפיקה כמה להיטים והנדל שימשה בה כסולנית. במקביל שיחקה בסרט "עמוד האש". לאחר שעזבה את "בצל ירוק" הקימה ביחד עם הזמר רן אלירן את הצוות "רן ונמה" לקראת מבחני הקבלה לתוכנית הפופולרית של איש המדיה האמריקאי אד סאליבן שנערכו בישראל בחודש אוגוסט 1958. לאחר שעברו את המבחנים הם הופיעו בתוכנית והחלו להתפרסם בארצות הברית ובקנדה וקיימו שם הופעות רבות. שם גם הוציאו את שני אלבומיהם, שרק מאוחר יותר התפרסמו בישראל. השניים שהו בארצות הברית כשנה וחצי ובמהלכן הכירה הנדל שתי זמרות מפורסמות ומצליחות - אודטה וג'ואן באאז - שהשפיעו על יצירתה בהמשך. עם האחרונה אף הופיעה יחד במועדון ניו-יורקי מוכר, The Village Gate. לאחר שחזרה לישראל עסקה בשימור שירים ישראליים.

שנות השישים והשבעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחמה הנדל מקבלת את פרס כינור דוד מידי אברהם שלונסקי, 1964

בשנת 1961 הוציאה נחמה הנדל את אלבומה הראשון, "שירים של אז ושל עכשיו", בשיתוף המוזיקאי יחזקאל בראון, ושלוש שנים לאחר מכן הקליטה שירים שהולחנו על ידי נחום היימן. היא התפרסמה במיוחד כשזכתה בפסטיבל הזמר והפזמון 1964 יחד עם בני אמדורסקי בשיר "ילדתי אימרי", למילים של משה דור וללחנו של יעקב הולנדר.

בשנת 1966 גילמה את התפקיד הראשי במחזמר "המלך ואני", וכשנה לאחר מכן, מעט לפני מלחמת ששת הימים, הוציאה את אלבומה השני, "ואולי". לאחר זמן מה הצטרפה לתנועה הרוחנית "סוּבּוּד", שדוגלת באחוות האדם, ובעקבות כך שינתה את שמה להלנה.[2] את בעלה, הגיטריסט והסופר הגרמני אנטול רנייה (גר') (בנם של השחקנים שארל רנייה ופמלה ודקינד, בתו של המחזאי הגרמני פרנק ודקינד (גר')) הכירה כשהתנדב בארץ ונישאה לו. בארץ נמתחה ביקורת חריפה על נישואיה. בעקבות נישואיהם עברה לגרמניה למשך ארבע שנים (19691973), ושם נולדו בתה, דיליה (1970), ובנה, מיכאל (1972).

בשנת 1970 יצא לאור אלבומה "נחמה הנדל בשירי ביאליק", שעבורו ליקטה במשך ארבע שנים משיריו. כשחזרה לארץ ב-1973 השתתפה בערב משוררים של גלי צה"ל, ולאחר מכן הופיעה עם בעלה ברחבי הארץ והלחינה משירי לאה גולדברג, שהייתה מורתה.

שנות השמונים ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 עברה הנדל להתגורר בסידני שבאוסטרליה, ושם עסקה בהוראת שירה למבוגרים, כתבה מוזיקה לתיאטרון, הופיעה עם בעלה בצמד וארגנה ערבי שירה בציבור. כשחזרה לישראל כעבור עשור, ב-1994, עברה להתגורר בכפר סבא. הופיעה יחד עם הזמרת שולי נתן והקליטה והוציאה ב-1997 את האלבום "מחוץ לסערה", שבניגוד לציפיותיה ספג ביקורת קרירה ולא זכה להצלחה מיוחדת. באלבום נכללו גרסאות כיסוי ל"רואים רחוק רואים שקוף" של שמוליק קראוס, "הרדופים ליד החוף" של שלמה ארצי ו"שיר ישראלי" של שלמה גרוניך ומקהלת שבא. באלבום גם נכלל דואט של הנדל וחנן יובל בשם "זמן טוב", שהלחין יובל למילים של אהוד מנור. בחוברת המילים באלבום לא נכתב שהשיר מבוצע ביחד עם זמר אחר.

הנדל דיבבה בכמה סרטי אנימציה לפני פטירתה, בהם "מולאן" ו"פוקהונטס" של דיסני. מולאן יצא לאקרנים שלושה חודשים לפני מותה.

הנדל נפטרה ב-30 בספטמבר 1998, יום הכיפורים, בגיל 62. נקברה בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

לאחר מותה הוציאה לזכרה חברת "הד ארצי" אלבום אחרון בשם "השירים היפים" ובו כל שיריה הידועים, בהם: "דונה דונה", "ואולי", "הכניסיני תחת כנפך" (שריטה חידשה אותו כעבור שנים), "משירי זמר נודד", "שירו של אבא", "יד ענוגה", "סתיו" ועוד. רן אלירן, שותפה לצמד "רן ונמה", הקליט לזכרה את השיר "קול פעמונים" שכתב חיים קינן.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1961 – שירים של אז ושל עכשיו
  • 1967 – ואולי
  • 1970 – נחמה הנדל בשירי ביאליק
  • 1973 – שירי עמים
  • 1978 – נחמה הנדל
  • 1997 – מחוץ לסערה

לאחר מותה:

  • 1998 – השירים היפים (אוסף כפול).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]