לדלג לתוכן

נחמה הנדל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נחמה הנדל
נחמה הנדל, 1961
נחמה הנדל, 1961
לידה 22 באוגוסט 1936
ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה 30 בספטמבר 1998 (בגיל 62)
כפר סבא, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות מורשה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19541998 (כ־44 שנים)
עיסוק זמרת, מלחינה, גיטריסטית, בדרנית
סוגה זמר עברי
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים הד ארצי
לבנטיני
בן זוג אנטול רנייה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נחמה (הלנה) הֶנדֶל (22 באוגוסט 193630 בספטמבר 1998) הייתה זמרת, גיטריסטית, מלחינה, שחקנית ובדרנית ישראלית. מהזמרות הידועות בזמר העברי בשנות החמישים והשישים.

ראשית חייה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחמה הנדל ורן אלירן מתבוננים בכרזת מבחני הקבלה לתוכניתו של אד סאליבן, 1958

נחמה הנדל נולדה כבתם השנייה של זוג עולים מפולין, חנה (לבית פוירשטיין) וד"ר מיכאל הנדל,[1] מחנך והיסטוריון ששימש במשך שנים רבות כמפקח במשרד החינוך. חלק ניכר ממשפחתה נספה בשואה. גדלה בשכונת רחביה בירושלים, למדה בבית הספר היסודי "בית הכרם" ובתיכון "בית הכרם", ושאפה לעסוק במשחק.

שנות חמישים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19541956 שירתה בלהקת הנח"ל, שם שיחקה במערכון שכתב אפרים קישון בשם "סאלח שבתי". לאחר שחרורה יצאה בסוף 1956 לפריז ללמוד משחק ושירה, אולם חזרה ארצה ב-1957 והקימה עם חבריה לשעבר מלהקת הנח"ל את להקת "בצל ירוק". הלהקה הפיקה כמה להיטים והנדל שימשה בה כסולנית. במקביל שיחקה בסרט "עמוד האש". לאחר שעזבה את "בצל ירוק" הקימה ביחד עם הזמר רן אלירן את הצוות "רן ונמה" לקראת מבחני הקבלה לתוכנית הפופולרית של איש המדיה האמריקאי אד סאליבן שנערכו בישראל בחודש אוגוסט 1958. לאחר שעברו את המבחנים הם הופיעו בתוכנית והחלו להתפרסם בארצות הברית ובקנדה וקיימו שם הופעות רבות. שם גם הוציאו את שני אלבומיהם, שרק מאוחר יותר התפרסמו בישראל. השניים שהו בארצות הברית כשנה וחצי ובמהלכן הכירה הנדל שתי זמרות מפורסמות ומצליחות - אודטה וג'ואן באאז - שהשפיעו על יצירתה בהמשך. עם האחרונה אף הופיעה יחד במועדון ניו-יורקי מוכר, The Village Gate. לאחר שחזרה לישראל עסקה בשימור שירים ישראליים.

שנות השישים והשבעים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
נחמה הנדל מקבלת את פרס כינור דוד מידי אברהם שלונסקי, 1964

בשנת 1961 הוציאה נחמה הנדל את אלבומה הראשון, "שירים של אז ושל עכשיו", בשיתוף המוזיקאי יחזקאל בראון, ושלוש שנים לאחר מכן הקליטה שירים שהולחנו על ידי נחום היימן. היא התפרסמה במיוחד כשזכתה בפסטיבל הזמר והפזמון 1964 יחד עם בני אמדורסקי בשיר "ילדתי אימרי", למילים של משה דור וללחנו של יעקב הולנדר. בפסטיבל זה גם שרה את השיר "כשושנה בין החוחים" למילים מתוך שיר השירים וללחן מאת ינון נאמן. בפסטיבל הזמר והפזמון 1965 שרה הנדל את השיר "יפה-נוף" למילים של רבי יהודה הלוי וללחנו של ינון נאמן. בשנת 1966 גילמה את התפקיד הראשי במחזמר "המלך ואני", וכשנה לאחר מכן, מעט לפני מלחמת ששת הימים, הוציאה את אלבומה השני, "ואולי".

בשנת 1970 יצא לאור אלבומה "נחמה הנדל בשירי ביאליק", שעבורו ליקטה במשך ארבע שנים משיריו. באביב 1973 הגיעה לארץ, השתתפה בערב משוררים של גלי צה"ל, ולאחר מכן הופיעה עם בעלה ברחבי הארץ והלחינה משירי לאה גולדברג, שהייתה מורתה. בסתיו 1979 הגיעה שוב להופעות ולהקלטות בישראל בהפקתו וניהולו של איתן גפני.

שנות השמונים ואילך

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1984 עברה הנדל להתגורר באוסטרליה, תחילה בפרת' ולאחר מכן בסידני. שם עסקה בהוראת שירה למבוגרים, כתבה מוזיקה לתיאטרון, הופיעה עם בעלה בצמד וארגנה ערבי שירה בציבור. כשחזרה לישראל כעבור עשור, ב-1994, עברה להתגורר בדירה שרכשה בכפר סבא. הנדל החלה להופיע יחד עם הזמרת שולי נתן, הקליטה והוציאה ב-1997 את האלבום "מחוץ לסערה", שבניגוד לציפיותיה ספג ביקורת קרירה ולא זכה להצלחה מיוחדת. באלבום נכללו גרסאות כיסוי ל"רואים רחוק רואים שקוף" של שמוליק קראוס, "הרדופים" של שלמה ארצי ו"שיר ישראלי" של שלמה גרוניך ומקהלת שבא. באלבום גם נכלל דואט של הנדל וחנן יובל בשם "זמן טוב", שהלחין יובל למילים של אהוד מנור. בחוברת המילים באלבום לא נכתב שהשיר מבוצע ביחד עם זמר אחר.

הנדל דיבבה בכמה סרטי אנימציה לפני פטירתה, בהם "מולאן" ו"פוקהונטס" של דיסני. מולאן יצא לאקרנים שלושה חודשים לפני מותה.

הנדל נפטרה ב-30 בספטמבר 1998, יום הכיפורים בביתה בכפר סבא, לאחר התקף לב קשה שנגרם בעקבות התקף אסתמה. בת 62 במותה. נטמנה בבית הקברות מורשה ברמת השרון.

לאחר מותה הוציאה לזכרה חברת "הד ארצי" אלבום אחרון בשם "השירים היפים" ובו כל שיריה הידועים, בהם: "דונה דונה", "ואולי", "הכניסיני תחת כנפך", "משירי זמר נודד", "שירו של אבא", "יד ענוגה", "סתיו" ועוד. רן אלירן, שותפה לצמד "רן ונמה", הקליט לזכרה את השיר "קול פעמונים" שכתב חיים קינן.

חייה האישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנות השישים הצטרפה לתנועה הרוחנית "סוּבּוּד", שדוגלת באחוות האדם, ובעקבות כך שינתה את שמה להלנה.[2]

הנדל נישאה לגיטריסט והסופר הגרמני אנטול רנייה. בנם של השחקנים שארל רנייה ופמלה ודקינד(גר'), ונכדו של המחזאי הגרמני פרנק ודקינד. אותו הכירה כשהתנדב בישראל. בישראל בזמנו נמתחה ביקורת חריפה על נישואיה[דרוש מקור][מפני ש...]. בעקבות נישואיהם עברה לגרמניה, ונולדו להם שני ילדים: ב-1970 דיליה, וב-1972 מיכאל.

ב-1984 המשפחה עברה לאוסטרליה. בשנות התשעים, נחמה חזרה לישראל, אנטול חזר לגרמניה, דיליה, נישאה לצ'לן אמריקאי והשניים עברו לגרמניה; ומיכאל, שלמד יהדות באוסטרליה, בארצות הברית ובישראל, עבר ללונדון. בנובמבר 1997 עשרה חודשים לפני פטירתה, התגרשה.

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 1961 – שירים של אז ושל עכשיו
  • 1963 - נחמה הנדל, מרים ילן שטקליס – שיר הגדי
  • 1964 - נחמה הנדל בשירי ילדים של נעמי שמר
  • 1967 – ואולי
  • 1970 – נחמה הנדל בשירי ביאליק
  • 1973 – שירי עמים
  • 1978 – נחמה הנדל
  • 1997 – מחוץ לסערה

לאחר מותה:

  • 1998 – השירים היפים (אוסף כפול).

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירים:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]