הרכבת התחתית של רומא

הרכבת התחתית של רומא
Metropolitana di Roma
מידע כללי
מדינה	איטליה
עיר	רומא
מפעיל	ATAC
מידע על ההקמה
פתיחת המערכת	9 בפברואר 1955
מידע על המערכת
אורך המערכת	60 ק"מ
רוחב המסילה	1435 מ"מ
מתח חשמלי	חשמול מסילות ברזל במתח ישר של 1500 וולט
מספר נוסעים ביום	906,850
מספר נוסעים בשנה	279,000,000 (נכון ל־2012)
מספר הקווים	3
מספר התחנות	73
תרשים המערכת

הרכבת התחתית של רומא (איטלקית: Metropolitana di Roma) בירת איטליה היא מערכת להסעת המונים גדולה הכוללת 3 קווים על 60 קילומטר של מסילת רכבת ושבעים ושלוש תחנות^[1]. המערכת החלה לפעול בשנת 1955, מה שהופך אותה למערכת הרכבת התחתית הראשונה שנפתחה במדינה.

פרישת מערכת הרכבת התחתית מאפשרת גישה לכל אזורי העיר רומא ולמרבית פרבריה, וכן קישור למערכי התחבורה הנוספים במטרופולין. במסגרת תוכניות הפיתוח של המערכת מתוכננת פתיחתם של שני קווים חדשים והארכתם של קווים קיימים, למתן כיסוי רחב יותר של פרברי העיר, וכן מודרניזציה של תחנות המערכת הישנות והתאמתן לסטנדרטים החדשים.

סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שמערכת הרכבת התחתית של רומא קטנה יחסית למערכות אחרות באירופה כמו הרכבת התחתית של לונדון והרכבת התחתית של פריז המפעילות קווים רבים ואלפי תחנות, המערכת ברומא נבנתה בצורה חכמה שאפשרה את פרישתם של שלושה קווים בלבד על פני שטח עצום.

קווים ו-, הקווים הראשונים והוותיקים ביותר במערכת, מצטלבים במרכז רומא בתחנת הרכבת התחתית שנמצאת מתחת לתחנת רומא טרמיני – תחנת הרכבת הגדולה ביותר באיטליה – ויוצרים צורת ביניהם. קו חוצה את העיר מדרום לצפון ומתפצל בצפון. וקו חוצה את העיר ממזרח למערב. יוצא מן הכלל הוא קו שמתחיל את מסלולו בפרברים המזרחיים של העיר ומגיע עד למרכז העיר. הקו מתחבר בסוף מסלולו באזור מרכז העיר לקו .

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקו הראשון שנפתח ברומא לא היה קו A אלא דווקא קו B. השירות החל ב-10 בפברואר 1955 עם פתיחתו במתכונת מצומצמת של קו B בין תחנת רומא טרמיני לדרום-מזרח העיר. עשרים שנים קודם לכן, בשנות 1930, החל התכנון של הקו לרגל התערוכה העולמית ברומא (שתכננה להתקיים ב-1942), אך מלחמת העולם השנייה עצרה את הבנייה.

הקו הבא בתור היה קו A שהוא הקו השני שנבנה ברומא. האישור לבנייתו ניתן בשנת 1959.

העבודה על קו A החלה בשנת 1964 באזור טוסקולנה (Tuscolana), אך סבלה משורה של עיכובים שנגרמו על ידי סדר הארגון הכושל של חברת הרכבת.^[^{דרוש מקור]} מעל לכל, שיטת ה"חפור וכסה" שהוכיחה את עצמה לטובה ברכבת התחתית של לונדון גרמה ברומא לבעיות תנועה חמורות בכבישים שבדרום-מזרח רומא. העבודה על הקו הושעתה והחלה שוב חמש שנים לאחר מכן, תוך שימוש במנהרות, אשר פתרו חלקית את בעיות התנועה, אך גרמו לתביעות רבות לפיצוי בגין תנודות שנגרמו על ידי המכונות. העבודה הופרעה לעיתים קרובות על ידי ממצאים ארכאולוגיים שהתגלו במהלך החפירות, בעיקר ליד כיכר הרפובליקה (אנ').

קו A נכנס לשירות בפברואר 1980. בסוף שנות התשעים הוארך מאוטאביאנו, ברובע פראטי, לבטיסטיני ממערב.

קו C הקו השלישי במערכת נפתח בשנת 2014 כאשר עומס התנועה הרב בצפון מזרח רומא לא הותיר ברירה אלא לפתוח קו נוסף. הקו החדש תרם לחיבור הפרברים למרכז העיר.

שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעריפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השירות מתחיל בשעה 5:30 בבוקר ומסתיים בסביבות 23:30. בימי שישי ושבת השירות מסתיים מאוחר יותר, בסביבות 1:30 בלילה.

כאשר המטרו נסגר, מחליפים קווי הלילה את שירות הקווים. קווי הלילה נוסעים במסלול זהה למסלול קווי הרכבת התחתית ועוצרים באותן התחנות. קו A מוחלף על ידי אוטובוס קו N1, קו B מוחלף על ידי אוטובוס N2 / N2L, וקו C מוחלף על ידי קו N28.

קווים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות קצה	פתיחה	אורך	חתך	תחנות	אורך רציף
בטיסטיני (Battistini) ↔ אנגנינה (Anagnina)	1980	23.9 ק"מ	צר	27	90 מ'
ראביביה (Rebibbia) ↔ לוראנטטינה (Laurentina)	1955	9.5 ק"מ	צר	26	60 מ'
סאן ג'יובאני (San Giovanni) ↔ מונט כומפאטרי פאנטנו (Monte Compatri-Pantano)	2014	15.1 ק"מ	צר	22	90 מ'

תוכניות פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי התוכניות של חברת הרכבת התחתית יורחב קו C כך שיגיע עד לצפון העיר^[2]. קו A יוארך ב-2 קילומטרים ו- 2 תחנות נוספות. וקו B יוארך למסלול נוסף לכיוון מזרח. בנוסף מתוכננת בקרוב פתיחתם של 2 קווים נוספים. הראשון קו D כבר עבר את שלבי התכנון וכעת הוא בבניה. ואילו השני קו E נמצא כעת רק בשלבי תכנון ראשוניים.^[3].