הרכבת התחתית של פראג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הרכבת התחתית של פראג
מידע כללי
מדינה צ'כיה
עיר פראג
מפעיל Dopravní podnik hlavního města Prahy
מידע על ההקמה
פתיחת המערכת 1974
מידע על המערכת
אורך המערכת 65.2 ק"מ
רוחב המסילה 1,435 מ"מ
מתח חשמלי 750 V DC railway electrification עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר נוסעים ביום 1.5 מיליון
מספר נוסעים בשנה 620 מיליון
מספר הקווים 3
מספר התחנות 61
www.dpp.cz/en/
תרשים המערכת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הרכבת התחתית של פראג היא מערכת להסעת המונים הממוקמת בפראג, צ'כיה, וזוהי הרכבת התחתית היחידה במדינה. מערכת הרכבת התחתית כוללת 61 תחנות ושלושה קווים הנפגשים ביניהם בשלוש תחנות שונות (מוסטק, מוזיאום ופלורנץ). הרכבת התחתית הפועלת בין 5 לפנות בוקר לחצות, מסיעה כמיליון וחצי נוסעים ביום.

הקווים ופריסתם[עריכת קוד מקור | עריכה]

פריסת הקווים ברכבת התחתית של פראג היא כעין משולש, כאשר שלושת הקווים מצטלבים ביניהם במרכז העיר. עומקם של הקווים והתחנות משתנה, כך לדוגמה תחנת Náměstí Míru נמצאת בעומק של 52 מטרים והיא העמוקה ביותר במערכת, בעוד שמספר תחנות, בעיקר בקצות הקווים, נמצאות מעל הקרקע. בנוסף, חלק ממסלולו של קו B עובר בתוך מנהרה מעל הקרקע.

רוב התחנות כוללות רציף יחיד במרכזן. התקרה בתחנות הפחות עמוקות נתמכת לרוב בעזרת עמודים. קירותיהן של חלק גדול מהתחנות במרכז העיר מקושטות בלוחות אלומיניום צבעוניים הייחודיים לכל תחנה.

# שם הקו תאריך פתיחה אורך מספר תחנות
A קו Linka_A) A) 1978 17.1 ק"מ 17
B קו Linka_B) B) 1985 25.6 ק"מ 24
C קו Linka_C) C) 1974 22.4 ק"מ 20
סה"כ: 65.2 ק"מ 61

כרטיסים ומחירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת הכרטיסים בפראג היא מערכת פתוחה, יש לרכוש כרטיס לפני הכניסה לשטח התחנות ולהחתימו במדחנים הקיימים בכניסה לתחנה, אימות זה מדפיס את התאריך והזמן שממנו והלאה הוא תקף. ישנם פקחים המבצעים ביקורות פתע, ומי שנתפס ללא כרטיס מאומת, נדרש לשלם קנס במזומן.

עלות כרטיס בסיסי היא 24 קורונות - (בסביבות אירו אחד) המאפשר נסיעה בת 30 דקות במטרו ובשלל אמצעי התחבורה בפראג הכוללים חשמליות, אוטובוסים, רכבות (מערכת ה-S), מעבורת ופוניקולר. ישנם גם כרטיסים יומיים בעלות של 110 קורונות וכרטיסים חודשיים ללא העברה בעלות של 550 קורונות המחייבים תמונת פספורט והצגת דרכון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שהרכבת התחתית של פראג חדשה יחסית, התוכניות לבנייתה החלו להופיע עוד במאה ה-19. כבר בשנת 1898 הציע המהנדס לאדיסלב רוט תוכנית לבניית רכבת תחתית בעיר המבוססת על העובדה שכבר נחפרו מנהרות רבות מתחת לפראג לצורך עבודות ניקוז. התוכנית של רוט נדחתה על ידי פרנסי העיר למרות ניסיונות שכנוע עיקשים מצידו. תוכניות שאפתניות נוספות צצו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20 אך סיפוח צ'כוסלובקיה לגרמניה הנאצית ופרוץ מלחמת העולם השנייה טרפו את הקלפים.

תחנת מוסטק

בשנות ה-60 של המאה ה-20 אושרה לבסוף תוכנית לבניית רכבת תחתית בעיר ובתשיעי באוגוסט 1967 החלו העבודות על התחנה הראשונה (Hlavní nádraží). הקו הראשון, שזכה מאוחר יותר להיקרא קו C, נפתח לציבור בתשיעי במאי 1974 שהיה גם יום השנה לשחרור פראג בידי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה. החלק הראשון של קו A נפתח בשנת 1978 ושל קו B ב-1985 וכך נוצר משולש הקווים המאפיין את הרכבת התחתית כיום.

ב-1990, לאחר נפילת המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, שונו שמותיהן של 22 תחנות שנשאו שמות קומוניסטיים לשמות נייטרליים. כך לדוגמה, שמה של תחנת Leninova שנשאה את שמו של לנין שונה ל-Dejvická, שמם של הרחוב והשכונה הסמוכים.

בשנת 2002 הוצפו חלק מקווי הרכבת התחתית בחלקים הקרובים לנהר הולטאבה החוצה את פראג כחלק מההצפות הכבדות שפקדו את בוהמיה וחלקים אחרים ממרכז אירופה. 19 תחנות הוצפו והרכבת התחתית שותקה בחלקה. הנזק שגרמו ההצפות הוערך במעל 200 מיליון דולר ושיקום התחנות ארך חודשים רבים. כיום, ניתן לראות בחלק מהתחנות לוחות מתכת המציינים את הגובה המרבי אליו הגיעו המים.

ציוד נייד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקטרים והקרונות הראשונים ששימשו ברכבת התחתית היו מתוצרת ברית המועצות.

London Underground lines
דגם תמונה כניסה לשירות תוצרת מספר קרונות כולל
Ečs 1974-1997 ברית המועצות 3 (היסטוריים)
81-71 1978-2009 ברית המועצות 5 (היסטוריים)
81-71M מ-1996 צ'כיה 465
M1 מ-1998 צ'כיה 265

תוכניות פיתוח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתוכנן קו חדש לגמרי, קו D, שיזכה לצבע הכחול והוא עתיד לחבר את מרכז העיר עם השיכונים Krč, Libuš, ו-Písnice שבדרום העיר. העבודות על הקו החדש מתוכננות להתחיל ב - 2015[1].

גם קו A מתוכנן להיות מוארך בשני קצותיו. בצפון-מערב הוא עתיד להיות מוארך עד Bílá hora וייתכן שאף רחוק יותר עד ל-Dědina ואפילו עד לשדה התעופה הבינלאומי של פראג, רוזין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]