הרכבת התחתית של בוקרשט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הרכבת התחתית של בוקרשט
Sigla metrorex.png
עיר בוקרשט
מועד פתיחה 1979
אורך המערכת 79,63 קילומטרים
מספר תחנות 52 (עוד 10 תחנות בבנייה ועוד 15 בתכנון)
מספר קווים 4 (עוד קו בבנייה ועוד אחד בתכנון)
נוסעים ביום 1.27 מיליון או 750,000
רוחב המסילה 1,435 מילימטרים
מפעילה Metrorex
תרשים המערכת
Metro București.svg

הרכבת התחתית של בוקרשטרומנית: Metroul din București) הידועה גם בשם "המטרו של בוקרשט", היא רכבת תחתית עירונית המשרתת את תושבי ומבקרי בוקרשט, עיר הבירה של רומניה.

המטרו של בוקרשט - תחנת אנגל סליגני

המערכת מנוהלת על ידי חברת Metrorex ומהווה אמצעי תחבורה פופולרי מאוד בבוקרשט. בסוף 2013 מערך המסילות של רכבת התחתית השתרעה על פני 69,25 קילומטרים של מסילה כפולה, עם 4 קווים ראשיים ו-52 תחנות, כשהמרחק הממוצע בין תחנה לתחנה הוא קילומטר וחצי. במהלך שנת 2014 נרשמו 173,209,000,000 נסיעות ברכבת התחתית עם ממוצע של 600,000 עד 800,000 נסיעות בימי העבודה.

המערך נחנך רשמית על ידי ניקולאה צ'אושסקו ב-19 בדצמבר 1979, למרות שהחל לפעול כבר חודש לפני כן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1908, הסטודנט הרומני דימיטריה לאונידה, שלמדה שנה רביעית בפוליטכנית של שרלוטבורג, היה הראשון שהציע בניית רכבת תחתית בבוקרשט. בשנים 1909 - 1910, כשעיריית בוקרשט התדיינה עם הפירמה Siemens & Halske על סלילת קווי חשמלית, המהנדסים דימיטריה לאונידה (שכבר סיים את לימודיו) ואליה ראדו, חברי המועצה הטכנית של עיריית בוקרשט הציע בניית רכבת תחתית שלא תעלה יותר מהדרישה הכספית עבור קווי החשמלית.

ההצעה הועלתה מחדש בשנים 1929 - 1930 במסגרת ועדה בראשותו של האדריכל דויליו מרקו. בסיכום עבודת הוועדה הרכבת התחתית לא הומלצה בנימוק שהתחבורה על פני הקרקע יכולה לספק את הצרכים. בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים, כשהחלו בבוקרש עבודות נרחבות של מודרניזציה, כולל הסדרת האגמים לאורך נחל קולנטינה וכיסוי חלק מדמבוביצה בבטון, נלקחו בחשבון כבר מקומות לתחנות רכבת תחתית על כל אחת מגדות הנחלים. פרוץ מלחמת העולם השנייה דחתה תוכניות בנושא.

ב-1952 החליטה ממשלת רומניה להקים מכון לתכנון והנהלה כללית של הרכבת התחתית של בוקרשט. שני המוסדות הוקמו בכפיפות למשרד התחבורה. במשך שנתיים מערכו דיונים, אך בהשפעת התפיסה הסובייטית, שראתה ברכבת תחתית גם מערך הגנה נגד הפצצות בעת מלחמה נלקחו בחשבון עומקים בין 20 ובין 40 מטר, מה שהעלה מאוד את התקציב הנדרש. הוחלט לפרק את המוסדות.

הנושא נפתח מחדש ב-1970, כשהחברה הממונה על התחבורה בבוקרשט התקשתה לעמוד ביעדים ולספק את הדרוש לשכונות החדשות של בוקרשט. בפברואר 1972 הורכב גרעין של כשלושים מומחים, שהופקד על תכנון הרכבת התחתית. המומחים הציגו למוסדות המחליטים את הצעותיהם ובדצמבר 1974 הוועד הפועל של המפלגה הקומוניסטית הרומנית החליט שיבוצעו שלושה קווים ראשיים ואת הקו הראשון יתחילו לבנות במהלך 1975.

הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975 החלו עבודות הבנייה.

  • הקו הראשון נועד לנסוע ממזרח למערב ובחזרה והיו בו ארבעה מקטעים.
  • הקו השני נועד לנסוע מצפון לדרום ובחזרה.
  • הקו השלישי תוכנן להיות קו היקפי, שחיחבר את כל השכונות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]