מקס שניידר – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:50, 26 באפריל 2017

תבנית:חייל מקס פרגוסון שניידר (באנגלית: Max Ferguson Schneider ‏ ספטמבר 1912 - 25 במרץ 1959) היה קולונל אמריקאי שהתפרסם בתפקידו כמפקד גדוד הריינג'רים ה-5 במהלך הפלישה לנורמנדי^[1].

חייו

סיימונס נולד וגדל בעיירה שננדואה באיווה. בשנת 1939 התגייס שניידר למשמר הלאומי של ארצות הברית, עבר קורס קציני מילואים של צבא ארצות הברית, והוסמך כקצין חי"ר. שניידר שימש כמפקד מחלקה ולאחר המתקפה על פרל הארבור, עם כניסת ארצות הברית מלחמת העולם השנייה, הוצב כסגן בגדוד השני של רגימנט ה-168 שבדיוויזיית החי"ר ה-34. במאי 1942, משהוחלט להקים יחידה דומה לקומנדו הבריטי בצבא ארצות הברית והוקם נוסד גדוד הריינג'רים ה-1, התנדב שניידר ומונה למפקד פלוגה ה'^[2]. שניידר הוביל את פלוגתו בנחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)^[3]. ב-11 בפברואר 1943 פיקד על הפלוגה בפשיטה על מוצב סאנאד שבמרכז תוניסיה, 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים איטלקים מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה^[4]. על האופן בו פעל בפשיטה עוטר שניידר בכוכב הכסף על גבורתו^[5].. לאחר מכן לחמה הפלוגה בפיקודו בקרב על רכס אל-גואטר^[6].

לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-4 ולקח חלק בפלישת בעלות הברית לסיציליה, במסגרתה ביצע הגדוד בנחיתת סער אמפיבית בג'לה, ובמערכה על איטליה הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים של כוח הריינג'רס ה-6615 למארב של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם^[7]. לאחר מכן הוצב שניידר כסגן מפקד גדוד הריינג'רים השני שבפיקוד ג'יימס ארל ראדר. זמן קצר בטרם הפלישה לנורמנדי מונה למפקד גדוד הריינג'רים ה-5. שניידר הוביל את גדודו בנחיתה בחוף אומהה^[8] ובפריצה ללב צרפת^[9]. על האופן שבו פיקד על גדודו בקרב הוענק לשניידר צלב השירות המצוין. בהמשך המלחמה פיקד על רגימנט הרגלים ה-109 במהלך קרב הבליטה, שם עוטר בכוכב הכסף על גבורתו^[5]. לאחר המלחמה שימש בשורת תפקידי מטה ולחם במלחמת קוריאה. שניידר סבל מתסמונת פוסט טראומה ובשנת 1959 בעוד מוצב בדרום קוריאה חלה התדרדרות במצבו הבריאותי והא נפטר.

הערות שוליים

^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 316-317.
^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 52.
^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.
^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.
^ ¹ ² Valor awards for Max Ferguson Schneider, מתוך אתר "Military Times".
^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.
^ ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 308-313.
^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 374-380.
^ סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 397-399.

[1] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 316-317.

[2] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 52.

[3] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.

[4] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.

[MilitaryTimes-5] ¹ ² Valor awards for Max Ferguson Schneider, מתוך אתר "Military Times".

[6] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.

[7] ג'יימס אלטיירי, "ראשי-החנית", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 308-313.

[8] סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 374-380.

[9] סטיבן אמברוז, "יום הפלישה", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 397-399.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

@@ שורה 1: / שורה 1: @@
 {{חייל
 |שם=מקס שניידר
 |שם בשפת המקור=Max Ferguson Schneider
-|תמונה=
-|כיתוב=
 |נולד=[[ספטמבר]] [[1912]]
 |תאריך לידה עברי=שננדואה [[איווה]]
 |מקום לידה=עדן, [[טקסס]]
-|עלה לישראל=
 |נפטר=[[25 במרץ]] [[1959]]
-|נהרג=
-|תאריך פטירה עברי=
 |מקום פטירה=[[דרום קוריאה]]
-|כינוי=
 |השתייכות={{דגל|הצבא האמריקני}} [[צבא ארצות הברית]]
 |תקופת שירות=1939 - 1959
@@ שורה 20: / שורה 13: @@
 |מלחמות וקרבות=[[מלחמת העולם השנייה]]:{{ש}} [[מבצע לפיד]]{{ש}} [[פלישת בעלות הברית לסיציליה]]{{ש}}[[פלישת בעלות הברית לאיטליה]]{{ש}} [[הפלישה לנורמנדי]]{{ש}} [[מלחמת קוריאה]]
 |עיטורים={{דרגה|צלב השירות המצוין (ארצות הברית)||+}}{{ש}}{{דרגה|כוכב הכסף||+}}
-|תפקידים אזרחיים=
-|הנצחה=
 }}
 '''מקס פרגוסון שניידר''' (ב[[אנגלית]]: '''Max Ferguson Schneider''' {{כ}} [[ספטמבר]] [[1912]] - [[25 במרץ]] [[1959]]) היה [[קולונל]] [[ארצות הברית|אמריקאי]] שהתפרסם בתפקידו כמפקד [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-5]] במהלך [[הפלישה לנורמנדי]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 316-317.}}.
 ==חייו==
-סיימונס נולד וגדל בעיירה שננדואה ב[[איווה]]. בשנת [[1939]] התגייס שניידר ל[[המשמר הלאומי של ארצות הברית|משמר הלאומי של ארצות הברית]], עבר קורס [[קצין|קציני]] מילואים של [[צבא ארצות הברית]], והוסמך כקצין [[חיל רגלים|חי"ר]]. שניידר שימש כ[[מפקד מחלקה]] ולאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], עם כניסת ארצות הברית [[מלחמת העולם השנייה]], הוצב כסגן בגדוד החי"ר ה2 של רגימנט החי"ר ה-168 שב[[אוגדה|דיוויזיית]] ה[[חיל רגלים|חי"ר]] ה-34. ב[[מאי]] [[1942]], משהוחלט להקים יחידה דומה ל[[הקומנדו הבריטי|קומנדו הבריטי]] בצבא ארצות הברית והוקם נוסד [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-1]], התנדב שניידר ומונה ל[[מפקד פלוגה]] ה'{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 52.}}. שניידר הוביל את פלוגתו ב[[מבצע לפיד#הנחיתות באוראן|נחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 116-141.}}. ב-[[11 בפברואר]] [[1943]] פיקד על הפלוגה ב[[פשיטה]] על מוצב סאנאד שבמרכז [[תוניסיה]], 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים [[איטליה|איטלקים]] מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 196-229.}}. על האופן בו פעל בפשיטה עוטר שניידר ב[[כוכב הכסף]] על גבורתו{{הערה|1=[http://valor.militarytimes.com/recipient.php?recipientid=23127 Valor awards for Max Ferguson Schneider], מתוך אתר "Military Times".}}.. לאחר מכן לחמה הפלוגה בפיקודו ב[[קרב רכס אל-גואטר|קרב על רכס אל-גואטר]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 236-241.}}.
+סיימונס נולד וגדל בעיירה שננדואה ב[[איווה]]. בשנת [[1939]] התגייס שניידר ל[[המשמר הלאומי של ארצות הברית|משמר הלאומי של ארצות הברית]], עבר קורס [[קצין|קציני]] מילואים של [[צבא ארצות הברית]], והוסמך כקצין [[חיל רגלים|חי"ר]]. שניידר שימש כ[[מפקד מחלקה]] ולאחר [[המתקפה על פרל הארבור]], עם כניסת ארצות הברית [[מלחמת העולם השנייה]], הוצב כסגן בגדוד השני של רגימנט ה-168 שב[[אוגדה|דיוויזיית]] ה[[חיל רגלים|חי"ר]] ה-34. ב[[מאי]] [[1942]], משהוחלט להקים יחידה דומה ל[[הקומנדו הבריטי|קומנדו הבריטי]] בצבא ארצות הברית והוקם נוסד [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-1]], התנדב שניידר ומונה ל[[מפקד פלוגה]] ה'{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 52.}}. שניידר הוביל את פלוגתו ב[[מבצע לפיד#הנחיתות באוראן|נחיתה בעיירה ארזיו (Arzew)]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 116-141.}}. ב-[[11 בפברואר]] [[1943]] פיקד על הפלוגה ב[[פשיטה]] על מוצב סאנאד שבמרכז [[תוניסיה]], 19 קילומטרים בעומק קווי האויב. המוצב אויש על ידי חיילים [[איטליה|איטלקים]] מאוגדת קנטאורו ומחטיבת החי"ר העשירית ברסאגלירי, שנחשבה לחטיבה עילית ללוחמה ההררית. בקרב נפצעו עשרים מלוחמי הגדוד נפצעו ואחד נהרג. הכוח הפושט בפיקוד דארבי הרג כשבעים וחמישה חיילים ושבה עשרה{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 196-229.}}. על האופן בו פעל בפשיטה עוטר שניידר ב[[כוכב הכסף]] על גבורתו{{הערה|שם=MilitaryTimes|1=[http://valor.militarytimes.com/recipient.php?recipientid=23127 Valor awards for Max Ferguson Schneider], מתוך אתר "Military Times".}}.. לאחר מכן לחמה הפלוגה בפיקודו ב[[קרב רכס אל-גואטר|קרב על רכס אל-גואטר]]{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת מערכות, 1965, עמודים 236-241.}}.
-לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-4 ולקח חלק ב[[פלישת בעלות הברית לסיציליה]], במסגרתה ביצע הגדוד ב[[נחיתת סער אמפיבית]] ב[[ג'לה]], וב[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|מערכה על איטליה]] הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים של כוח הריינג'רס ה-6615 ל[[מארב]] של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 308-313.}}. לאחר מכן הוצב שניידר כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-2 שבפיקוד [[ג'יימס ארל ראדר]]. זמן קצר בטרם [[הפלישה לנורמנדי]] מונה לל[[מפקד גדוד|מפקד]] [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-5]]. שניידר הוביל את גדודו בנחיתה ב[[חוף אומהה]]{{הערה|1=סטיבן אמברוז, "'''יום הפלישה'''", מאנגלית: מרדכי ברקאי, [[הוצאת זמורה ביתן]], [[2002]], עמודים 374-380.}} ובפריצה ללב צרפת{{הערה|1=סטיבן אמברוז, "'''יום הפלישה'''", מאנגלית: מרדכי ברקאי, [[הוצאת זמורה ביתן]], [[2002]], עמודים 397-399.}}. על האופן שבו פיקד על גדודו בקרב הוענק לשניידר [[צלב השירות המצוין (ארצות הברית)|צלב השירות המצוין]]. בהמשך המלחמה פיקד על רגימנט הרגלים ה-109 במהלך [[קרב הבליטה]], שם עוטר ב[[כוכב הכסף]] על גבורתו{{הערה|1=[http://valor.militarytimes.com/recipient.php?recipientid=23127 Valor awards for Max Ferguson Schneider], מתוך אתר "Military Times".}}. לאחר המלחמה שימש בשורת תפקידי מטה ולחם ב[[מלחמת קוריאה]]. שניידר סבל מ[[תסמונת פוסט טראומה]] ובשנת [[1959]] בעוד מוצב ב[[דרום קוריאה]] חלה התדרדרות במצבו הבריאותי והא נפטר.
+לאחר מכן שימש כסגן מפקד גדוד הריינג'רים ה-4 ולקח חלק ב[[פלישת בעלות הברית לסיציליה]], במסגרתה ביצע הגדוד ב[[נחיתת סער אמפיבית]] ב[[ג'לה]], וב[[פלישת בעלות הברית לאיטליה|מערכה על איטליה]] הוטלה על צוות הקרב המשימה לכבוש את העיירה ציסטרנה. במהלך הלחימה על היעד נקלעו שניים מן הגדודים של כוח הריינג'רס ה-6615 ל[[מארב]] של כוח גרמני עדיף בהיקף שני רגימנטים. הכוח ספג כמות נפגעים אנושה ולמעשה חדל מלהתקיים ככוח לוחם{{הערה|1=ג'יימס אלטיירי, "'''ראשי-החנית'''", הוצאת [[מערכות]], [[1965]], עמודים 308-313.}}. לאחר מכן הוצב שניידר כסגן מפקד גדוד הריינג'רים השני שבפיקוד [[ג'יימס ארל ראדר]]. זמן קצר בטרם [[הפלישה לנורמנדי]] מונה ל[[מפקד גדוד|מפקד]] [[יחידת הריינג'רס של צבא ארצות הברית|גדוד הריינג'רים ה-5]]. שניידר הוביל את גדודו בנחיתה ב[[חוף אומהה]]{{הערה|1=סטיבן אמברוז, "'''יום הפלישה'''", מאנגלית: מרדכי ברקאי, [[הוצאת זמורה ביתן]], [[2002]], עמודים 374-380.}} ובפריצה ללב צרפת{{הערה|1=סטיבן אמברוז, "'''יום הפלישה'''", מאנגלית: מרדכי ברקאי, הוצאת זמורה ביתן, 2002, עמודים 397-399.}}. על האופן שבו פיקד על גדודו בקרב הוענק לשניידר [[צלב השירות המצוין (ארצות הברית)|צלב השירות המצוין]]. בהמשך המלחמה פיקד על רגימנט הרגלים ה-109 במהלך [[קרב הבליטה]], שם עוטר ב[[כוכב הכסף]] על גבורתו{{הערה|שם=MilitaryTimes}}. לאחר המלחמה שימש בשורת תפקידי מטה ולחם ב[[מלחמת קוריאה]]. שניידר סבל מ[[תסמונת פוסט טראומה]] ובשנת [[1959]] בעוד מוצב ב[[דרום קוריאה]] חלה התדרדרות במצבו הבריאותי והא נפטר.
 ==הערות שוליים==