סלמאן אליהו – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏ביוגרפיה: חסר בסיס גם בהגיוגרפיה שלו
שורה 26: שורה 26:


==ביוגרפיה==
==ביוגרפיה==
נולד ב[[בגדד]] שב[[עיראק]] למשפחה יהודית אמידה וקיבל חינוך תורני מצומצם. מסופר כי בשל כשרונותיו ייעדה אותו משפחתו ללמוד ב[[אוניברסיטת אוקספורד]], והוא כבר התקבל לשם, אולם עוד קודם שנסע נכנס פעם במקרה לבית המדרש [[בית זילכה]] והחליט שהוא מעדיף ללמוד תורה, בניגוד לרצון משפחתו{{הערה|תולדותיו בראש הספר [https://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?150757& כרם שלמה כרך א'], עמ' 31-25}}.
נולד ב[[בגדד]] שב[[עיראק]] למשפחה יהודית אמידה, אבל לא תורנית. הוא קבל חינוך דתי משולב עם חינוך מערבי. מצעירותו נכנס לעסקי המשפחה ובמסגרתם היגר ל[[בריטניה]] שם למד [[פילוסופיה]] ו[[תאולוגיה]] ב[[אוניברסיטת קיימברידג']]{{מקור}}. באחד מבקוריו בבגדד הוא נפגש עם רבי [[יוסף חיים]], בעל ה"[[בן איש חי (ספר)|בן איש חי]]" ובין שניהם התפתח קשר עמוק. רבי סלמאן החל להתעניין בתורת הרב, ולהתעמק בספרי [[הלכה]] ו[[קבלה]]. הרב סלמאן השתקע בלמוד ב[[מדרש בית זלכה]] ועזב לגמרי את חיי המסחר, בניגוד לדעת משפחתו שניסתה למנעו מכך. ה"בן איש חי" ניסה לשכנע את משפחתו בצדקת דרכו החדשה של בנם, אך הם סירבו להסכים לכך. עיקר עיונו של הרב סלמאן בישיבה היה בקבלה. אמנם, העידו עליו בניו שסיים את ה[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] בעיון רב לפני שנכנס לעולם הקבלה.


לאחר שלחץ משפחתו גבר, יעץ לו רבי יוסף חיים לעלות ארצה. ואכן, כמה שנים לאחר פטירת הבא"ח, עלה ארצה, בחנוכה של שנת [[תרע"ח]] ([[1919]]). כאשר עלה ארצה התמנה לזמן קצר למזכירו היהודי של [[הנציב העליון]] [[סר]] [[הרברט סמואל]], וזאת בשל העובדה ששלט היטב ב[[אנגלית]].
לאחר שלחץ משפחתו גבר, יעץ לו רבי [[יוסף חיים]] לעלות ארצה. ואכן, כמה שנים לאחר פטירת הבא"ח, עלה ארצה, בחנוכה של שנת [[תרע"ח]] ([[1919]]). כאשר עלה ארצה התמנה לזמן קצר למזכירו היהודי של [[הנציב העליון]] [[סר]] [[הרברט סמואל]], וזאת בשל העובדה ששלט היטב ב[[אנגלית]].


בירושלים למד בישיבת המקובלים [[ישיבת רחובות הנהר]] שב[[שכונת הבוכרים]]. הרב סלמאן אליהו נמנה עם בחירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי [[חיים שאול הכהן דוויק]], וזה העיד עליו לפני מותו שהסמכות הגבוהה בהוראת [[תורת הנסתר]] בישיבה מעתה ואילך, תהיה בידיו. הרב כתב את הספר בן ששה הכרכים '''כרם שלמה''' - המפרש את ה'''עץ חיים''' של הרב [[חיים ויטאל]].
בירושלים למד בישיבת המקובלים [[ישיבת רחובות הנהר]] שב[[שכונת הבוכרים]]. הרב סלמאן אליהו נמנה עם בחירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי [[חיים שאול הכהן דוויק]], וזה העיד עליו לפני מותו שהסמכות הגבוהה בהוראת [[תורת הנסתר]] בישיבה מעתה ואילך, תהיה בידיו. הרב כתב את הספר בן ששה הכרכים '''כרם שלמה''' - המפרש את ה'''עץ חיים''' של הרב [[חיים ויטאל]].

גרסה מ־00:20, 2 באוקטובר 2018

תבנית:רב הרב סלמאן אליהו (ה'תרל"ב, 1872ב' בתשרי ה'תש"א, 4 באוקטובר 1940) היה מקובל יהודי עיראקי, מתלמידי ה"בן איש חי", שעלה לירושלים ונעשה בה מבחירי תלמידיו בקבלה של רבי חיים שאול דוויק הכהן. נודע בספרו "כרם שלמה" על "עץ החיים" של רבי חיים ויטאל.

אביהם של הראשון לציון והרב הראשי לישראל הרב מרדכי אליהו, והרב נעים בן אליהו, רב שכונת הבוכרים וראש ישיבה בירושלים.

ביוגרפיה

נולד בבגדד שבעיראק למשפחה יהודית אמידה וקיבל חינוך תורני מצומצם. מסופר כי בשל כשרונותיו ייעדה אותו משפחתו ללמוד באוניברסיטת אוקספורד, והוא כבר התקבל לשם, אולם עוד קודם שנסע נכנס פעם במקרה לבית המדרש בית זילכה והחליט שהוא מעדיף ללמוד תורה, בניגוד לרצון משפחתו[1].

לאחר שלחץ משפחתו גבר, יעץ לו רבי יוסף חיים לעלות ארצה. ואכן, כמה שנים לאחר פטירת הבא"ח, עלה ארצה, בחנוכה של שנת תרע"ח (1919). כאשר עלה ארצה התמנה לזמן קצר למזכירו היהודי של הנציב העליון סר הרברט סמואל, וזאת בשל העובדה ששלט היטב באנגלית.

בירושלים למד בישיבת המקובלים ישיבת רחובות הנהר שבשכונת הבוכרים. הרב סלמאן אליהו נמנה עם בחירי תלמידיו של ראש הישיבה רבי חיים שאול הכהן דוויק, וזה העיד עליו לפני מותו שהסמכות הגבוהה בהוראת תורת הנסתר בישיבה מעתה ואילך, תהיה בידיו. הרב כתב את הספר בן ששה הכרכים כרם שלמה - המפרש את העץ חיים של הרב חיים ויטאל.

רבי יעקב חיים סופר למד עם רבי סלמאן בישיבת המקובלים רחובות הנהר, תחת הנהגתו של רבי חיים שאול הכהן דוויק, ולאחר פטירתו החליפו בהנהגת הישיבה. בין תלמידיו היה רבי יצחק כדורי.

נישא למזל, אחותו של רבי יהודה צדקה.

הרב סלמאן אליהו בצעירותו

לקריאה נוספת

הערות שוליים

  1. ^ תולדותיו בראש הספר כרם שלמה כרך א', עמ' 31-25
  2. ^ המבוא מועתק גם אצל: שמעון ואנונו, ארזי הלבנון: אנציקלופדיה לגאוני וחכמי יהדות ספרד והמזרח, ירושלים: הוצאת המחבר, תשס"ו, ג, עמ' 1774–1779.