הראשון לציון
הראשון לציון הוא תואר שהוענק בעבר למי שנעשה הרב הבכיר של יהודי האימפריה העות'מאנית. וכיום, מאז הקמת הרבנות הראשית לישראל – הוא תואר נלווה למי שנבחר לכהן במשרת הרב הראשי הספרדי של ישראל.
תואר הראשון לציון אינו קצוב בזמן, וגם לאחר שהוקצבה כהונת הרב הראשי, הוא משמש לנצח את מי שהוכתר בתואר זה, אף לאחר תום כהונתו ברבנות הראשית.
מקורו של התואר בפסוק: "ראשון לציון הִנֵּה הִנָּם ולירושלים מְבַשֵּׂר אֶתֵּן" (ישעיהו, מ"א, כ"ז).
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החל מראשית התקופה העות'מאנית, קיימות עדויות על רבנים ששימשו בראשות העדה בירושלים וכונו בשם "הרב הכולל" או "חכם הקהל", כמו הרלב"ח והרדב"ז שכיהנו באמצע המאה ה-16. השימוש בכינוי "ראשון לציון" נתקבל במהלך הדורות. יש שייחסו תואר זה כבר לרב משה גאלנטי שכיהן באמצע המאה ה-17, אך יש עדויות מבוססות שלפיהן מדובר בתפקיד רשמי המוכר על ידיד השלטונות[דרוש מקור], קיימות רק מתקופת המאה ה-19, ובעיקר מאמצע המאה ה-19, שאז הפך הרב הכולל של ירושלים לחכם באשי[1].
בשנת 1839 התפרסמו הרפורמות העות'מאניות, ועל פיהן קיבלו כל הרבנים בערי המחוז הגדולות באימפריה העות'מאנית, את התואר חכם באשי. כתב המינוי ניתן מטעם השלטון המרכזי בקושטא, ולאחר המלצת החכם באשי של קושטא. הרב חיים אברהם גאגין היה הראשון שקיבל בשנת 1841 את התואר חכם באשי, שכלל בתוכו גם סמכויות נרחבות מטעם השלטון. מבין כל הרבנים שכיהנו אחריו רק שניים (הר"מ פאניז'יל וה"ישא ברכה") קיבלו את התואר חכם באשי, והשאר כיהנו כממלאי מקום החכם באשי או שקיבלו רישיון מטעם השלטונות המקומיים בלבד. כפי הנראה הסיבה העיקרית הייתה רצון הקהילה להימנע מתשלום המס הגדול הנדרש לשם מתן הפרמאן.
עד להקמת הרבנות הראשית לישראל כיהנו בתפקיד 30 רבנים. לאחר פטירתו של הרב יעקב שאול אלישר ב-1906, התחלפו הרבנים בתדירות גבוהה בעקבות מאבקים בתוך הציבור סביב נושא הרבנות[2].
בשנת ה'תרפ"א (1921) הוקמה הרבנות הראשית, ואל משרת הראשון לציון, שמכהן כרב הראשי הספרדי, הוספה גם משרת רב ראשי אשכנזי. הרבנות הוכרה על ידי ממשלת המנדט ובכך ניתן לראשונה מעמד חוקי לרבנות ולבתי הדין האשכנזיים בארץ ישראל.
טקס ההכתרה מתקיים בבית הכנסת רבן יוחנן בן זכאי שבעיר העתיקה.
לבושו[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המסורת הספרדית, לובש הראשון לציון גלימה בצבע כחול כהה או שחור. הגלימה מקושטת מלפנים בריקמה בדוגמת עלים ופרחים בצבע זהב או כסף. על ראשו חובש הראשון לציון מצנפת כחולה כהה המעוטרת בפס תכול-לבן.
רבנים שכיהנו בתפקיד הראשון לציון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטרם הוקמה הרבנות הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]
(בסוגריים - שנת מינויים)
- הרב משה גלנטי - (ה'תכ"ה, 1665)
- הרב משה בן שלמה אבן חביב - (ה'תמ"ט, 1689)
- הרב אברהם רוויגו - (ה'תס"ב, 1702)
- הרב אברהם בן דוד יצחקי - (ה'תע"ה, 1715)
- הרב בנימין הכהן מעלי - (ה'תפ"ב, 1722)[דרושה הבהרה]
- הרב אליעזר נחום - (ה'ת"ץ, 1730)[דרושה הבהרה]
- הרב ניסים חיים משה מזרחי - (ה'תק"ה, 1745)
- הרב יצחק הכהן רפפורט - (ה'תק"ט, 1749)
- הרב ישראל יעקב אלגאזי - (ה'תקט"ו, 1754)
- הרב רפאל מיוחס - (ה'תקט"ז, 1756)
- הרב חיים רפאל בן אשר - (ה'תקל"א, 1771)
- הרב רפאל משה בולה - (ה'תקל"ב, 1772)
- הרב יום טוב אלגאזי - (ה'תקל"ג, 1773)[3]
- הרב משה יוסף מרדכי מיוחס - (ה'תקס"ב, 1802)
- הרב מרדכי הלוי - (ה'תקס"ו, 1805)
- הרב יעקב משה עייאש - (ה'תקס"ו, 1806)
- הרב יעקב קוראל - (ה'תקע"ז, 1817)
- הרב רפאל יוסף חזן - (ה'תקע"ח, 1818)
- הרב יום טוב דנון - (ה'תקפ"א, 1821)
- הרב שלמה משה סוזין - (ה'תקפ"ד, 1824)
- הרב יונה משה נבון - (ה'תקצ"ו, 1836)
- הרב יהודה נבון (ה'תר"א, 1841)
- הרב חיים אברהם גאגין - (ה'תר"ב, 1841)
- הרב יצחק קוב'ו - (ה'תר"ח, 1848)
- הרב חיים נסים אבולעפיה - (ה'תרט"ו, 1854)
- הרב חיים דוד חזן - (ה'תרכ"א, 1861)
- הרב אברהם אשכנזי - (ה'תרכ"ט, 1869)
- הרב רפאל מאיר פאניז'יל - (ה'תר"ם, 1880)
- הרב יעקב שאול אלישר - (ה'תרנ"ג, 1893)
- הרב יעקב מאיר - (ה'תרס"ו, 1906) - כהונה ראשונה
- הרב אליהו משה פאניז'יל - (ה'תרס"ז, 1907)
- הרב נחמן בטיטו - (ה'תרס"ט, 1909)
- הרב משה יהודה בן רבי יוסף פרנקו - (ה'תרע"ב, 1912)
- הרב נסים יהודה דנון - (ה'תרע"ה, 1915)
- הרב חיים משה אלישר - (ה'תרע"ט, 1919)
במסגרת הרבנות הראשית[עריכת קוד מקור | עריכה]
(בסוגריים - שנת מינויים)
- הרב יעקב מאיר (ה'תרפ"א, 1921) - כהונה שנייה
- הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל (ה'תרצ"ט, 1939)
- הרב יצחק נסים (ה'תשט"ו, 1955)
- הרב עובדיה יוסף (ה'תשל"ג, 1973)
- הרב מרדכי אליהו (ה'תשמ"ג, 1983)
- הרב אליהו בקשי דורון (ה'תשנ"ג, 1993)
- הרב שלמה עמאר (ה'תשס"ג, 2003)
- הרב יצחק יוסף (ה'תשע"ג, 2013)
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אברהם אלמליח, הראשונים לציון תולדותיהם ופעולתם, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"ל
- מרדכי אליאב, ארץ-ישראל ויישובה במאה הי"ט, 1917-1777, ירושלים: הוצאת כתר, 1978
- אודי (יהודה) מזרחי-צורף, "'גושפנקא דמלכא' חותמות הראשונים לציון באמצע המאה ה-19", עת־מול 234 (תשע"ד), עמ' 9–12
- גאולה בת יהודה, "ראשונים לציון הנה הינם", מוסד הרב קוק
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יעקב ברנאי, מעמדה של 'הרבנות הכוללת' בירושלים בתקופה העות'מנית, קתדרה 13, אוקטובר 1979, עמ' 69-47
- רבקה פלסר, למעמדו של הראשון-לציון בירושלים (תרל"ג - 1873), קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 130-125
- רחל שרעבי, המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יעקב ברנאי, מעמדה של 'הרבנות הכוללת' בירושלים בתקופה העות'מנית, קתדרה 13, אוקטובר 1979, עמ' 69-47
- ^ רחל שרעבי, המאבקים על הרבנות הספרדית ונושאי המשרה, תרס"ו-תרע"ד (1914-1906), קתדרה 37, ספטמבר 1985, עמ' 122-95
- ^ המינוי נכנס לתוקף כנראה רק בשנת ה'תקל"ו, ויש המאחרים את זמנו אף יותר. ראו על כך: גיורא פוזיילוב, חכמיהם של ארבע ערי הקודש, ח"ב, עמ' 166 הערה 67.
| הראשונים לציון | ||
|---|---|---|
| חכם באשי | רבי משה גאלנטי • רבי משה בן חביב • רבי אברהם רוויגו • רבי אברהם בן דוד יצחקי • רבי בנימין הכהן מעלי • רבי אליעזר נחום • רבי ניסים חיים משה מזרחי • רבי יצחק הכהן רפפורט • רבי ישראל יעקב אלגאזי • רבי רפאל בן רבי שמואל מיוחס • רבי חיים רפאל בן אשר • רבי רפאל משה בולה • רבי יום-טוב אלגאזי • רבי משה יוסף מרדכי מיוחס • רבי מרדכי הלוי • רבי יעקב משה עייאש • רבי יעקב קוראל • רבי רפאל יוסף חזן • רבי יום טוב דאנון • רבי שלמה משה סוזין • רבי יונה משה נבון • רבי יהודה נבון • רבי חיים אברהם גאגין • רבי יצחק קוב'ו • רבי חיים נסים אבולעפיה • רבי חיים דוד חזן • רבי אברהם אשכנזי • רבי רפאל מאיר פאניז'ל • רבי יעקב שאול אלישר • רבי אליהו משה פאניז'יל • רבי נחמן בטיטו • רבי משה יהודה פרנקו • רבי נסים יהודה דנון • רבי חיים משה אלישר | |
| ברבנות הראשית | הרב יעקב מאיר • הרב בן-ציון מאיר חי עוזיאל • הרב יצחק נסים • הרב עובדיה יוסף • הרב מרדכי אליהו • הרב אליהו בקשי דורון • הרב שלמה עמאר • הרב יצחק יוסף | |
