עדות שקר

עשרת הדיברות

אנוכי ה'
לא יהיה
לא תשא
זכור את
כבד את

לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמד

עדות שקר היא עדות הניתנת בבית משפט ומתבררת ככוללת דברי שקר או הצהרות כוזבות. העד מחויב לומר את האמת, כדי לשמור על אמיתות פסק הדין שיינתן בהליך המשפט.

מתן עדות שקר ביודעין נקבע כעבירה פלילית ברבות ממדינות העולם. בישראל, נקבע בסעיף 237 לחוק העונשין שהעונש על עדות שקר הוא מאסר של עד 7 שנים.

אמירות פרשניות אינן נחשבות עדות שקר שכן אנשים פעמים רבות אומרים דברים שאינם מדויקים לא ביודעין או לא בכוונה. אנשים גם עשויים להחזיק באמונות תמימות אך שגויות לגבי עובדות מסוימות או שזכרונם אינו מדויק. כמו כל הפשעים בשיטת המשפט המקובל, עדות שקר מצריכה את היסודות "מחשבה פלילית" (mens rea) ו"אקטוס ראוס" (actus reus) כדי להוכיח את קיום הפשע.

במדינות מסוימות כמו צרפת למשל, חשודים לא יכולים להחקר תחת שבועה ועל כן לא יכולים להעיד עדות שקר, ולא משנה מה יאמרו במהלך משפטם.

האיסור על עדות שקר חל גם על עדים שמסרו את עדותם בכתב בתצהיר.

האיסור על עדות שקר מופיע בעשרת הדברות: ”לֹא-תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ עֵד שָׁקֶר” (שמות, כ', י"ב).

חקר האמת

אמת ושקר בתחום המשפט מתייחס לניתוח עדות, וקביעה אם הטענות המוצגות בפני השופט הן עובדות (אמת) או טעויות, בדיות או משאלות-לב (שקר). פעמים רבות נאמר כי שופטים מנסים "להגיע לחקר האמת", כלומר, לגלות איזו מבין העדויות היא עדות אמת ואיזו - שקר.

ישנן מערכות משפט שבהן ההכרעה בדבר אמיתותן של עדויות נתונה בידי חבר מושבעים.

ראו גם

• עד זומם

ערך זה הוא קצרמר בנושא חוק ומשפט. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.