לא תנאף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עשרת הדיברות
אנוכי ה'
לא תעשה  
לא תשא
זכור את
כבד את
לא תרצח
לא תנאף
לא תגנוב
לא תענה
לא תחמוד

לֹא תִנְאָף הוא מצוות לא תעשה המופיעה בעשרת הדברות, שבהם האיסור ממוקם בין האיסור על רצח לאיסור על גניבה (שמות כ' י"ג) (דברים ה' י"ז). האיסור מופיע במקומות נוספים בתורה.

הגדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רש"י מפרש כי הביטוי "ניאוף" מתייחס לקיום יחסי מין עם אשת איש בלבד, ולראיה מביא פסוקים נוספים המתייחסים לכך: "וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ, אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ, מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת" (ספר ויקרא, פרק כ', י'), או "הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת תַּחַת אִישָׁהּ, תִּקַּח אֶת זָרִים." (יחזקאל ט"ז,ל"ב). גם הרמב"ן ורבינו בחיי סוברים כמותו. חיזוק לשיטתם מביא רבנו בחיי, שטוען כי העבירות הנכללות בעשרת הדברות הן רק כאלה שחייבים על ביצוען מיתת בית דין.

האבן עזרא וה"חזקוני" חלוקים, וסבורים כי זהו איסור כללי על כל קיום יחסי מין אסורים, שאחד מביטויו, ואולי העיקרי שבהם, הוא קיום יחסים עם אשת איש. גם הספורנו שסובר כמותם, מסביר כי הביטוי משמש בעיקר לעברת ניאוף עם אשת איש.

מעשה הניאוף נחשב ביהדות לאחד מהעבירות החמורות ביותר, אחת משלוש שעליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור". בספר משלי (פרק ו' כ"ז-כ"ט), למשל, מתואר הניאוף כך:

"הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה? אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה? כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ - לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ."

בנוסף לאיסור של מעשה בפועל קיים איסור בעשרת הדברות לחמוד אשת איש במחשבה (דברים ה' י"ח).

על פי החוק המקראי אנשים שנתפסו בניאוף דינם מיתה. חז"ל פסלו ראיות נסיבתיות לחטא הניאוף ודרשו עדויות מוצקות ביותר, כך שמימוש העונש היה כמעט בלתי אפשרי.

מסכת סוטה עוסקת בדיני אישה שנחשדת על ידי בעלה בניאוף.

אדם שנולד כתוצאה מניאוף הוא ממזר, שעליו קבעה התורה (דברים כ"ג, ג'): "לא יבוא ממזר בקהל ה', גם דור עשירי לא יבוא לו בקהל ה'". לפיכך הממזר (וצאצאיו) אינו רשאי לשאת יהודיה כשרה, והוא רשאי להינשא רק לממזרה, לשפחה או לגיורת.

איסור על ניאוף קיים גם בדתות ובתרבויות אחרות.

אסורה לבעלה ולבועלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאמור, העונש על ניאוף הוא מיתה, אך עונש זה אינו מופעל בימינו. עונש המופעל בימינו הוא הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה" - על האישה הנואפת להתגרש מבעלה, ואסור לה להינשא לזה שאתו נאפה. גם בהקשר זה נדרשת עדות של שני עדים שראו את מעשה הניאוף, עדות שאותה קשה להשיג. כאשר לבית הדין הרבני מוצגת עדות נסיבתית, למשל עדות כי האישה התייחדה בחדר בבית מלון עם גבר זר, אף שלא תמיד יחייבו את האשה להתגרש, יופעל הכלל "אסורה לבעלה ולבועלה", ואם בסופו של דבר תתגרש, הרי תהיה אסורה לאדם שעמו נאפה (על פי החשד).

אשת איש שנאנסה אינה נאסרת על בעלה, אפילו אם במהלך האונס נתרצתה למעשה.‏[1]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תלמוד בבלי, מסכת כתובות, דף נ"א, עמוד ב': דאמר רבא כל שתחלתה באונס וסוף ברצון אפילו היא אומרת הניחו לו שאלמלא <לא> נזקק לה היא שוכרתו מותרת מ"ט [מה הטעם?] יצר אלבשה
    רש"י: "וגם זה אונס שבתחלת בעילה שהיא באונס הלבישה הבועל יצר:"


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.