לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812)"

מ (סדר השנים)
הנסיך פרוזורובסקי המבוגר נכשל ביישום פעילות צבאית התקפית. הוא ניסה לכבוש מספר מבצרי גבול אך ללא הצלחה ובהתאם להחלטת הקיסר נשלח לאזור [[פיוטר בגרטיון]]. ב-[[9 באוגוסט]] נפטר הנסיך פרוזורובסקי והפיקוד העליון עבר רשמית לבגרטיון. הכוחות הרוסים עברו לגדה הדרומית של ה[[דנובה]] ללא כל התנגדות עות'מאנית. הסיבה הייתה נעוצה בכך שהכוח העות'מאני העיקרי עבר ל[[סרביה]]. הרוסים מצידם שלחו לסרביה רק כוח צבאי מוגבל בהיקף של 3000 חיילים שלא הצליח להגיע לגבולות הנסיכות. כתוצאה מכך, נחלו הסרבים תבוסה והורגשה נהירת אוכלוסייה סרבית לשטחי [[האימפריה האוסטרית]].
 
הרוסים הצליחו להתקדם דרומה ב[[רומניה]]בנסיכויות הרומניות וניצחו את העות'מאנים במספר קרבות. גם מצודת איזמאיל נכנע לרוסים לאחר מצור ממושך. לאור הבעיות בחזית, החליטו העות'מאנים על ריכוז צבא באזור [[רוסה]] תוך קבלת תגבורת מהכוח שלחם בסרביה. כתוצאה מניוד הכוח העות'מאני ניצלו הסרבים מתבוסה רבתית. לאור הגידול המשמעותי של הכוח העות'מאני, החליט בגרטיון להעביר את מרבית כוחותיו צפונית ל[[דנובה]] והותיר כוחות מצומצמים דרומית לנהר.
 
בחזית ה[[קווקז]] הצליח הכוח הרוסי לכבוש מספר מבצרים. לאחר חזרת הצבא מגזרת צפון ה[[דנובה]] התפטר בגרטיון מהפיקוד ובמקומו מונה הרוזן קמנסקי. הוא הגיע לאזור במרץ [[1810]] והחל בפעילות התקפית נרחבת. הרוסים החלו במצור על [[רוסה]] ומבצרים נוספים ב[[בולגריה]] והצליחו בכיבוש חלקם. כוח משמעותי נשלח גם ל[[סרביה]]. העות'מאנים בקשו הפסקת אש, אך בקשתם נדחתה.