לדלג לתוכן

הבדלים בין גרסאות בדף "אנטוניוס פליקס"

מ
בוט החלפות: \1עמו\2
מ (מראה מקום אצל טקיטוס)
מ (בוט החלפות: \1עמו\2)
על כך מספר יוסף מתתיהו בחיבורו תולדות מלחמת היהודים (ספר ב'): "ועל אנשי הדמים האלה נוספה עוד כת אחת, אנשי בליעל, אשר ידיהם היו נקיות מדם, אולם במחשבות לבם הירבו עוד אשם ותועבות מאלה (אנשי הדמים) ... אלה היו אנשים תועים ומתעים, אשר התימרו כי הם עומדים בסוד אלוהים וכל יצר לבם היה להקים מרד ומהפכות בקרב העם, ובדבריהם מסכו עליו רוח שגעון ומשכו רבים אל המדבר, באומרם כי שם יראה להם האלוהים את אותות הגאולה, ופליקס חשד בהם כי ממעשיהם יצמח מרד, ועל כן שלח עליהם אנשי צבא, רוכבים ורגלים, והמית מהם המון רב".
 
מיד בהמשך מספר יוסף בן מתתיהו על מתנבא והוזה אחר, "קוסם" בלשונו, יהודי שהגיע ממצרים, אסף אליו כשלושים אלף מאמינים ושכנע אותם שילכו עימועמו לירושלים, ושם, בעזרת כוחו המיוחד מהר הזיתים, יצליח לבקוע את חומות העיר, להשתלט על הרומאים ולהיות למלך על מאמיניו. פליקס לא היסס ופקד על צבאו לתקוף את המתנבא ואת מאמיניו. בפשיטה זו נטבחו המונים מציבור הנוהים אחריו.
 
בימי הנציב פליקס התעורר מחדש, ובמלוא החריפות, סכסוך [[קיסריה]], בין תושבי העיר ההלניסטים לבין היהודים. מאבק זה התפתח סביב השאלה: מי הוא השליט החוקי והרשמי של העיר קיסריה? במאבק זה עמד פליקס לצידם של המקומיים, אולם הפסקת כהונתו בשנת 60, והעברת ההכרעה בעניין קיסריה להכרעה קיסרית ברומא (לשיקולו של נירון), הביאו להרגעה זמנית של הרוחות.