שקל (יחידת משקל)

שקל יחידת משקל בימי קדם המוזכרת בתנ"ך, ששימשה לתשלום כסף וזהב. שקל מקראי אחד שווה 20 גרה, ומנה אחד שווה 60 שקלים. במשך הזמן השקל הפך ליחידת מטבע. כיום מידת משקל זו רלוונטית בעיקר אצל יהודים דתיים ומסורתיים למצוות פדיון הבן.

חישוב משקל השקל המקראי

על פי ספר שמות (ל יג) בעניין של מפקד באמצעות מחצית שקל, נאמר כי השקל שווה ל-20 גרה. פעם נוספת נשנה גם בנביא שהשקל שווה 20 גרה. לפי הנאמר בפסוק זה ניתן גם לחשב, כי 60 שקלים שווים מנה אחד. "וְהַשֶּׁקֶל, עֶשְׂרִים גֵּרָה, עֶשְׂרִים שְׁקָלִים, חֲמִשָּׁה וְעֶשְׂרִים שְׁקָלִים, עֲשָׂרָה וַחֲמִשָּׁה שֶׁקֶל הַמָּנֶה, יִהְיֶה לָכֶם. (יחזקאל מה יב). מכאן גם ניתן ללמוד שבתקופה ההיא השתמשו בשלשה אבני משקל: בני 15, 20 ו-25 שקלים שמשקלם הכולל, כאמור, שקול למנה.

על פי חז"ל (בבא מציעא ל"ד ב) השקל המקראי ("שקל הקודש") היה שווה בערכו לסלע המופיע במשנה ובתלמוד והיה שווה 4 זוזים. השקל התלמודי היה בשווי של חצי השקל המקראי/סלע, והכיל רק שני זוזים.

על פי רש"י שקל אחד גם שווה לארבע זהובים, ובסך הכל חצי אונקיה. (שמות כא לב). הרמב"ן מסכים איתו אך טוען "כי המלכים הנוכחים פחתו את הזהובים, כך שהדינרין שבתלמוד גדולים מן הזהובים בזמננו קרוב לשליש השקל, והשקל שווה לשלשה רבעים של אונקיה למשקל של הארץ הזאת (צרפת)".

בדיני עבד עברי שיש מישהו שרוצה לפדות אותו, יש לחשב את השנים עד היובל. "וְחִשַּׁב, עִם קֹנֵהוּ, מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ, עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל;,וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים, כִּימֵי שָׂכִיר, יִהְיֶה עִמּוֹ" (ויקרא כה נ), כאשר שכר עבודה של שנה תמימה שקולה למנה על פי רש"י, דהיינו 60 שקלי כסף מקראיים.

אזכורים

השקל מוזכר בתנ"ך מספר פעמים, ברובן כמידת משקל למתכת הכסף, אך גם זהב.

בסיפור קניית מערת המכפלה, שאברהם רוכש ב-400 שקלי כסף עוברים לסוחר. "וַיִּשְׁמַע אַבְרָהָם, אֶל עֶפְרוֹן, וַיִּשְׁקֹל אַבְרָהָם לְעֶפְרֹן, אֶת הַכֶּסֶף אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּאָזְנֵי בְנֵי-חֵת, אַרְבַּע מֵאוֹת שֶׁקֶל כֶּסֶף, עֹבֵר לַסֹּחֵר." (בראשית כ"ג, ט"ו-ט"ז)

בסיפור חנוכת המשכן (במדבר ז', י"ג והלאה), במצוות מחצית השקל, "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לה'". (שמות ל יג). במחיר הקורבנות לכפרת חטאים (ויקרא, ה, ט"ו),

בדיני נדרים כאשר אדם נודר את עצמו, ישנם ערכים לפידיונו, כך שערך מבוגר מגיל 20-60 שווה 50 שקלי כסף בשקל המקראי, על פי מדד זה, מצוות פדיון הבן נערכת ב-5 שקלי כסף, שכיום נערכים בכ-96.15 גרם כסף נקי.

אולם השקל מוזכר גם כמידה לשקילת מזון: ”וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם” (ספר יחזקאל, ד', י').

בספר שמואל נערו של שאול אומר לו, כי יש לו רבע שקל כסף, שאפשר לתת אותו כתשורה לנביא על שירותו. (שמואל א ט ח)

מעבר למטבע

העובדה שמידה זו מוזכרת לרוב בהקשר של מסחר, קניית קרקעות, קנסות ותרומות הביאה לכך ששמה הפך במשך הזמן לשמו של מטבע או מספר סוגים של מטבעות קדומים. בתקופת המרד הגדול נטבעו מטבעות מארד ומכסף, כשעליהם הכתובת "שקל ישראל". כתובת זו וכן ציורים שהופיעו על המטבעות מתקופת המרד הגדול מופיעים על מטבעות השקל המודרניים.

במשנה ובתלמוד מופיע השקל יחד עם שמות מטבעות אחרים (דינר, סלע) שהיו נהוגים באותה תקופה, למשל: "ר' דוסא אומר שמין להן מה שעתיד להעשות היה יפה ששה דינרים נותן להם שקל או יגמרו מלאכתן ויטלו שני סלעים" (תלמוד בבלי, בבא מציעא, פרק ו', דף ע"ו, ב)