מחצית השקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל"
מחצית השקל שנמצאה סמוך לבית המקדש. מוצג בפרוור ההרודיאני בעיר העתיקה
בחפירות הארכיאולוגיות בהר הבית נמצא מטבעות של מחצית השקל מהמרד הראשון, מטבע זה נעשה בהשראה המטבעות שנמצאו בסגנון עתיק.
צילום של מחצית השקל שהופק ב 2017

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא שמו של מס שכל יהודי, בתקופת המשכן והמקדש, היה צריך לשלם פעם בשנה. כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור שונים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצווה זו מופיעה בתורה בפרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל', י"ג).

פרטי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התורה מצווה כל זכר מבני ישראל מעל גיל 20 לתת מטבע של "מחצית השקל" עבור השתתפות בהוצאות השוטפות של הקרבנות, במשכן ובבית המקדש.

משקל "מחצית השקל" בזמן משה רבינו והמשכן, היה 160 שעורות כסף, שהוא מחצית ממטבע השקל ששקל 320 שעורות כסף. לאחר הקמת בית המקדש הוסיפו חכמי ישראל הוסיפו 20% למשקל השקל, והוא שקל 384 שעורות, ומחצית השקל עמד על 192 שעורות כסף.

ההכרזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בא' באדר שבכל שנה היו בית דין שולחים שליחים להזכיר שהגיע הזמן המצוה של מחצית השקל. תאריך זה נקבע, מפני שמא' ניסן צריך לקנות את הקרבנות מכסף חדש שנתרם לשנה זו דווקא. ושלושים יום קודם זמן זה, התחילו להכריז, (שלושים יום קודם החג).

השימוש במחצית השקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות ציבור, כגון קרבנות התמיד ומוספין עם הנסכים, וכן מנחת העומר, שתי הלחם, ולחם הפנים, וכן קטורת הסמים, שהיו מקטירים בכל יום וביום הכיפורים.

מאחר שקורבנות אלו נחשבים קורבנות ציבור, חייבה התורה לכל אחד מישראל שישתתף בקרבנות אלו.

החייבים במצוה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים וכהנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשים פטורות ממצות מחצית השקל.

במשנה בשקלים מובא שהכוהנים רצו לפטור עצמם ממצות מחצית השקל, לאחר שהצביעו על סתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקורבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, לפיכך ביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל.

ואכן דעת רבי יהודה כך היא שהכוהנים פטורים, אמנם דעתו שכהן שרוצה להשתתף במצווה, הרשות בידו.

אמנם לדעת רבן יוחנן בן זכאי, חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בטענה שאינו דומה קרבן ששותפיו כוללים כהנים, לבין קרבן ציבור, המהווה ישות בפני עצמו. אמנם מפני דרכי שלום, לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה, שקלים פרק א', משנה ד').

גיל החיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד הירושלמי מבואר שישנם שלוש דרגות בתחילת גיל החיוב:

  • קטן שהוא מי"ג עד עשרים שנה - חייב במחצית השקל, אבל לא ממשכנים את נכסיו לצורך זה.
  • קטן פחות מי"ג - אינו חייב כלל במצוה זו.

אמנם קטן ששנה אחת אביו שקל עבורו מחצית השקל, נתחייב מכאן ואילך במצוה זו.

מעות שנותרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיץ המזבח

הכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקניית קורבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שבכל עת יהיו קרבנות שקרבים על גבי המזבח.

קולבון[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קולבון

שני אנשים ששקלו למחצית השקל, שקל שלם, נתחייבו להסיף מטבע 'קולבון' מלבד מחצית השקל, תוספת זו היא כדי שלא לגרום להקדש הפסד עבור העמלה לפרוט את המטבע.

בתלמוד ירושלמי הובאה דעת רבי יהודה שסבור שתוספת הקולבון היא חיוב מהתורה, ואינה שייכת כלל לעמלת פריטה (לדעתו במקרה שהיה צורך בפריטה, חייב ב' קולבנות אחד מהתורה והשני לפריטה).

בימי הבית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני התקבל המס רק כמטבע מיוחד, שנטבע בעיר צור (כסף צורי ככתוב במסכת בכורות נ' ע"ב: "אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי"). ולכן רבו באזור המקדש חלפנים שהמירו את מטבעות עולי הרגל מכספם בארץ מוצאם למחצית שקל צורית. בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל[דרוש מקור].

ערך המטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]

'זכר למחצית השקל' בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור למנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופת 'זכר למחצית השקל'

אף שמצווה זו נהגה רק בזמן שבית המקדש היה קיים, ומיום שחרב בית המקדש בטלה מצוות מחצית השקל, בספר המרדכי הביא שאף בזמן הזה המנהג לתת מחצית השקל 'זכר למחצית השקל' של התורה.

פרטי המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמן הנתינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרב משה איסרליש (הרמ"א, בהגהותיו לשולחן ערוך) הביא אף הוא מנהג זה, והוסיף שהזמן שיש לתת את מחצית השקל בכל שנה הוא ביום תענית אסתר קודם תפילת המנחה.

בערים מוקפות חומה כגון ירושלים שפורים נחוג בה ביום טו' אדר, נהוג לקיים מנהג זה בתפילת מנחה של יום יד' באדר.

החייבים במנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספרי אחרונים נחלקו מאיזה גיל יש לנהוג במנהג זה, יש שסוברים שרק מגיל כ' שנה, ויש אומרים מגיל י"ג.

בחיוב הנשים במנהג הנשים, יש שכתבו שאף שהיו פטרות מהמצווה בזמן בית המקדש, מכל מקום בזמן הזה יתנו, וטעמו שהרי אף בזמן בית המקדש נשים נותנות את הזכר למחצית השקל משום שיש בזה כפרה לנפש.[1]

שווי המטבעות שנהגו לתת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהגים שונים קיימים בדבר הסכום שנהוג לתרום "זכר למחצית השקל":

  • יש הנותנים חצי מיחידת המטבע הבסיסית שבאותה מדינה (חצי ש"ח, חצי דולר, וכו').
  • יש הנותנים שלושה ממטבעות אלו – מכיוון שבפרשית מחצית השקל המילה "תרומה" מופיעה שלוש פעמים. (מנהג רוב האשכנזים)
  • יש הנותנים את השווי המוערך של חצי שקל הקודש תנ"כי.

מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף (רמב"ם שקלים א,ג). משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי אונקיה כסף נכון ל-9 במרץ 2017 (י"א אדר ה'תשע"ז) הוא 65.24 ש"ח[2]. החישוב לפי מחיר סיטונאי וללא מע"מ הינו כ-20.14 ש"ח = 65.24 * 31.1034768 / 0.05 * 192.

לאן תורמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בזמן בית המקדש הכסף היה ניתן על מנת לקנות בו קרובנות צביור, כיום שאין בית מקדש כתב במשנה ברורה יש ליתן את הכסף כצדקה לעניים (אך מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים).

גופים שונים, ביניהם מכון המקדש, מוכרים מטבעות מכסף בעלי משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית. לדעת הרב ישראל אריאל (סידור המקדש עמ' 511-509), יש מקום לראות בתרומת מחצית השקל לצורך הכנת כלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת המקדש, קיום מצווה דאורייתא של מחצית השקל.

פרטי המנהג[עריכת קוד מקור | עריכה]

.

אזכורים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד במסכת מגילה (יג ב) הוזכרה מצוות זו כחלק מנס הפורים "אם על המלך טוב יכתב לאבדם ועשרת אלפים ככר כסף וגו'". אמר ריש לקיש גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל, לפיכך הקדים שקליהן לשקליו, והיינו דתנן "באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ כף החיים (סימן תרצד, אות כז).
  2. ^ שווי גרם כסף לקוח מהאתר http://iw.coinmill.com/ILS_XAG.html