מחצית השקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חצי שקל מימי המרד הגדול שנת 67/68. הכיתוב - מצד אחד (ימין) "ירושלים הקדושה". מצד שני - האותיות "שב" שפירושם "השנה השנייה למרד", ומסביב - "חצי השקל"
מחצית השקל שנמצאה סמוך לבית המקדש. מוצג בפרוור ההרודיאני בעיר העתיקה

מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל הוא שמו של מס שכל יהודי, בתקופת המשכן והמקדש, היה צריך לשלם פעם בשנה. כספי מחצית השקל שימשו לקניית קורבנות הציבור השונים שהוקרבו על גבי המזבח באותה שנה.

מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור מן התורה, מופיע בפרשת כי תשא: "זֶה יִתְּנוּ כָּל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים: מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, עֶשְׂרִים גֵּרָה הַשֶּׁקֶל, מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל תְּרוּמָה לַה'" (שמות ל', י"ג).

דיני המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בא' באדר שבכל שנה היו מכריזים שצריך להביא את מחצית השקל. נשים פטורות מנתינת מחצית השקל. הכהנים, הצביעו על הסתירה בין הדין שקרבן מנחה המובא על ידי כהן איננו נאכל, והעובדה שקורבן העומר, הנקנה בדמי מחצית השקל נאכל, וביקשו לפטור את עצמם מתשלום מחצית השקל. חז"ל לא הסכימו עם פטור זה, בהצביעם על ההבדל בין קרבן ששותפיו כוללים כהנים, לבין קרבן ציבור, המהווה ישות בפני עצמו, אך מפני דרכי שלום, לא כפו את התשלום על כהנים שלא שילמו (משנה, שקלים פרק א', משנה ד').

קיץ המזבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קיץ המזבח

כספי מחצית השקל שימשו לקניית הקורבנות רק בשנה עבורה נגבו (המעבר בין השנים היה בא' בניסן). הכספים שנותרו מהשנה הקודמת שימשו לקניית קורבנות עולה שהוקרבו כאשר לא הייתה פעילות רבה במקדש, וזאת כדי שהמזבח לא יהיה נראה לא פעיל.

טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת נתינת השקלים הייתה לקניית הקרבנות הציבוריים, ועוד דברים שקשורים לעבודה בבית המקדשמשכן. על ידי ספירת המטבעות, גם ניתן היה להעריך את מספר היהודים התורמים, ובכך להתחמק מהאיסור של ספירת בני ישראל.

בימי בית השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית שני התקבל המס רק כמטבע מיוחד, שנטבע בעיר צור (כסף צורי ככתוב במסכת בכורות נ' ע"ב: "אמר רב אסי כל כסף האמור בתורה סתם כסף צורי"). ולכן רבו באזור המקדש חלפנים שהמירו את מטבעות עולי הרגל מכספם בארץ מוצאם למחצית שקל צורית. בחפירות הכותל נמצאו מטבעות כסף צורי ששימשו למס מחצית השקל.

ערך המטבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחצית השקל למקדש הייתה כ־2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד. החישוב מבוסס על כך ששכר יומי ממוצע של פועל חקלאי היה בין 3 ל-4 דינרים, שהם בממוצע 672 פרוטות (בבא מציעא עז א). בחישוב חודשי, משכורת ממוצעת הייתה כ־87.5 דינרים (25 ימי עבודה בחודש, 6 ימי עבודה בשבוע) נמצא לפי זה שמחצית השקל השווה ל־384 פרוטות הייתה כ־ 2.3 אחוז מהשכר החודשי הממוצע בתקופת התלמוד.[דרוש מקור]

בזמן הזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קופת 'זכר למחצית השקל'

מנהג עתיק, הנהוג עד היום, הוא לתרום "זכר למחצית השקל" בכל שנה לפני תפילת מנחה של תענית אסתר, אף לאחר חורבן הבית. אלא שבמקום שהכסף ילך להקדש, הוא ניתן בתור צדקה לעניים (אך מעות אלו לכתחילה אין ליתנם ממעות מעשר כספים).

בירושלים שעושים את הפורים ביום טו' אדר, נותנים את המטבעות זכר למחצית השקל בתפילת מנחה של יום יד' באדר.

מנהגים שונים קיימים בנוגע לגובה ה"זכר למחצית השקל" שנותנים:

  • יש הנותנים חצי מיחידת המטבע הבסיסית שבאותה מדינה (חצי ש"ח, חצי דולר, וכו').
  • יש הנותנים שלושה ממטבעות אלו – מכיוון שבפרשית מחצית השקל המילה "תרומה" מופיעה שלוש פעמים.
  • יש הנותנים את השווי המוערך של חצי שקל הקודש תנ"כי.

מחצית השקל שווה למשקל של 192 שעורים כסף צרוף (רמב"ם שקלים א,ג). משקל השעורה המקובל בהלכה הוא 1/20 (0.05) גרם. שווי אונקיה כסף נכון ל-9 במרץ 2017 (י"א אדר ה'תשע"ז) הוא 65.24 ש"ח[1]. החישוב לפי מחיר סיטונאי וללא מע"מ הינו כ-20.14 ש"ח = 65.24 * 31.1034768 / 0.05 * 192.

גופים שונים, ביניהם מכון המקדש, מוכרים מטבעות מכסף בעלי אותו משקל של מטבע מחצית השקל. הרווחים ממכירת המטבעות על ידי מכון המקדש הולכים למטרות המכון, ובכך נתינה זו מזכירה את מצוות נתינת מחצית השקל המקורית. לדעת הרב ישראל אריאל (סידור המקדש עמ' 511-509), יש מקום לראות בתרומת מחצית השקל לצורך הכנת כלי המקדש והתכוננות לחידוש עבודת המקדש, קיום מצווה דאורייתא של מחצית השקל.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שווי גרם כסף לקוח מהאתר http://iw.coinmill.com/ILS_XAG.html