לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "האימפריה הברזילאית"

נוספו 5,052 בתים ,  לפני שנתיים
 
=== הפיכה ליברלית בפורטוגל ===
ב-[[20 במרץ]] [[1816]] מתה [[מריה הראשונה, מלכת פורטוגל]], וז'ואאו עלה במקומה לשלטון, אולם רק ב-[[6 בפברואר]] [[1818]] התקיים טקס ההכתרה. מכיוון שז'ואאו לא מיהר לשוב לפורטוגל, שלט בה מפקד הצבא הבריטי ויליאם קאר ברספורד כדיקטטור צבאי. ב-[[24 באוגוסט]] [[1820]] פרצה בפורטוגל [[המהפכה הליברלית של 1820|המהפכה הליברלית]] שניצלה את עובדת היעדרותו של [[ויליאם קאר ברספורד]] עקב נסיעתו לברזיל, והחלה התקוממות צבאית בעיר [[פורטו]] נגד המלוכה האבסולוטית של פורטוגל. התביעה למנות מליאה פרלמנטרית שתנסח חוקה לפורטוגל, התפשטה במהירות וללא גילויי התנגדות לשאר חלקי הארץ, וזאת למרות ניסיון המלוכה לדכא את התנועה, וב-[[15 בספטמבר]] הצטרפה גם [[ליסבון]] למהפכה. הממשל של ויליאם ברספורד הוחלף על ידי חונטה זמנית שמטרתה הייתה לארגן בחירות ל[[הקורטס (פורטוגל)|קורטס]]. בקורטס שהתכנס ב-[[1 בינואר]] [[1821]] נבחרו כחברים נציגים מכל קצוות [[האימפריה הפורטוגזית]].
באוגוסט [[1820]] פרצה בפורטוגל הפיכה ליברלית שהתבססה על עקרונות ה[[נאורות]]. המהפכנים ביקשו לנצל רגע של משבר כללי בפורטוגל - היעדרותו של המלך ושל מוסדות השלטון, משבר כלכלי בעקבות הסכמי הסחר החדשים עם ברזיל, ומשבר צבאי בגלל הימצאות קצינים בריטיים בצבא פורטוגל. המהפכה ביקשה להחיות את ה[[קורטס (פורטוגל)|קורטס]], אשר ייצגו את הציבור כולו, לקדם את האינטרסים של ה[[בורגנות]] הפורטוגלית, לצמצם את ההשפעה הבריטית, ולשעבד מחדש את ברזיל לפורטוגל.
 
בסוף השנה כבר שלטו המהפכנים בפורטוגל ב[[חונטה צבאית|חונטה]] ודרשו את חזרתו של המלך. הם כינסו את הקורטס במטרה לנסח חוקה. גם בברזיל נודעו להפיכה בפורטוגל השלכות, ומרידות מקומיות פרצו ב[[בלם (עיר)|בלם]] וב[[סלבדור (ברזיל)|סלבדור]]. עתה התבררו המחנות השונים בשאלת חזרתו של המלך לפורטוגל. ה"סיעה הפורטוגלית" ביקשה להחזיר את המלך ולכונן מחדש את המשטר הקולוניאלי והיה בה רוב לילידי פורטוגל. ה"סיעה הברזילאית" הורכבה מבעלי אינטרסים שונים, בעיקר מסחריים, וביקשה להשאיר את בית המלוכה בברזיל.
 
===עצמאות ברזיל===
מחשש לאבד את כיסאו אם לא ישוב לארצו, החליט לבסוף ז'ואאו השישי לשוב לפורטוגל באפריל [[1821]], בלווית כארבעת אלפים איש. הוא השאיר תחתיו את בנו [[פדרו הראשון, קיסר ברזיל|פדרו]] כ[[עוצר]] הממלכה. בחודשים שלאחר עזיבתו נערכו בחירות לנציגות הברזילאית בקורטס. כמעט כל הנבחרים היו ילידי ברזיל.
הפרלמנט הפורטוגזי דרש מז'ואאו השישי לחזור מיד לפורטוגל. לפני חזרתו באפריל [[1821]], מינה המלך את בנו [[פדרו הראשון, קיסר ברזיל|פדרו]] כעוצר על [[ממלכת ברזיל]]. צעד זה לא נשא חן בעיני חברי הפרלמנט, אשר גרסו שאכיפת הריבונות על שטחי האימפריה צריכה להתבצע משטחי פורטוגל באירופה. בנוסף, נדרש פדרו לחזור לאירופה, על מנת להמשיך בה את תהליך הכשרתו למלוכה. 65 חברי הפרלמנט הברזילאים מחו כנגד דרישה זו ובתגובה נטשו את הפרלמנט בפורטוגל וחזרו לברזיל. ב-[[7 בספטמבר]] [[1822]], הגיעה לידיו של פדרו בברזיל הודעה נוספת בנושא מאת הפרלמנט. הדבר הוביל אותו להכריז על עצמאותה של ברזיל ועל עצמו כקיסר הראשון שלה, באירוע שנודע לימים כ[[זעקת איפירנגה]]. באותה שנה אושרה בפורטוגל החוקה, שנוסחה ברוחה של החוקה הצרפתית (1791), שקידשה הפרדה בין הזרוע המחוקקת, הזרוע המבצעת והזרוע השופטת, וייחסה למלך תפקיד סמלי בלבד. הגה השלטון עבר לידי פרלמנט חד-אגפי, שחבריו נבחרו בבחירות ישירות, ובידיו השליטה הבלעדית בחקיקה.
 
בשנת [[1825]] קיבל ז'ואאו את התואר "קיסר ברזיל", בתמורה להכרתו בעצמאות ברזיל, וב-[[10 במרץ]] [[1826]] מת ז'ואאו השישי ב[[ליסבון]]. בשנת [[1990]] נתגלו בגופתו שרידי [[ארסן]], מה שמחזק את הטענות שז'ואאו נרצח על ידי מתנגדיו. לאחר מותו החלה בפורטוגל מלחמת ירושת הכתר. [[ז'ואאו השישי, מלך פורטוגל|ז'ואאו השישי]] מת בשנת [[1826]], ופדרו הומלך כמלך פורטוגל '''פדרו הרביעי'''. אלא שהוא סירב לעזוב את ברזיל ולשוב לפורטוגל, ואחותו [[איזבל מריה, נסיכת פורטוגל]] שלטה בממלכה כעוצרת. הממלכה, שחוקתה משנת 1821 בוטלה עוד בידי ז'ואאו השישי, קיבלה עתה מידי פדרו חוקה חדשה, שנודעה כ"צ'רטה" של שנת 1826. העוצרת איזבל מריה ומקורביה לא ראו בעין יפה את מתן החוקה וניסו למנוע את כניסתה לתוקף.
 
פדרו, שמלך עתה בשתי ממלכות, לא הצליח לאחד אותן, והניסיון למשול בשתיהן לא עלה יפה. בפורטוגל לא קיבלו בעין יפה מלך היושב בברזיל, ואילו בברזיל הושמעה ביקורת על התעסקותו של פדרו בבעיותיה של פורטוגל. לבסוף היה על פדרו לבחור בין ברזיל לפורטוגל, והוא בחר בראשונה. לאחר חודשיים בלבד כמלכה של פורטוגל ויתר על תוארו הזה במאי [[1826]].
 
לפני התפטרותו מן המלוכה הקפיד להסדיר את סוגיית יורשיו. בפורטוגל נועדה להחליפו בתו הבכורה [[מריה השנייה, מלכת פורטוגל|מריה השנייה]], ובברזיל, לאחר מותו, אחד מבניו. מכיוון שאחותו איזבל מריה לא עמדה בדרישות תפקיד העוצרות בפורטוגל, החליף אותה באחיו מיגל, שהיה כאמור בגלות בווינה, כעוצר הממלכה במקום בתו הקטינה. הוא תכנן שכאשר מריה תתבגר, ישא אותה מיגל לאישה, כך שיוכלו למלוך ביחד על פורטוגל, ושני הענפים היריבים של בית ברגנסה ישלימו זה עם זה.
 
בווינה אף נערכה חתונה שלא בנוכחות הצדדים. מריה, הקטינה, אשר הייתה עד אז בחצר אביה ב[[ריו דה ז'ניירו]], נסעה ל[[וינה|ווינה]], שם הייתה אמורה להשלים את חינוכה בחצר הקיסרית. מיגל, שנשבע בינתיים אמונים לאחיו פדרו ולאחייניתו מריה וכן לחוקת 1826, התייצב נגד משטרה המלוכני החוקתי של מריה השנייה וניסה לכפות משטר [[אבסולוטיזם פוליטי|אבסולוטי]]. כתוצאה מכך פרצו בפורטוגל [[המלחמות הליברליות]], בין תומכי מיגל לתומכי מריה. מששמע על כך פדרו, התפטר מתפקידו כמלך ברזיל, המליך את בנו בן ה-5 [[פדרו השני, קיסר ברזיל|פדרו]] ב[[ברזיל]], ובא לליסבון על מנת לסייע לבתו מריה בתפיסת השלטון.
 
==קישורים חיצוניים==