יונקי הביב – הבדלי גרסאות

בעלי ביב
מיון מדעי
ממלכה:	בעלי חיים
מערכה:	מיתרניים
על־מחלקה:	בעלי ארבע רגליים
מחלקה:	יונקים
תת־מחלקה:	קדם יונקים
סדרה:	בעלי ביב
משפחות
	Ornithorhynchidae; Tachyglossidae;
שם מדעי
	Monotremata; ‏בונפרטה, 1837

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־09:31, 17 בינואר 2020

בעלי ביב (שם מדעי: Monotremata) היא סדרה המשתייכת לקבוצת קדם יונקים.

מיון

- - סוג ללא מקור Kryoryctes - נכחד
- משפחה Steropodontidae - נכחדה. בה הסטרופודון
תת-סדרה Platypoda
- משפחה ברווזניים (Ornithorhynchidae)
  - סוג ומין יחיד ברווזן (Ornithorhynchus anatinus)
  - סוג אובדורודון (Obdurodon) - נכחד
  - סוג מונוטרמטום (Monotrematum) - נכחד
תת-סדרה Tachyglossa
- משפחה קיפודניים (Tachyglossidae)
  - סוג ומין יחיד קיפודן נמלים אוסטרלי (Tachyglossus aculeatus)
  - סוג קיפודן חרטומני (Zaglossus)
  - סוג מגליבגוויליה (Megalibgwilia) - נכחד

מאפיינים

המינים בסדרה נפוצים באוסטרליה, בטסמניה ובגינאה החדשה, ומצויים בכל אזורי המחיה, אם ביער ואם ובמדבר. בניגוד ליונקי שליה, לביבאים יש פתח יחיד בגופם, הקרוי פתח ביב (Cloaca), המשמש אותם לצורכי הפרשות השתן והצואה ולרבייה. מכאן שם הסדרה כולה. הנקבה חסרת רחם ובמקום תהליך ההיריון, היא מטילה ביצים ודוגרת עליהן. קליפת הביצים אינה קשה אלא דמוית עור. לצאצאים יש "שן ביצה" (כמו אצל הזוחלים), שבעזרתה הם מצליחים ליצור פתח בקליפה. לאחר בקיעתם הם ניזונים מחלב המופרש מנקבוביות בעור הבטן של אימם.

בעלי הביב מגוונים בגודלם מגודל של ברווזן ששוקל עד 2.4 ק"ג, עד לגודל של קיפודן חרטומני מערבי ששוקל עד 16.5 ק"ג.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יונקי הביב בוויקישיתוף

יונקי הביב, באתר ITIS (באנגלית)
יונקי הביב, באתר NCBI (באנגלית)
יונקי הביב, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
יונקי הביב, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
יונקי הביב, באתר GBIF (באנגלית)

@@ שורה 29: / שורה 29: @@
 ==מאפיינים==
-המינים בסדרה נפוצים ב[[אוסטרליה]], ב[[טסמניה]] וב[[גינאה החדשה]], ומצויים בכל [[ביומה|אזורי המחיה]], אם ביער ואם ובמדבר. בניגוד ל[[שיליניים|יונקי שליה]], לביבאים יש פתח יחיד בגופם, הקרוי [[פתח ביב]] (Cloaca), המשמש אותם לצורכי הפרשות ה[[שתן]] וה[[צואה]] ול[[רבייה]]. מכאן שם הסדרה כולה. הנקבה חסרת [[רחם]] ובמקום תהליך ה[[היריון]], היא מטילה [[ביצה|ביצים]] ודוגרת עליהן. לצאצאים יש "שן ביצה" (כמו אצל ה[[זוחלים]]), שבעזרתה הם מצליחים ליצור פתח בקליפת הביצה. קליפת הביצה אינה קשה אלא דמוית עור. לאחר בקיעתם הם ניזונים מ[[חלב]] המופרש מנקבוביות בעור הבטן של אימם.
+המינים בסדרה נפוצים ב[[אוסטרליה]], ב[[טסמניה]] וב[[גינאה החדשה]], ומצויים בכל [[ביומה|אזורי המחיה]], אם ביער ואם ובמדבר. בניגוד ל[[שיליניים|יונקי שליה]], לביבאים יש פתח יחיד בגופם, הקרוי [[פתח ביב]] (Cloaca), המשמש אותם לצורכי הפרשות ה[[שתן]] וה[[צואה]] ול[[רבייה]]. מכאן שם הסדרה כולה. הנקבה חסרת [[רחם]] ובמקום תהליך ה[[היריון]], היא מטילה [[ביצה|ביצים]] ודוגרת עליהן. קליפת הביצים אינה קשה אלא דמוית עור. לצאצאים יש "שן ביצה" (כמו אצל ה[[זוחלים]]), שבעזרתה הם מצליחים ליצור פתח בקליפה. לאחר בקיעתם הם ניזונים מ[[חלב]] המופרש מנקבוביות בעור הבטן של אימם.
 בעלי הביב מגוונים בגודלם מגודל של [[ברווזן]] ששוקל עד 2.4 ק"ג, עד לגודל של [[קיפודן חרטומני מערבי]] ששוקל עד 16.5 ק"ג.