ברווזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgברווזן
ברווזן
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: בעלי ביב
משפחה: ברווזניים
סוג: ברווזן
מין: ברווזן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Ornithorhynchus anatinus
תחום תפוצה
Platypus Distribution.png
תפוצת הברווזן (בסגול כהה)
שלד הברווזן

ברווזן או פלטיפוס בלעז (שם מדעי: Ornithorhynchus anatinus) הוא מין יונק ייחודי בעל מקור ומטיל ביצים המשתייך למשפחת הברווזניים (שהוא המין והסוג היחידי בו). הברווזן מוגדר מאובן חי, והוא בין היונקים המיוחדים בעולם: הוא שייך לסדרת בעלי ביב שכיום רק הוא וקיפודן נמליים נמנים בה. בני משפחה אלה מטילים ביצים במקום להמליט גורים, וטמפרטורת הגוף שלהם נמוכה בהרבה משאר היונקים. הוא נמנה גם בקבוצה הנדירה של יונקים ארסיים. הברווזן חי באוסטרליה וסביבתה בלבד.

טקסונומיה ואטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברווזן נתגלה לראשונה בשנת 1798 על ידי מספר אירופאים ששהו באוסטרליה. המושל השני של ניו סאות' ויילס, קפטן ג'ון האנטר, שלח לממלכת בריטניה הגדולה חתיכת עור של ברווזן ורישום בדמותו[1]. בתחילה המדענים הבריטיים היו בטוחים כי מדובר במתיחה[2]. כך למשל, ג'ורג' שאו (1751 - 1813), בוטניקאי וזואולוג אנגלי, פרסם את התיאור הראשון של בעל החיים הייחודי בכתב העת "Naturalist's Miscellany" בשנת 1799, ובו טען כי קשה שלא להטיל ספק באמינות הגילוי. גם רוברט נוקס האמין כי ייתכן ומדובר בפחלוץ שהוכן בידי מספר אסייאתים[3]. גופו של הברווזן נראה כגופה של חיה דמוית -בונה שנתפר לה מקור של ברווז. שאו אף ניסה לבדוק השערה זו, ובעזרת מספריים ניסה למצוא תפרים בגוף הברווזן[2].

שמו האנגלי של הברווזן, "Platypus", נגזר מן המילים היווניות "πλατύς" (בתעתיק: "פלאטיס", כלומר רחב ושטוח) ו-"πους" (בתעתיק: "פוס", כלומר כף-רגל), ויחד - "כף רגל שטוחה"[4]. שאו בחר ב-"Platypus anatinus" כשמו המדעי החדש של בעל החיים שהתגלה זה עתה, אך במהרה התברר כי שם הסוג כבר תפוס על ידי סוג של דבורי אמברוסיה[5]. ב-1800, הרופא הגרמני יוהאן פרידריך בלומנבאך קיבל ברווזן מחוקר הטבע האנגלי ג'וזף באנקס (1743 - 1820). בלומנבאך העניק לו את השם המדעי "Ornithorhynchus paradoxus"‏[6]. עם זאת, כללי הנומנקלטורה הזואולוגית מעניקים עדיפות לקדימות כרונולוגית (הפעם - של שאו), ולכן מאוחר יותר שמו המדעי של המין נקבע ל-"Ornithorhynchus anatinus"‏[5]. שם הסוג נגזר מן המילה היוונית "ορνιθόρυνχος" (בתעתיק: "אורניתורינקוס", כלומר "מקור ציפור"), ומשמעות השם הספציפי של המין בלטינית "דמוי-ברווז".

אנטומיה ומראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גופו של הברווזן, כמו גם זנבו השטוח, מכוסים בפרווה חומה וצפופה שלוכדת בחובה שכבה מבודדת של אוויר המסייעת בשמירה על חום הגוף[5]. הברווזן אוגר בזנבו עתודות שומן, בדומה לשד הטסמני[7]. בין אצבעות רגליו פרושים קרומי שחייה, הבולטים יותר בכפות רגליו הקדמיות. קרומי השחייה מתקפלים כאשר הברווזן מטייל על קרקע יבשה[5]. הזכרים והנקבות מתחילים את חייהם עם דורבן בעקב רגליהם האחוריות. אך רק בזכרים מתפתח הדורבן ובלוטות ארס המחוברות אליו. ארס הברווזן גורם לכאב רב. חוטמו גדול וגמיש, ומזכיר במאפייניו את מקורם של הברווזים. עם זאת, החוטם שלו שונה מהותית מן המקור המאפיין את העופות - בעוד שפיהן של העופות מצוי בינות החלק העליון והחלק התחתון של המקור שנפתחים לחשיפת הפה, חוטמו של הברווזן הוא איבר חישה ופיו נמצא מתחתיו. נחיריו ממוקמים על החלק העליון של החוטם. עיניו ואוזניו ממוקמות בשקעים קטנים הנמצאים מאחורי הנחיריים במעלה החוטם. השקעים הללו נאטמים בזמן שחייה[5].

משקלם של הברווזנים נע בין 0.7 ל-2.4 קילוגרמים, כאשר הזכרים גדולים יותר מן הנקבות: בעוד שאורכם של הזכרים הוא בממוצע 50 סנטימטרים (כולל הזנב), אורכן של הנקבות מגיע בממוצע ל-43 סנטימטרים בלבד[5]. יתר על כן, ניכר כי גודלם של הברווזנים מציג שונות גאוגרפית ברורה - אך לא כזו העונה לכלל אופייני כמו כלל ברגמן, ולכן הסברה היא כי מקור השונות הוא בגורמים סביבתיים כמו טריפה והפרעות מצד האדם[8].

טמפרטורת גופו הממוצעת של הברווזן היא 32 מעלות צלזיוס, בשונה מהטמפרטורה האופיינית (37 מעלות צלזיוס) של יונקי השליה (Placentalia)‏[9]. המחקר מציע כי שוני זה התפתח בהדרגה אצל בעלי הביב כתגובה לתנאים סביבתיים קשים, ולא תכונה מיוחדת שאפיינה אותם מן ההתחלה[10].

לברווזנים הצעירים שלוש שיניים טוחנות מחודדות, אותן הם מאבדים בסמוך לעזיבתם את המחילה[11]. לסת הברווזן והשריר האחראי על פתיחתה וסגירתה שונים מהאיברים המקבילים אצל יונקי השליה. הפתח החיצוני של האוזניים נמצא בבסיס הלסת. רגליו משתלחות מחוץ לגוף, ולכן דרך הילוכו מזכירה את זו של רוב הזוחלים (ולא את של היונקים המהלכים על ארבע).

תפוצה ושימור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברווזן נפוץ במזרח אוסטרליה ובטסמניה בכל אזורי האגמים, גם אלו הנמצאים בגובה רב, כ-914 מטרים מעל גובה פני הים. הם מעדיפים מים בטמפרטורה של 25-30 מעלות צלזיוס. יישובי האדם הקרובים לאגמים, מצמצמים את מספר הפרטים באזורים מסוימים.

על אף שהוא מצטיין בשחייה, תנועתו במים אינה מהירה והוא מעדיף זרמים איטיים. הברווזן חופר מחילות על גדות מקווי מים מתוקים, נהרות או אשדות. המחילות מגיעות ל-4.5-9 מטרים באורכן, הן נבנות בצורה אובאלית, מעט מעל קו המים ומכוסות בצמחייה.

המין נחשב, על אף תפוצתו, כמין בסיכון בכל אוסטרליה ובטסמניה, מכיוון שבית הגידול הטבעי שלו נהרס בהדרגה בשל בניית סכרים וזיהום הנהרות.
ייחודיות המין גרמה לו להיות פופולרי ומוכר בקרב גני חיות ברחבי העולם.

התנהגות, אקולוגיה ורבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברווזן בטבע

הברווזן חי לבדו ונפגש עם בן המין השני רק לשם ההזדווגות, אולם ניתן למצוא מספר פריטים השותפים לאותה טריטוריה.
שעות פעילותו משתנות, אך לרוב הוא יוצא ממאורתו בשעות הבוקר המוקדמות ובערב. הוא מחפש אחר מזון 12-13 שעות ביממה וצורך כמות מזון במשקל של עד חמישית ממשקל גופו. בשעת ליקוט המזון הוא יכול לצלול 80 פעם במשך שעה אחת, 20-40 שניות לצלילה אחת, בעוד שזמן המנוחה המקסימלי בין צלילה לצלילה הוא 10 שניות.

הברווזן נצפה לעתים כשהוא מסתתר בגומחות בתוך מקווי המים. בדיקות שנעשו גילו כי הקצב המטבולי בעת המנוחה במים נמוך בהרבה מבמנוחה על הקרקע. ברווזן החושש לחייו ישאר במים עד ל-10 דקות בקירוב.

הברווזן יוצא לקרקע רק במטרה לנקות את פרוותו - זאת הוא עושה על ידי חיכוך בסלעים, כמו כן על הקרקע הוא מוצא תוספות מזון כתולעי קרקע. הליכה מרובה תעשה רק במטרה לעבור ממקווה מים אחד למשנהו, במקרה והקודם אבד.

הרבייה מתרחשת בעונת האביב, מוקדם יותר בצפון אוסטרליה מאשר בדרומה. ההזדווגות מתרחשת בתוך המים, ולאחריה 1-3 ביצים מתפתחות ברחם הנקבה במשך 28 ימים. במהלך תקופה זו הנקבה בונה קן מוסתר במחילה שאורכה כ-20 מטרים ובקצהו צמחייה מרובה. גודל הביצים הכדוריות הוא כ-11 מ"מ, והנקבה דוגרת עליהן במשך כ-10 ימים. הוולד יונק מבלוטת חלב, שכמו אצל הקיפודן אינן מופיעות כפטמות אלא כחריצים על גבי הבטן, והשיער באזור מסייע באקט היניקה. בגיל שישה שבועות מתכסים הוולדות בשיער, עיניהם נפקחות והם מסוגלים לעזוב את הקן לטיולים קצרים ואף להיכנס למים. בגיל 4-5 חודשים נגמלים הצעירים מהיניקה.

נצפתה עד כה רבייה אחת בלבד בשבי ועל כן מעט ידוע על הרגליי הרבייה. הברווזן מגיע לבגרות מינית רק מעל גיל שנתיים.

תזונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איור של זוג ברווזונים משנת 1863

איסוף המזון בתוך המים נעשה כאשר העיניים, האוזניים והנחיריים סגורים ואטומים לכניסת מים. המקור מתפקד כגשש תחושתי על בסיס זיהוי של מטענים חשמליים, המאפשר לברווזן ללכוד את מזונו, המורכב מתולעים, ראשנים, סרטנים קטנים, ומגוון חרקים ורימות החיות במים.

המזון נאגר בלחיים ונאכל כשהוא על היבשה. הבוגרים חסרי שיניים, והם נעזרים בלוחות קרניים הממוקמים בלסתות ומשמשים ללעיסת המזון. הברווזן נצפה פעמים אחדות כאשר הוא משתמש ברגליו, ידיו ואף מקורו וגחונו כדי להפוך אבנים שתחתיהן מסתתר מזונו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Brian K. Hall (1999-03). "The Paradoxical Platypus". BioScience 49 (3): 211–218. American Institute of Biological Sciences. doi:10.2307/1313511.
  2. ^ 2.0 2.1 (Platypus facts file), Australian Platypus Conservancy.
  3. ^ "Duck-billed Platypus". Museum of hoaxes. Retrieved on 2008-04-02.
  4. ^ Liddell & Scott (1980). Greek-English Lexicon, Abridged Edition. Oxford University Press, Oxford, UK. ISBN 0-19-910207-4.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 J.R.Grant. "Fauna of Australia chap.16 vol.1b". Australian Biological Resources Study (ABRS). Retrieved on 2006-09-13.
  6. ^ "Platypus Paradoxes" National Library of Australia (2001–08). Retrieved on 2006-09-14.
  7. ^ Guiler, E.R. (1983). "Tasmanian Devil", in R. Strahan Ed.: The Australian Museum Complete Book of Australian Mammals. Angus & Robertson, 27–28. ISBN 0-207-14454-0.
  8. ^ Sarah Munks and Stewart Nicol (1999–05). "Current research on the platypus, Ornithorhynchus anatinus in Tasmania: Abstracts from the 1999 'Tasmanian Platypus WORKSHOP'". University of Tasmania. Retrieved on 2006-10-23.
  9. ^ "Thermal Biology of the Platypus". Davidson College (1999). Retrieved on 2006-09-14.
  10. ^ ^ T.J. Dawson, T.R. Grant and D. Fanning (1979). "Standard Metabolism of Monotremes and the Evolution of Homeothermy". Australian Journal of Zoology 27 (4): 511–515. CSIRO. doi:10.1071/ZO9790511.
  11. ^ Hugh Race. "Living mammals are placentals (eutheria), marsupials, and monotremes". Geowords. Retrieved on 2006-09-19.