מכפילי פרסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgמכפילי פרסה
Warthog, Masai Mara.jpg

Nilgauantilope Boselaphus tragocamelus Zoo Augsburg-07.jpg

תמונה עליונה: חזיר יבלות מצוי, תמונה תחתונה: נילגאי
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: מכפילי פרסה
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Artiodactyla
‏(אוון, 1848)
כף רגל של גמל

מכפילי פרסה (שם מדעי: Artiodactyla) היא סדרה גדולה ומגוונת של יונקים פרסתנים הקרויים גם שסועי פרסה. הקבוצה כוללת כ-220 מינים. רובם שוכנים באזורי מחיה פתוחים כמדבריות, מישורים וסוואנות, חלקם ביערות ומשפחה אחת חיה את חייה בקרבת מים. בקבוצה ניתן למצוא אחדים ממהירי היונקים לצד חיות מגושמות ואיטיות. קבוצת מכפילי הפרסה שייכת לקבוצת Cetartiodactyla שבה כלולים גם הלווייתנאים.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין העיקרי של הסדרה, ממנו נגזר שמה הלטיני, הוא מספר זוגי של אצבעות, המכוסות בפרסות. לכל המינים חסרה האצבע הראשונה, השנייה והחמישית קטנות או לא קיימות ועיקר משקל הגוף הוא על האצבע השלישית והרביעית. צורה זו מהווה התאמה לריצה ויעילה למהירויות גבוהות. לחזיריים יש 4 אצבעות בכל רגל, בעוד שלאייליים, פריים וגמליים יש שתי אצבעות. בכך נבדלים מכפילי הפרסה ממפריטי הפרסה, להם מספר אי-זוגי של אצבעות בכל רגל.

משפחות הסדרה חולקות מספר מאפיינים זהים במבנה הגרמי ובמבנה השיניים. החלק הקדמי של הגולגולת נוטה להיות צר ומאורך. קרניים שכיחות בחלק מהמשפחות.

לרוב המשפחות קיבות רבות המתואמות לאורח חייהם. לאייליים 4 חדרים בקיבה, דבר זה משמש להם בתהליך העיכול, שבמהלכו מיקרואורגניזמים בקיבתם מפרקים את מזונם הקשה לעיכול, למרכיבים תזונתיים. לדמויי חזיר קיבה יחידה מאחר שאינם לועסים את גירתם.

אבולוציה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכפילי הפרסה שוכנים בטבע בכל היבשות למעט אוסטרליה ואנטארקטיקה. תיעוד המאובנים של הסדרה מגיע לתקופת האאוקן. בתחילת עידן הקנוזואיקון מנתה הסדרה 36 משפחות שונות, בתקופת המיוקן קיבלו הפריטים פחות או יותר את מראם המודרני. השגשוג של הסדרה והתרבותה התרחשו במקביל להפחתה במספר מפריטי הפרסה. אף על פי שהלווייתנאים חסרים מאפיינים מורפולוגיים רבים של מכפילי הפרסה, גילויים חדשים מתחילת המאה ה-21 הציעו כי הלווייתנאים הם צאצאים של מכפילי פרסה קדומים, ולכן הם קשורים באופן ישיר למכפילי פרסה אחרים, כמו פרים והיפופוטם. בעקבות גילויים אלו, הוגדרה קבוצה חדשה, Cetartiodactyla, הכוללת את הלווייתנאים ואת מכפילי הפרסה יחדיו, ומדגישה את מוצאם המשותף.

מכפילי הפרסה והאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

למכפילי הפרסה חשיבות גדולה ביותר לאדם. לפי שרידים ארכאו-זואולוגיים, מכפילי פרסה ניצודו בידי האדם משחר האנושות. כלכלת הבשר של ציידים לקטים במהלך התקופה הפלאוליתית הסתמכה ברוב המקרים על ציד מכפילי הפרסה החיים בעדרים גדולים, כגון אנטילופות באפריקה ואיילים באירואסיה וצפון אמריקה. בארץ ישראל חיות הציד הנפוצות ביותר בפרהיסטוריה היו מכפילי פרסה: צבי ארצישראלי, יחמור פרסי ובקר הבר. בנוסף, חיות המשק הראשונות שבויתו בסהר הפורה ובכלל, והחשובות ביותר עד ימינו, שייכות לסדרת מכפילי הפרסה: העז, הכבש, הבקר והחזיר. הם משמשים מקור לבשר, חלב, צמר, עור, עבודות חקלאיות כמו חריש ודישון השדות, ונשיאת משאות. מאוחר יותר בויתו גם הגמליים במערב אסיה ובדרום אמריקה.

ביהדות, כל היונקים הכשרים שייכים למכפילי פרסה, כגון כבש, עז, בקר, האיילים, הצבי ועוד. עם זאת, רק חלק קטן מבעלי החיים השייכים לקבוצה זו מוגדר ככשר.

מיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכפילי פרסה וקרוביהם
למה בחוות אלפקות

הערה:: קבוצה היא דרגת מיון בדיוק כמו מערכה, מחלקה, סדרה ומשפחה, אך ללא שם מאפיין.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]