הדלקת הנרות במקדש – הבדלי גרסאות
עריכה כללית |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''הדלקת הנרות במקדש''' היא [[מצווה]] מ[[דאורייתא]] שהתקיימה ב[[בית המקדש]] בנרות של [[מנורת שבעת הקנים]] בבוקר ובערב, כאשר בבוקר בעיקר הוטבו הנרות והוכנו להדלקה. |
|||
{{לעריכה|נדרשת הגהה|נושא=יהדות}} |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | מצווה זו מוזכרת במפורש ב[[מקרא]]: {{הדגשה|וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.|שמות כז|ספר שמות, פרק כ"ז, פסוקים כ' - כ"א.}} |
||
==מקור הדין== |
|||
| ⚫ | |||
מטרת ההדלקת הנרות לא הייתה למטרת תאורה, אלא כעדות לכך שה[[שכינה]] שורה ב[[עם ישראל|ישראל]].{{הערה|[[מסכת מנחות]], דף פ"ו, א'.}} טעם נוסף המוזכר ב[[ספר החינוך]] הוא לפאר ולכבד את בית המקדש.{{הערה|ספר החינוך, מצוה צ"ח.}} |
|||
| ⚫ | |||
| ⚫ | הדלקת הנרות |
||
| ⚫ | |||
| ⚫ | |||
| ⚫ | הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי [[מידות ומשקלות תורניים#לוג, רובע|לוג]] בכל נר, כמות המספקת גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש במידת הצורך את שני הנרות המזרחיים, מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק {{הדגשה|להעלת נר תמיד|ויקרא כד ב|ספר ויקרא, פרק כ"ד, ב'}} ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה הזדמנו היו מנקים ומחליפים את הפתילה והשמן לנרות האחרים שכבר כבו. אם כל הנרות כבו היו מדליקים אותם מחדש מ[[אש]] [[מזבח העולה]]. הדלקת כל שבעת הנרות הייתה נעשית רק בערב.{{הערה|[[משנה]], [[מסכת תמיד]], פרק ג', משנה ח'. על פי פירוש [[עובדיה מברטנורה]].}} |
||
===השמן=== |
===השמן=== |
||
בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור" |
בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור", ומכאן למדו חז"ל שהשמן ששימוש למילוי המנורה היה באיכות הגבוהה ביותר המכונה "ראשון שבראשון".{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת מנחות]], דף פ"ו, א'.}} שמן זה בא מהזיתים המובחרים הנמסקים מצמרת עץ הזית, ושעברו כתישה - ולא טחינה שעלולה לגרום לעכירות בשמן. |
||
===הפתילות=== |
===הפתילות=== |
||
בשונה מהשמן לא הייתה הגדרה ספציפית לחומר שממנו נעשו הפתילות ונקבע להלכה כי כל פתיל שכשר לנרות שבת כשר למנורה, דהיינו כל פתיל שבוער היטב מתאים למצוה. |
בשונה מהשמן לא הייתה הגדרה ספציפית לחומר שממנו נעשו הפתילות, ונקבע להלכה כי כל פתיל שכשר לנרות שבת כשר למנורה, דהיינו כל פתיל שבוער היטב - מתאים למצוה. בפועל השתמשו בבד מבגדי כוהנים בלואים.{{הערה|[[תלמוד בבלי]], [[מסכת שבת]], דף כ"א, א'.}} |
||
==מטעמי המצווה== |
|||
מטרת ההדלקת הנרות לא הייתה למטרת תאורה אלא כעדות לכך שה[[שכינה]] שורה ב[[עם ישראל|ישראל]] <ref>מסכת מנחות דף פו ע"א</ref>. לפאר ולכבד את בית המקדש <ref>[[ספר החינוך]] מצוה צח</ref>. ראיה לכך היא אופן עיצוב ה[[חלון|חלונות]] של ההיכל, אשר היו מאירים יותר כלפי חוץ מאשר כלפי פנים<ref>מסכת מנחות דף פו ע"ב</ref>. [[רש"ר הירש]] מפרש על פי נבואת [[זכריה בן ברכיה הנביא|זכריה]] <ref>זכריה ג-ד</ref> את אור המנורה כסמל לרוח הדעת והמעשה המושרים על ידי ה' <ref>פירוש על התורה שמות כה</ref>. |
|||
==ראו גם== |
|||
*[[המנורה]] |
|||
*[[בית המקדש]] |
|||
==לקריאה נוספת== |
|||
*רמב"ם, [[ספר המצוות לרמב"ם|ספר המצוות]], מצוות עשה כה. |
|||
*רמב"ם, [[משנה תורה]], הלכות תמידין ומוספין ג. |
|||
*ספר החינוך, מצווה צח |
|||
== |
==הערות שוליים== |
||
{{הערות שוליים}} |
|||
<references /> |
|||
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] |
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] |
||
גרסה מ־18:02, 26 בדצמבר 2009
הדלקת הנרות במקדש היא מצווה מדאורייתא שהתקיימה בבית המקדש בנרות של מנורת שבעת הקנים בבוקר ובערב, כאשר בבוקר בעיקר הוטבו הנרות והוכנו להדלקה.
מצווה זו מוזכרת במפורש במקרא: ”וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד. בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל-הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד-בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.” (ספר שמות, פרק כ"ז, פסוקים כ' - כ"א.)
מטרת ההדלקת הנרות לא הייתה למטרת תאורה, אלא כעדות לכך שהשכינה שורה בישראל.[1] טעם נוסף המוזכר בספר החינוך הוא לפאר ולכבד את בית המקדש.[2]
פרטי המצווה
הנרות התבססו על שמן זית כחומר בעירה. הטיפול בנרות והכנתם להדלקה הם חלק מרכזי במצווה, ולרוב הדעות היא מהות המצווה.[דרוש מקור] בניגוד להטבת הנרות, הדלקת המנורה יכלה להיעשות על ידי אדם שאינו כהן, כל עוד הוא אינו נכנס להיכל.[3]
הדלקת הנרות והטיפול בהם נעשו בבוקר ובערב; בערב הודלקו כל הנרות עם כמות שמן של חצי לוג בכל נר, כמות המספקת גם ללילות החורף הארוכים, ובבוקר היו מדליקים מחדש במידת הצורך את שני הנרות המזרחיים, מכיוון שהנר השני ממזרח היה צריך להיות דלוק תמיד כדברי הפסוק ”להעלת נר תמיד” (ספר ויקרא, פרק כ"ד, ב') ובכדי שלא לדלג על הנר המזרחי ביותר ולפחות מכבודו הדליקו גם אותו. לפני ההדלקה מחדש, היו מוסיפים לנרות שמן ומסירים את האפר מהפתילה. באותה הזדמנו היו מנקים ומחליפים את הפתילה והשמן לנרות האחרים שכבר כבו. אם כל הנרות כבו היו מדליקים אותם מחדש מאש מזבח העולה. הדלקת כל שבעת הנרות הייתה נעשית רק בערב.[4]
השמן
בפסוק בספר שמות נאמר "שמן זית זך כתית למאור", ומכאן למדו חז"ל שהשמן ששימוש למילוי המנורה היה באיכות הגבוהה ביותר המכונה "ראשון שבראשון".[5] שמן זה בא מהזיתים המובחרים הנמסקים מצמרת עץ הזית, ושעברו כתישה - ולא טחינה שעלולה לגרום לעכירות בשמן.
הפתילות
בשונה מהשמן לא הייתה הגדרה ספציפית לחומר שממנו נעשו הפתילות, ונקבע להלכה כי כל פתיל שכשר לנרות שבת כשר למנורה, דהיינו כל פתיל שבוער היטב - מתאים למצוה. בפועל השתמשו בבד מבגדי כוהנים בלואים.[6]
הערות שוליים
- ^ מסכת מנחות, דף פ"ו, א'.
- ^ ספר החינוך, מצוה צ"ח.
- ^ משנה תורה לרמב"ם, הלכות ביאת המקדש, פרק ט', הלכה ז'.
- ^ משנה, מסכת תמיד, פרק ג', משנה ח'. על פי פירוש עובדיה מברטנורה.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מנחות, דף פ"ו, א'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כ"א, א'.