סוסים במלחמת העולם הראשונה

פרשים אוסטרליים קלים טרם עזיבתם את אוסטרליה, 1914

השימוש בסוסים במלחמת העולם הראשונה שיקף תקופת מעבר בהתפתחות העימותים המזוינים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נחשבו יחידות פרשים למרכיב הכרחי בצבא, אך בחלוף הזמן, עם התקדמות הלחימה, השתנתה התפיסה לגבי השימוש בסוסים במלחמה בצורה ניכרת, ותפקידים רבים שמולאו על ידי סוסים הפכו לנחלתן של החטיבות הממוכנות המשוריינות. יחד עם זאת, סוסים מילאו תפקידים משמעותיים לאורך המלחמה, במיוחד בתחום התמיכה הלוגיסטית.

כל המדינות שנטלו חלק מרכזי בלחימה במלחמת העולם הראשונה החלו את המלחמה עם יחידות פרשים. בשל הצלחה מוגבלת וכישלונות באספקת ציוד, הפסיקו הקיסרות הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית להשתמש בהן בחזית המערבית מיד לאחר תחילת המלחמה, אם כי בחזית המזרחית נעשה בהן שימוש מצומצם גם בשלבים מאוחרים יותר. בצד של מדינות ההסכמה, האימפריה הבריטית השתמשה ברגלים רכובים ובפרשים לאורך המלחמה, ואילו ארצות הברית, לכשנכנסה למלחמה, השתמשה בפרשים לפרק זמן מוגבל. אף על פי שבחזית המערבית לא הצליחו במיוחד מדינות ההסכמה להשתמש בפרשים, הן נחלו הצלחה מסוימת בזירה המזרח-תיכונית, שכן הן התמודדו מול אויב חלש ובעל נחיתות טכנולוגית לעומתן. האימפריה הרוסית השתמשה בפרשים בחזית המזרחית, אך גם כן בהצלחה מוגבלת. בסופו של דבר, המחסור בסוסים תרם להפסדה של גרמניה במלחמה, מכיוון שמדינות ההסכמה מנעו את הייבוא של סוסים למעצמות המרכז.

השימוש הנרחב ביותר של סוסים במלחמה היה לצורך תמיכה לוגיסטית. סוסים יכלו לנוע בבוץ ועל פני שטח בעל עבירות נמוכה לרכב ממוכן. הסוסים לקחו חלק במשימות סיור, נשאו שליחים וכן משכו כלי נשק ארטילריים, אמבולנסים ועגלות אספקה. הסוסים גם ביצעו משימות נוספות שהיו חיוניות למאמץ המלחמתי ונוכחות העלתה לעתים קרובות את המורל של החיילים בחזית. ערכם הרב של הסוסים במשימות אלו והקושי הגובר להחליפם היו כאלה שב-1917, אובדן של סוס עורר לעתים דאגה רבה יותר מבחינה טקטית מאשר אובדן של חייל.

התנאים עבור הסוסים בחזית היו קשים. סוסים מתו מאש ארטילרית, סבלו מפגיעות בעורם ונפגעו מנשק כימי. מאות אלפי סוסים מתו במלחמה, ומספר גדול יותר טופל בבתי חולים וטרינריים ונשלח חזרה לחזית. השגת מזון לסוסים הייתה בעיה גדולה במלחמה, וסוסים גרמניים רבים רעבו למוות כתוצאה ממחסור במספוא.

בשל תפקידם המשמעותי במלחמה, הוקמו מספר אנדרטאות להנצחת סוסים שמתו בקרב. בנוסף, אמנים, בהם אלפרד מנינגס, תיעדו בצורה נרחבת את עבודת הסוסים במלחמה. סוסים גם הופיעו בשירה שנכתבה במלחמה, והסופר מייקל מורפורגו כתב ספר על סוס בחיל הפרשים במלחמה, ספר שאף הועלה כמחזה.

פרשים

עוד לפני פרוץ המלחמה, הבינו טקטיקנים בריטים רבים כי הפיתוחים הטכנולוגיים של זמנם משנים את אופי הלחימה בצמצום השימוש בפרשים ובסיום עידן הלוחמה הרכובה. אולם, פרשים רבים לא הסכימו עמם, וגדודי פרשים נשארו בהיכון לאורך המלחמה, למרות תועלתם המוגבלת. אמונה זו בתועלתם של הפרשים הביאה להפניית משאבים לאימון ותחזוקה של גדודי פרשים, אשר נעשה בהם שימוש לעתים נדירות, וכן לאיבוד חיילים וסוסים רבים במתקפות חסרות תוחלת אל מול מקלעי האויב.

בשלבים המוקדמים של המלחמה, לא היה נדיר לראות קרבות פרשים, והיה שימוש נרחב בחיילים רכובים למטרות סיור. כמו כן, בעוד שהפרשים הבריטים אומנו להילחם הן בצורה רכובה והן על הקרקע, רוב חילות הפרשים באירופה עדיין נסמכו על פעולות הסתערות. אמנם היו מקרים בודדים של לוחמת סער מוצלחת בחזית המערבית, בהם דיוויזיות פרשים גם סיפקו מקור ירי נייד וחשוב, אך הזירות בהן פרשים היו בעלי חשיבות מכרעת היו החזית המזרחית והמזרח התיכון. השימוש בפרשים נמשך גם בשלבים מאוחרים יותר של המלחמה. למשל, פרשים תקפו כוחות גרמניים נסוגים במהלך מתקפת מאה הימים בשנת 1918, לעתים בהפעלת טנקים ופרשים באותו הקרב.

שינויים גדולים בהפעלה הטקטית של פרשים אפיינו את מלחמת העולם הראשונה. אף שבפרשים נעשה שימוש בעל תועלת בארץ ישראל, למשל בקרב עזה השלישי ובקרב מגידו, אופייה הכללי של המלחמה השתנה. טנקים החלו לתפוס את מקומה של לוחמת הסער, וההתבצרות במלחמת חפירות, יחד עם השימוש בגדרות תיל ובמקלעים, הפכו את חילות הפרשים המסורתיים לכמעט מיושנים. בשנים שלאחר המלחמה הפכו רוב הצבאות לממוכנים, דבר שגרם להמרתם של גדודי פרשים בחטיבות המשוריינות, וטנקים קלים פותחו למילוי תפקידים רבים שהיו במקור של פרשים. ההיסטוריון מאייר כותב כי "המלחמה הגדולה הביאה את הפרשים לקצם". מאז מימי הביניים ועד למאה ה-19 שלטו הפרשים בשדות הקרב, אך החל ממלחמת האזרחים האמריקנית ניכר כי ערכם במלחמה פוחת, עת הארטילריה התעצמה והפכה את ההסתערויות ליעילות פחות. החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה הבהירה כי פרשים הם כמעט חסרי תועלת אל מול הארטילריה המודרנית וקשים לניוד ואספקה. ברם, קציני פרשים בריטים, יותר מאשר במדינות אחרות באירופה, היו נחושים להשתמש בפרשים ולתחזק אותם, בהאמינם לאורך כל המלחמה כי חיילים רכובים יהיו בעלי תועלת בניצול פריצות דרך של חיל רגלים, ובנסיבות המתאימות, יוכלו לעמוד בפני מקלעים. זאת, חרף העובדה שאף אחת מהשיטות לא הוכחה כמוצלחת.

תמיכה לוגיסטית

חיילים חוצים נהר על גבי סוסיהם בדרכם לוורדן

בנוסף לתפקידם ביחידות הפרשים, במהלך מלחמת העולם הראשונה נעשה שימוש בסוסים לגרירת ארטילריה, ואילו בפרדים נעשה שימוש לגרירת עגלות תחמושת. בסוסים גם נעשה שימוש למשיכת אמבולנסים ולנשיאת אספקה ואמצעי לחימה. הסוסים היו הכרחיים ליעילות הארטילריה, כשבמקביל, השתמש חיל הקשר המלכותי בסוסים למשיכת עגלות קשר. הבוץ העמוק, שנגרם כתוצאה מהצפות של מערכות ניקוז הרוסות והיה שכיח בחלקים מסוימים בחזית, הפך את הסוסים לחיוניים, שכן הם היו האמצעי היחיד להעברת אספקה לחזית ולניוד תותחים ממקום למקום. 6 עד 12 סוסים נדרשו למשיכת תותח שדה אחד, ואלפי סוסים הועסקו במשימה זו במלחמה. במקרים מסוימים נשלחו סוסי דמה במטרה להטעות את האויב באשר למיקומם של החיילים. בתחילת המלחמה, היה הצבא הגרמני תלוי בסוסיו שימשכו את מטבחי השדה, כמו גם את עגלות התחמושת לחטיבות התותחנים.

סוסים סייעו בניוד תחמושת ומוצרי אספקה אחרים באמצעות עגלות למרות התנאים הקשים. אחרי קרב רכס וימי סיפר חייל קנדי כי "הסוסים היו בבוץ עד לגובה הבטן שלהם. היינו קושרים אותם בלילה לקו היתדות בין גלגלי העגלות, והם היו שוקעים עד מעל לאזורי הכפיתה ביום למחרת. היינו צריכים לירות במספר לא קטן". ערכם של הסוסים היה ידוע לכל. בקרב פשנדל, חיילים בחזית הבינו ש"בשלב זה אובדן סוס היה גרוע יותר מאשר אובדן אדם, כי אחרי הכול, בני אדם היו ניתנים להחלפה וסוסים לא". הסוסים גם הרימו את מורל החיילים בחזית בשל חיבתם של החיילים אליהם. כרזות גיוס מתקופת המלחמה הציגו את השותפות בין הסוס לאדם בניסיונן להשיג מתגייסים נוספים.

לקריאה נוספת

• Braddon, Russell (1977). All the Queen's Men: The Household Cavalry and the Brigade of Guards. New York, NY: Hippocrene Books, Inc.
• Carver, Michael (1998). Britain's Army in the 20th Century. London: Macmillan.
• Dent, Anthony (1978). Cleveland Bay Horses. Canaan, NY: J.A. Allen.
• Ellis, John (2004). Cavalry: The History of Mounted Warfare. Pen & Sword Books Ltd (Pen & Sword Military Classics).
• Gilbert, Martin (1994). The First World War: A Complete History (First American ed.). New York: Henry Holt & Co.
• Herwig, Holger H. (2009). The Marne, 1914: The Opening of World War I and the Battle That Changed the World. Random House.
• Holmes, Richard, ed (2001). The Oxford Companion to Military History. Oxford: Oxford University Press.
• Holmes, Richard (2005). Tommy: the British soldier on the Western Front 1914-1918. London: Harper Perennial.
• Jarymowycz, Roman Johann (2008). Cavalry from hoof to track. Greenwood Publishing Group.
• Keegan, John (1994). A History of Warfare. New York: Vintage Books.
• Keegan, John (1998). The First World War. New York: Alfred A. Knopf.
• Meyer, G.J. (2006). A World Undone: The Story of the Great War 1914 to 1918. New York, NY: Bamtam Dell.
• Mitchell, Elyne (1982). Light Horse: The Story of Australia's Mounted Troops. Melbourne: MacMillan.
• Pinney, Charlie (2000). "The Ardennes". The Working Horse Manual. Farming Press.
• Schafer, Elizabeth D. (1996). "Animals, Use of". in Tucker, Spencer. The European Powers in the First World War: An Encyclopedia. Taylor & Francis.
• Urwin, Gregory J. W. (1983). The United States Cavalry: An Illustrated History. Poole, Dorset, United Kingdom: Blandford Press.
• Willmott, H.P. (2003). World War I. New York: Dorling Kindersley.