קרב מגידו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרב מגידו
מערכה: המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה
מלחמה: מלחמת העולם הראשונה
Palestine-WW1-3-HE.jpg

היערכות הכוחות והתקפות עיקריות
תאריך התחלה: 19 בספטמבר 1918
תאריך סיום: 25 בספטמבר 1918
משך הסכסוך: 7 ימים
קרב לפני: קו שתי העוג'ות
קרב אחרי: הקרב בנחל תרצה
מקום: מהשרון והשומרון דרך עמק יזראל ועד לעמק הירדן באזור צמח
32°24′00″N 34°52′59″E / 32.4°N 34.883°E / 32.4; 34.883 קואורדינטות: 32°24′00″N 34°52′59″E / 32.4°N 34.883°E / 32.4; 34.883 
תוצאה: ניצחון בריטי מכריע
הצדדים הלוחמים

בריטניהבריטניה האימפריה הבריטית
אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
ניו זילנדניו זילנד  ניו זילנד
הודוהודו  הודו
צרפתצרפת  צרפת
הלגיון הצרפתי הארמני
מורדים לא-סדירים מחצי האי ערב.

טורקיהטורקיה האימפריה העות'מאנית
האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית  האימפריה הגרמנית

מפקדים
כוחות

12,000 פרשים, 57,000 רגלים ו-540 תותחים

2,000 פרשים, 32,000 רגלים ו-402 תותחים

אבידות

782 - הרוגים, 382 - נעדרים,
4,179 - פצועים

השמדה וכניעה של כל הכוחות

מערכת מגידו, ספטמבר 1918: הסתערות 'נושאי ‏הרמחים' לעבר עפולה; ציור של תומאס ק' דאגדייל (Dugdale)
שבויים עות'מאנים בביסאן ב-24 בספטמבר 1918

קרב מגידו נערך בין האימפריה הבריטית לאימפריה העות'מאנית במלחמת העולם הראשונה, בין 19 עד 25 בספטמבר 1918. הקרב התחולל באזור השרון ועמק יזרעאל, והסתיים בניצחון הכוחות הבריטיים בפיקודו של גנרל אדמונד אלנבי. כוחות בריטים נוספים תקפו בעבר הירדן וכבשו את עמאן.

עם סיום הקרב השלימו הבריטים את כיבושה של ארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבש הצבא הבריטי את ירושלים. ב-23 בדצמבר 1917 השלים חיל המשלוח הבריטי את משימת צליחת הירקון והרחיב אחיזתו בגזרת החוף עד צפונית לשפיים. בפברואר 1918 כבש חיל המשלוח את יריחו, והטורקים ייצבו קו הגנה חדש על העוג'א המזרחית. שני הצבאות התייצבו זה מול זה במרכז הארץ, בקו הגנה שנודע כקו שתי העוג'ות.

ההתקדמות הבריטית הושהתה במרץ 1918 לאחר שהגרמנים פתחו במתקפת האביב בחזית המערבית באירופה. אלנבי נאלץ להעביר כ-60,000 מחייליו המנוסים ואת כוח הטנקים שלו לאירופה. בהמשך קיבל אלנבי יחידות הודיות, ובמהלך קיץ 1918 הסתיים תהליך ארגון היחידות החדשות בתוך חיל המשלוח הבריטי. לקראת ספטמבר 1918 נערך אלנבי למתקפה מכרעת.

הצבא העות'מאני באזור, תחת פיקודו של אוטו לימן פון סנדרס הגרמני, היה מורכב משלוש ארמיות: הארמייה השמינית העות'מאנית הוצבה באזור שבין החוף להרי השומרון, הארמייה השביעית (בפיקודו של מוסטפא כמאל) הגנה מהרי השומרון לנהר הירדן, והארמייה הרביעית באזור עבר הירדן. סך הכול כלל הכוח העות'מאני כ-40,000 חיילים ו-402 תותחים. החיילים העותמ'אנים סבלו ממורל ירוד, ממחלות, וממחסור באספקה לאחר ארבע שנים של מלחמה. הכוחות העות'מאנים התפרסו לכל אורך קו החזית הארוך כיוון שלא ידעו היכן יתקפו הבריטים. הדבר הביא לכך שלכוחות העות'מאנים לא היו כמעט כוחות עתודה.

חיל האוויר הטורקי היה בנחיתות מוחלטת ולחיל האוויר הבריטי הייתה למעשה שליטה מוחלטת באוויר.

תוכנית ההטעיה של אלנבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלנבי תיכנן לפרוץ את קו שתי העוג'ות במערב, היכן שפני השטח מתאימים יותר להסתערות פרשים. כדי למנוע מהעות'מאנים לזהות את המאמץ העיקרי, הכין אלנבי תוכנית מפורטת להטעיית העות'מאנים כך שידמה כאילו ההתקפה העיקרית תתבצע במזרח, במטרה לכבוש את עמאן.

לצורך הפריצה היה צריך להעביר שלוש דיוויזיות מבקעת הירדן למישור החוף. תנועת הכוחות מערבה התבצעה בלילות בלבד, ופקודות בכתב הופצו לשותפי סוד מעטים. המאהלים הבריטיים נבנו מבעוד מועד לקליטת מספר כפול של חיילים, כך שלא היה צורך בהקמת מאהלים חדשים עבור היחידות. הבריטים ניצלו את עליונותם האווירית כדי למנוע ממטוסי תצפית גרמנים ועות'מאנים להבחין במתרחש. לאורך הירקון הוקם בית ספר בריטי לגישור שעסק בבנייה ופירוק של גשרים על הירקון. משנבנו הגשרים על הירקון בימים שלפני המתקפה היה נראה הדבר שגרתי.

חלק נוסף בתוכנית כלל יצירת רושם של ריכוז כוחות בבקעת הירדן. יחידות הודיות החלו צועדות באור יום מירושלים מזרחה לבקעה, והן הוחזרו בלילה במשאיות לנקודת ההתחלה רק כדי לבצע למחרת את אותו המסלול. הוקמו מחנות חדשים וכ-15,000 דחלילי סוסים הוצבו בהם. מזחלות רתומות לפרדות העלו ענני אבק כדי ליצור רושם של פעילות רבה באזור. על הירדן הוקמו גשרים חדשים כדי לאפשר, לכאורה, מעבר כוחות.

תוכניתו של אלנבי כללה גם מספר תקיפות הסחה. ב-16 בספטמבר תקפו כוחות ערביים בפיקודו של לורנס איש ערב צומת רכבות בדרעא. תקיפה נוספת בוצעה ב-18 בספטמבר באזור בקעת הירדן.

יום לפני פתיחת המתקפה ערק חייל הודי לצד העות'מאני וסיפר להם על התוכנית, אולם העות'מאנים לא האמינו לו. תוכנית ההונאה הצליחה, והפיקוד העות'מאני לא זיהה את ריכוז הכוחות באזור החוף. אלנבי הצליח לרכז באזור המערבי כ-35,000 חיילים ו-383 תותחים מול כ-8,000 חיילים עות'מאנים וכ-130 תותחים.[1]

מהלך הקרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-19 בספטמבר בשעה 4:30 לפנות בוקר החלה הרעשה ארטילרית בריטית על העמדות העות'מאניות באזור ואדי אל-פאליק (נחל פולג). זמן קצר לאחר מכן תקפו רגלים בריטים והודים ופרצו את קווי ההגנה. הכוחות הבריטים המשיכו להתקדם לאורך החוף באין מפריע כיוון שלעות'מאנים לא היו כוחות עתודה. עד הערב הגיעו הכוחות הבריטים לטולכרם, כשהארמייה השמינית העות'מאנית נמצאת במנוסה.

ב-20 בספטמבר המשיכו הכוחות הבריטיים בהתקדמות מהירה מול הכוחות העות'מאנים הנסוגים. בשעות הבוקר המוקדמות אבטח כוח בריטי את המעבר בואדי ערה. כוחות אחרים המשיכו הלאה וכבשו באותו יום את עפולה וביסאן (בית שאן). חטיבה נוספת התקדמה וכבשה את נצרת, שם ישבה מפקדתו של לימן פון סנדרס. פון סנדרס עצמו ברח לדמשק עוד בשעות הבוקר באותו יום, בטרם הגיעו הבריטים לעיר. כוח בריטי אחר כבש אחר הצהריים את ג'נין.

משהבין מוסטפא כמאל, מפקד הארמייה השביעית שישבה בשכם, כי הבריטים מתקדמים במהירות, החליט להסיג את כוחותיו מזרחה לכיוון ירדן. ב-21 בספטמבר זיהו מטוסי חיל האוויר המלכותי את השיירה הנסוגה במורד לכיוון נהר הירדן. המטוסים הבריטים הפציצו את השיירה כאשר השיירה העות'מאנית לכודה באזור נחל תרצה במלכודת טופוגרפית. באותו יום נהרגו חיילים עות'מאנים רבים ונפגעו מאות כלי רכב ותותחים.

משהגיע פון סנדרס לדמשק פקד על הארמייה הרביעית לסגת צפונה מעמאן אל דרעא ואירביד. מטוסים בריטים ואוסטרלים זינבו בארמייה הנסוגה בבהלה, תוך שהם גורמים לנפגעים רבים. כך נכבשה גם עמאן בידי הבריטים ב-25 בספטמבר.

ב-23 בספטמבר 1918 נכבשה חיפה. כוח עות'מאני נשאר להגן על העיירה סמח' (צמח) בחופה הדרומי של הכנרת, אולם כוח פרשים אוסטרליים הצליח לכבוש את העיירה ב-25 בספטמבר בקרב פנים אל פנים קשה שנודע בשם קרב סמח'.

אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת מערכת מגידו כבשו הבריטים את חלקה הצפוני של ארץ ישראל ואת עבר הירדן. מיד לאחר סיום המערכה הורה אלנבי לכוחותיו להמשיך לכיוון דמשק. ב-27 בספטמבר התחולל קרב גשר בנות יעקב, ועם סיומו המשיך כוח בריטי דרך רמת הגולן לדמשק. עם כיבוש דמשק, ב-30 בספטמבר 1918, באה לקיצה המערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. זמן קצר לאחר מכן נכנעה האימפריה העות'מאנית לכוחות מדינות ההסכמה.

בעקבות הניצחון קיבל אלנבי תואר אצולה, "הוויקונט הראשון אלנבי ממגידו".

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קרב מגידו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]