לדלג לתוכן

מייקל בראון (אסטרונום)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מייקל בראון
Michael E. Brown
לידה 5 ביוני 1965 (בן 61)
האנטסוויל, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
ענף מדעי אסטרונומיה
השכלה
מנחה לדוקטורט Hyron Spinrad, Imke de Pater עריכת הנתון בוויקינתונים
תלמידי דוקטורט מייגן שוומב, קונסטנטין בטיגין
פרסים והוקרה
  • פרס קאוולי באסטרופיזיקה (2012)
  • פרס הרולד יורי (2001) עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות נכון למרץ 2018 גילה 39 גופים ובהם 37 גופים טרנס-נפטוניים
www.gps.caltech.edu/~mbrown
תרומות עיקריות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מייקל אדוורדס בראוןאנגלית: Michael Edwards Brown; נולד ב-5 ביוני 1965) הוא אסטרונום אמריקני, המשמש כפרופסור במדעים פלנטריים במכון הטכנולוגי של קליפורניה משנת 2003. בראון עומד בראש צוות שגילה גופים טרנס-נפטוניים רבים במערכת השמש החיצונית, שהעיקרי שבהם הוא אריס - כוכב לכת ננסי הזהה בגודלו לפלוטו. הגילוי הוביל לשינוי סיווגו של פלוטו מכוכב לכת לכוכב לכת ננסי. נכון ל-2018 גילה 39 גופים ובהם 37 גופים טרנס-נפטוניים. בינואר 2016 פרסם יחד עם קונסטנטין בטיגין מאמר אודות חיזוי תאורטי של כוכב לכת תשיעי במערכת השמש.

נולד בהאנטסוויל, אלבמה, ארצות הברית בשנת 1965. למד תואר ראשון בפיזיקה באוניברסיטת פרינסטון, אותו סיים ב-1987. בשנת 1990 סיים תואר שני באסטרונומיה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, והשלים שם דוקטורט ב-1994. משנת 1996 הוא מלמד בבמכון הטכנולוגי של קליפורניה[1].

גופים טרנס נפטוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון ידוע בעיקר עקב גילויים של מספר רב של גופים בחגורת קויפר וגופים טרנס נפטוניים. הוא היה מעורב בגילויים של כוכבי הלכת הננסיים אריס, האומיה, מאקה-מאקה.

גילויים נוספים כמו סדנה, קווה-וואר, אורקוס, היו משמעותיים בהחלטה של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי לסווג מחדש גופים במערכת השמש, ולהחליט על פלוטו ככוכב לכת ננסי והגדרות של גופים זהים בתור פלוטואידים.

לפי בראון, אשר היה אחד המובילים בשינוי ההגדרות, יש מספר רב של מועמדים נוספים אשר יכולים להיות מוגדרים ככוכבי לכת ננסיים[2]. נכון למרץ 2018, הם:

  • 10 מועמדים שהם "כמעט באופן ודאי" (nearly certainly) כוכבי לכת ננסים ובינם: אורקוס, גונגגונג, סדנה, קווה-וואר, 120347 Salacia ו-2002MS4.
  • 27 גופים שהם בסבירות גבוהה (highly likely) כוכבי לכת ננסיים. חוקרים נוספים תומכים בהמלצה לצרף גופים אלו
  • 72 גופים שסביר (likely) שהם כוכבי לכת ננסיים
  • 144 גופים שהם כנראה כוכבי לכת ננסיים
  • 678 גופים בסבירות להיות כוכבי לכת ננסים

בראון היה מעורב בדיונים והיה משמעותי בהחלטות האיגוד האסטרונומי הבינלאומי. ב-2010 פרסם ספר זיכרונות המתאר את האירועים שקרו סביב ההחלטה לסווג מחדש את פלוטו ככוכב לכת ננסי, תחת הכותרת איך הרגתי את פלוטו ולמה זה הגיע לו[3].

גופים שגילה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
גופים טרנס-נפטוניים שגילה: 37
מספרשםתאריך גילויהערות
1(126154) 2001 YH14018 בדצמבר 2001[א]
2(126155) 2001 YJ14020 בדצמבר 2001[א] [ב]
3(55565) 2002 AW19710 בינואר 2002[א]
4(307251) 2002 KW1417 במאי 2002[א]
5(119951) 2002 KX1417 במאי 2002[א]
6(250112) 2002 KY1419 במאי 2002[א]
750000 קווה-וואר4 ביוני 2002[א]
8(307261) 2002 MS418 ביוני 2002[א]
92002 OX4726 באוגוסט 2002[א]
10(84719) 2002 VR1283 בנובמבר 2002[א]
11(208996) 2003 AZ8413 בינואר 2003[א]
1265489 Ceto (אנ')22 במרץ 2003[א]
13(120178) 2003 OP3226 ביולי 2003[א] [ג]
גופים טרנס-נפטוניים שגילה: 37
מספרשםתאריך גילויהערות
1490377 סדנה14 בנובמבר 2003[א] [ג]
1590482 אורקוס17 בפברואר 2004[א] [ג]
16(175113) 2004 PF1157 ביולי 2004[א] [ג]
17120347 Salacia (אנ')22 בספטמבר 2004[ד] [ה]
18 2004 SC6022 ביולי 2004[ד] [ה]
19(120348) 2004 TY3643 באוקטובר 2004[א] [ג]
20האומיה28 בדצמבר 2004[א] [ג] [ו] [ז]
21אריס5 בינואר 2005[א] [ג]
222005 EW3188 במרץ 2005[ד] [ה]
232005 EX3188 במרץ 2005[ד] [ה]
24מאקה-מאקה31 במרץ 2005[א] [ג]
252005 GX20611 באפריל 2005[ד] [ה]
262005 GY20611 באפריל 2005[ד] [ה]
גופים טרנס-נפטוניים שגילה: 37
מספרשםתאריך גילויהערות
272005 GZ20613 באפריל 2005[ד] [ה]
28(136199) Eris I Dysnomia דיסנומיה10 בספטמבר 2005[ח]
29(187661) 2007 JG4310 במאי 2007[ג] [ט]
30(225088) 2007 OR10 || 17 ביולי 2007[ג] [ט]
312007 RT21511 בספטמבר 2007[ג]
32(315530) 2008 AP12911 בינואר 2008[ט]
33(305543) 2008 QY4025 באוגוסט 2008[ג] [ט]
342008 ST29124 בספטמבר 2008[ג]
35(315530) 2008 AP129(אנ')11 בינואר 2008[ט]
36 (386096) 2007 PR448 באוקטובר 2010[ט]
37(504555) 2008 SO26624 בספטמבר 2008[ג] [ט]
גופים אחרים שגילה
1רומולוס, הירח של האסטרואיד 87 סילביה (אנ')18 בפברואר 2001[י]
2לינוס, הירח של האסטרואיד 22 Kalliope(אנ')18 בפברואר 2001[י]
  1. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 עם צ'אד טרוחיו
  2. עם גלן סמית'
  3. 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 עם דייוויד ל. רבינוביץ
  4. 1 2 3 4 5 6 7 עם קריסטינה ברקום
  5. 1 2 3 4 5 6 7 עם הרני רו
  6. התגלה גם בנפרד על ידי חוזה לואיס אורטיז מוראנו
  7. גילוי האומיה היה שנוי במחלוקת, רשמית הגילוי רשום תחת מצפה הכוכבים סיירה נוואדה, ללא שם המגלה
  8. עם צוות ההנדסה האופטית של מצפה הכוכבים קק ומגלי אריס
  9. 1 2 3 4 5 6 7 עם מג שוומב
  10. 1 2 עם ז'אן-לוק מרגו

כוכב לכת תשיעי

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-20 בינואר 2016 פרסם בראון יחד עם קונסטנטין בטיגין מהמכון הטכנולוגי של קליפורניה מאמר ובו טענו כי מצאו עדות לכוכב לכת תשיעי במערכת השמש. באמצעות מודלים מתמטיים ממוחשבים של מסלולי גופים טרנס-נפטוניים מרוחקים, בעלי מאפיינים מיוחדים, הם הסיקו שישנה סבירות גבוהה מאוד לכך שגוף כלשהו השפיע על המסלולים הללו. לפי המודל שבנו, זמן ההקפה של כוכב הלכת על פי חישוביהם הוא כ-10–20 אלף שנים, והפריהליון שלו, הנקודה הקרובה ביותר לשמש במסלולו סביבה, היא כ-200 יחידות אסטרונומיות. המסלול אקסצנטרי מאוד והוא נמצא רוב הזמן רחוק הרבה יותר מהשמש, במרחק של בין 600–1200 יחידות אסטרונומיות. מסתו לפי המודל היא 5 עד 10 מסות ארץ והוא דומה בגודלו לענק הגזים נפטון[4].

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2006, השנה בה הגדירו מחדש את פלוטו, נבחר בראון לאחר מ-100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם, הרשימה השנתית של טיים מגזין[5]. בשנת 2007 הוא זכה בפרס ע"ש פיינמן, אחד הפרסים היוקרתיים של המכון הטכנולוגי של קליפורניה.

האסטרואיד 11714 מייקבראון שהתגלה ב-28 באפריל 1998, קרוי על שמו[6].

בשנת 2012 זכה בפרס קוולי לאסטרופיזיקה[7].

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראון נישא לדיאנה ביני ב-1 במרץ 2003. לזוג יש בת אחת שנולדה ב-7 ביולי 2005.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מייקל בראון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. קורות חיים של מייקל בראון באתר שלו
  2. How many dwarf planets are there in the outer solar system?,מייקל בראון, רשימה המתעדכנת כמעט ברמה יומית
  3. Brown, Michael E. (2010). How I Killed Pluto and Why It Had It Coming. ISBN 0-385-53108-7.
  4. Astronomers say a Neptune-sized planet lurks beyond Pluto,באתר science, 20 בינואר 2016. המאמר המלא: EVIDENCE FOR A DISTANT GIANT PLANET IN THE SOLAR SYSTEM
  5. Lemonick, Michael D. (2006-04-30). "The 2006 TIME 100: Scientists & Thinkers: Mike Brown". Time.
  6. "11714 Mikebrown (1998 HQ51)" (online). JPL Small-Body Database Browser. Jet Propulsion Laboratory.
  7. "2012 KAVLI PRIZE LAUREATES IN ASTROPHYSICS Awarded to Michael Edwards Brown, David C. Jewitt, Jane X. Luu". Kavli prize.