האיגוד האסטרונומי הבינלאומי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "IAU" מפנה לכאן. לערך העוסק בInternational Association of Universities, ראו ארגון האוניברסיטאות העולמי.
האיגוד האסטרונומי הבינלאומי
The International Astronomical Union
IAU logo.svg
סמליל האיגוד האסטרונומי הבינלאומי
IAU National Members.svg
חברים לאומיים מ-82 מדינות
מדינה צרפתצרפת  צרפת
מטה הארגון פריז עריכת הנתון בוויקינתונים
מייסדים undefined עריכת הנתון בוויקינתונים
חברים 82 חברים לאומיים, סה"כ 13677 חברים פרטיים (נכון למרץ 2020)
יושב ראש אווינה ואן דיסהוק עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר כללי תרזה לאגו
תאריך הקמה 1919 עריכת הנתון בוויקינתונים
IAU.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האיגוד האסטרונומי הבינלאומיאנגלית: The International Astronomical Union, בראשי תיבות: IAU) הוא ארגון גג אסטרונומי בינלאומי, לא-ממשלתי המאגד איגודים אסטרונומיים לאומיים, אנשי מחקר מקצועיים וחובבי אסטרונומיה מרחבי העולם. מטרת האיגוד היא לקדם את מדע האסטרונומיה על כל היבטיו, באמצעות שיתוף פעולה בינלאומי והובלת התיאום העולמי של האסטרונומיה. פעילות הארגון כוללת חינוך, תקשורת, מחקר ופיתוח, פרסומים, הנגשת מדע האסטרונומיה לאוכלוסיות שונות בעולם באמצעות הקמת משרדים ייעודיים, ייזום פרויקטים, כנסים והרצאות. פעילות הליבה של ה- IAU היא ארגון מפגשים מדעיים. מדי שנה האיגוד נותן חסות לתשעה סימפוזיונים בינלאומיות ובכל שלוש שנים, האיגוד מקיים אספה כללית שבו מתקימים שישה סימפוזיונים, כ-15 פגישות מיקוד, ופגישות עסקיות ומדעיות אינדיבידואליות של החטיבות, הוועדות וקבוצות העבודה. לאיגוד ארבעה שותפים ונציגים בשלושים וארבעה ארגונים בינלאומיים[1] ובנוסף חבר במועצת המדע הבינלאומית המאחד גופים מדעיים ברמות שונות בכל מדעי החברה והטבע.[2] ארבעת שותפי האיגוד הם: המרכז הבין-אוניברסיטאי לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה (באנגלית: Inter-University Centre for Astronomy and Astrophysics, בראשי תיבות: IUCAA), פיתוח אפריקה באמצעות רדיו-אסטרונומיה (באנגלית: Development in Africa with Radio Astronomy), החברה המלכותית לאסטרונומיה (אנ'), והמועצה המייעצת לדור החלל. לאיגוד האסטרונומי הבינלאומי יש תוכנית אסטרטגית שבה מתוארים חמשת היעדים של הארגון לטווח השנים 2020 – 2030 והפעילויות הנדרשות כדי לעמוד ביעדים אלה.[3] היעדים הם: 1. הובלת התיאום העולמי של האסטרונומיה ושיפור התקשורת והפצת ידע אסטרונומי בקרב אסטרונומים מקצועיים. 2. קידום כולל של האסטרונומיה בכל מדינה. 3. קידום השימוש באסטרונומיה ככלי לפיתוח בכל מדינה. 4. הנגשת הציבור למידע אסטרומי. 5. חינוך והוראת אסטרונומיה בבתי ספר.

שער הכניסה לבנין האיגוד האסטרונומי הבינלאומי בפריז, צרפת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד האסטרונומי הבינלאומי, הידוע בראשי התיבות של שמו האנגלי IAU, נוסד ב-28 ביולי 1919 עם מיזוגם של מספר איגודים בינלאומיים קודמים. הכוח המניע מאחורי הקמתו היה האמריקאי ג'ורג' אלרי הייל (אנ'), שהיה איש רב-פעלים בארגונה של האסטרונומיה בארצו, ולאחר מכן ברחבי העולם. ב-1922 התכנסה האספה הכללית הראשונה של האיגוד, בהשתתפות נציגים של תשע מדינות (ארצות הברית, קנדה, בלגיה, הממלכה הבריטית, יפן, יוון, צרפת, איטליה ומקסיקו) ועד 1925 הצטרפו ל-IAU עוד 13 מדינות. הנשיא הראשון של האיגוד היה בנג'מין ביילוד.

חברי האיגוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברי האיגוד מסווגים למספר קטגוריות:[4] חברים לאומיים - המייצגים איגודים אסטרונומיים מקצועיים, סה"כ 82 חברים, (לדוגמה, האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים מייצגת את ישראל החל משנת 1954); חברים פרטיים - מדענים מקצועיים בעלי תואר ד"ר לפחות, העוסקים במחקר והוראה, סה"כ הם מונים 13,059 כשמתוכם פעילים 10,569; חברים זוטרים - מדענים צעירים שהשלימו את לימודי הד"ר שלהם בין השנים 2020-2015, הם בשלב הראשוני של הקריירה שלהם, באחד מענפי האסטרונומיה וסיווגם במעמד זה, הוא למשך שש שנים, הם מונים 533 כשמתוכם 531 מוגדרים כפעילים; חברי כבוד - אנשים שתרמו מהותית להתפתחות המחקר האסטרונומי בארצם, שאינם אסטרונומים מקצועיים. בקטגוריה חדשה זו משנת 2018 נבחרו סה"כ 9 חברים;[5] חברים עמיתים - מעמד זה מוענק לפרטיים שאינם חברים באיגוד, אך מעורבים בפעילות במסגרת קבוצת עבודה, ועדה או מחלקה, במעמד זה, יש סה"כ 75 חברים, המעמד הוא זמני ויש לאשרו מחדש בעת האספות הכלליות ובהמלצת המסגרת שבה המועמד פעיל. באיגוד יש סה"כ 13,593 (11,091 גברים, 2502 נשים) (מתוכם 533 חברים זוטרים) חברים מקצועיים וזוטרים, כשמיתוכם יש סה"כ 11,100 חברים פעילים (מקצועיים וזוטרים). בישראל יש 107 חברים (96 גברים, 11 נשים).[6] נכון למרץ 2020, יש באיגוד סה"כ 82 חברים לאומיים, וסה"כ 13677 חברים פרטיים המגיעים, סה"כ מ-107 מדינות ברחבי העולם.

רשימת החברים הלאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת ארגונים המייצגים קהילות אסטרונומיות מקצועיות לאומיות (נכון למרץ 2020}:

מדינה | ארגון | שנת הצטרפות | מספר חברים | מעמד | קטגוריה (VIII-I)

אוקיאניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה הדרומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמריקה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים לאומיים שחברותם הופסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניהול וארגון מדעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד מאורגן בתשע חטיבות נושאיות (A-J), 35 מחלקות ו- 54 קבוצות עבודה שמאורגנות על ידי הוועד המנהל, על ידי החטיבות או על ידי ועדות, על מנת לבצע משימות מוגדרות היטב לפרקי זמן קצובים. בנוסף לכך, ישנם מרכזי מחקר ומשרדים ייעודיים אזוריים ברחבי העולם. אחד המשרדים הוא משרד האסטרונומיה לפיתוח (אנ') שהוקם בשנת 2011 במטרה לקדם את השימוש באסטרונומיה ככלי להתפתחות. שתי קבוצות מחקר ידועות פועלות במסגרת חטיבה F והן : קבוצה ראשונה היא קבוצת העבודה למינוח גרמי שמיים (אנ') ותפקידה לתת את השמות לכל גרמי השמיים. קבוצה שנייה היא מרכז כוכב הלכת המינורי (אנ') האחראית על כל גרמי השמיים במערכת השמש מסוג כוכב לכת מינורי.

רשימת החטיבות, תחומי המחקר ועיסוקן:

  • חטיבה A - אסטרונומיה בסיסית
  • חטיבה B - מתקנים, טכנולוגיות ומדעי נתונים
  • חטיבה C - חינוך, הנגשה לציבור ומורשת
  • חטיבה D - תופעות אנרגיה גבוהה ופיזיקה בסיסית
  • חטיבה E - שמש והליוספרה
  • חטיבה F - מערכות פלנטריות ואסטרוביולוגיה
  • חטיבה G - כוכבים ופיזיקת כוכבים
  • חטיבה H - חומר בין כוכבי ויקום מקומי
  • חטיבה J - גלקסיות וקוסמולוגיה

האסיפות הכלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל השנת 1922, האספה הכללית של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי מתכנסת כל שלוש שנים, למעט התקופה שבין 1938 ל־1948 (עקב מלחמת העולם השנייה).

מספר האספה הכללית שנה עיר מדינה
#1 1922 רומא איטליהאיטליה  איטליה
#2 1925 קיימברידג' הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
#3 1928 ליידן הולנדהולנד  הולנד
#4 1932 קיימברידג' ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
#5 1935 פריז צרפתצרפת  צרפת
#6 1938 סטוקהולם שוודיהשוודיה  שוודיה
#7 1948 ציריך שווייץשווייץ  שווייץ
#8 1952 רומא איטליהאיטליה  איטליה
#9 1955 דבלין אירלנדאירלנד  אירלנד
#10 1958 מוסקבה ברית המועצותברית המועצות  ברית המועצות
#11 1961 ברקלי ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
#12 1064 המבורג מערב גרמניהמערב גרמניה  מערב גרמניה
#13 1967 פראג צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה  צ'כוסלובקיה
#14 1970 ברייטון הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
#15 1973 סידני אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
#16 1976 גרנובל צרפתצרפת  צרפת
#17 1979 מונטריאול קנדהקנדה  קנדה
#18 1982 פטרס יווןיוון  יוון
#19 1985 ניו דלהי הודוהודו  הודו
#20 1988 בולטימור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
#21 1991 בואנוס איירס ברזילברזיל  ברזיל
#22 1994 האג הולנדהולנד  הולנד
#23 1997 קיוטו יפןיפן  יפן
#24 2000 מנצ'סטר הממלכה המאוחדתהממלכה המאוחדת  הממלכה המאוחדת
#25 2003 סידני אוסטרליהאוסטרליה  אוסטרליה
#26 2006 פראג צ'כיהצ'כיה  צ'כיה
#27 2009 ריו דה ז'ניירו ברזילברזיל  ברזיל
#28 2012 בייג'ינג הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין  הרפובליקה העממית של סין
#29 2015 הונולולו ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
#30 2018 וינה אוסטריהאוסטריה  אוסטריה
#31 2021 פוסאן דרום קוריאהדרום קוריאה  דרום קוריאה

נשיאי האיגוד האסטרונומי הבינלאומי[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן רשימת הנשיאים החל משנת 1919 (נכון לשנת 2020):[7]

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאיגוד יש הסכם שיתוף פעולה החל משנת 2004 עם הוצאת אוניברסיטת קיימברידג' להוצאה לאור של פרסומי האיגוד. האיגוד מפרסם דוחות שנתיים תמטיים, דוחות של החטיבות, הוועדות וקבוצות העבודה, ספרים, עלונים, קולוקוויום, סימפוזיון, פגישות טכניות, פרוטוקולים, דוחות אסטרונומיה, עיתונים של האספה הכללית, פגישות אזוריות, עיקרי האסטרונומיה, עלוני מידע, הנגישים ברובם אונליין באתר הרשמי של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי.

מענקים ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האיגוד האסטרונומי הבינלאומי מעניק מספר מענקים ופרסים:[8]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Adriaan Blaauw, History of the IAU: The Birth and First Half-Century of the International Astronomical Union, 1st ed, Springer Netherlands, 1994, eBook ISBN 978-94-011-0978-9 .
  • Johannes Andersen, David Baneke and Claus Madsen, The International Astronomical Union: Uniting the Community for 100 Years, Springer International Publishing, 2019, eBook ISBN 978-3-319-96965-7.
  • Christian Sterken, John Hearnshaw and David Valls-Gabaud, Under One Sky: The IAU Centenary Symposium (IAU S349), Cmbridge University Press, 2019, ISBN 9781108471596.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיינו גם בפורטל

Q space.svg

פורטל מדעי החלל הוא שער לכל הערכים בנושאי מדעי החלל. בפורטל מוצגים קישורים לערכים בתחומי מדעי החלל, וביניהם, ערכי אסטרונומיה, ערכי אסטרופיזיקה, ערכי קוסמולוגיה, וערכים על אישים שעסקו בתחום.

אתרים רשמיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Green globe.svg אתר האינטרנט של האיגוד האסטרונומי הבינלאומי (באנגלית)
  • דיאגרמה המציגה את קשרי הגומלין של האיגוד עם משרדיו (באנגלית)
  • אתר המשרד לאסטרונומיה עבור פיתוח (באנגלית)
  • אתר מרכז כוכב הלכת המינורי (באנגלית)
  • אתר האיגוד האסטרונומי הבינלאומי 1919–2019 (באנגלית)
  • אתר קבוצת העבודה למינוח גרמי שמיים (באנגלית)
  • אתר פיתוח אפריקה באמצעות רדיו-אסטרונומיה (באנגלית)
  • אתר המרכז הבין-אוניברסיטאי לאסטרונומיה ואסטרופיזיקה (באנגלית)

אתרי מדיה ועיתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]