אריס (כוכב לכת ננסי)
 | |
| אריס וירחו דיסנומיה | |
| כוכב האם | |
|---|---|
| כוכב אם | השמש |
| מידע כללי | |
| סוג | כוכב לכת ננסי |
| קטגוריה | גוף טרנס-נפטוני |
| מיקום | הדיסק המפוזר |
| תאריך גילוי | 5 בינואר 2005 |
| מגלה |
מייקל בראון צ'אד טרוחיו דייוויד רבינוביץ |
| על שם |
אריס  |
| מקום גילוי |
מצפה הכוכבים פאלומר |
| מאפיינים מסלוליים | |
| מרחק ממוצע מהשמש |
10,123,132,800 ק"מ (67.668 AU) |
| אפואפסיד |
14,594,976,000 ק"מ (97.56 AU) |
| פריאפסיד |
5,650,392,000 ק"מ (37.77 AU) |
| ציר חצי-ראשי | 67.740 יחידה אסטרונומית |
| אקסצנטריות | 0.44177 |
| זמן הקפה |
558.04 שנים 203,830 ימים |
| מהירות מסלולית | |
| ‑ ממוצעת | 3.436 ק"מ/שנייה |
| נטיית מסלול | 44.187° |
| מספר ירחים | 1 (דיסנומיה) |
| מאפיינים פיזיים | |
| רדיוס קו משווה | 1,163 ק"מ |
| ממדים | 2,326±12 קילומטר |
| מסה | 1.66×1022 ± 0.02 ק"ג |
| צפיפות ממוצעת | 2.3 גרם/סמ"ק |
| תאוצת הכובד בקו המשווה | 0.8 מטר/שנייה2 |
| זמן סיבוב עצמי |
25 שעות 0.3333333333 ימים |
| אלבדו | 0.86 ± 0.07 |
| בהירות נראית | 18.7 |
| בהירות מוחלטת |
−1.1 |
| מהירות מילוט | 1.384 ק"מ/שנייה |
| טמפרטורה מינימלית |
−243 °C 30 K |
| טמפרטורה מקסימלית |
−218 °C 55 K |
| טמפרטורה ממוצעת |
−231 °C 42.5 K |
  | |
.svg){kind=small}
אריס (שם מלא: 136199 אריס; באנגלית: 136199 Eris; סמל: .svg){kind=small}
)[1] הוא גוף טרנס-נפטוני באזור הדיסק המפוזר שנצפה על ידי אסטרונומים מקליפורניה במצפה הר פאלומר. במשך שנים נחשב כ"גדול בבירור" מכוכב הלכת הננסי פלוטו, עד למעבר הגשושית ניו הורייזונס ליד פלוטו ב־2015, אז התברר שגודל הגופים כמעט זהה[2].
קוטרו של העצם הוערך באפריל 2006 כ־2,400 ק"מ על סמך מידע מטלסקופ החלל האבל. כמות האור שעצם זה מחזיר (האלבדו שלו) היא גדולה למדי (כ־0.86), ותצפיות ראשוניות מראות שמתאן קפוא נמצא על פניו של העצם. תכונות אלו עושות אותו לדומה יותר לכוכב הלכת הננסי פלוטו מאשר כל עצם אחר שנתגלה לפניו במערכת השמש החיצונית. בשל כך כונה "כוכב הלכת העשירי" על ידי מגליו, נאס"א וכלי תקשורת שונים. האיגוד האסטרונומי הבינלאומי אישר ב־24 באוגוסט 2006 לאריס את ההגדרה "כוכב לכת ננסי". מרחקו הממוצע של אריס מהשמש הוא 67 יחידות אסטרונמיות, יותר מפי 2 לעומת כוכב הלכת המרוחק ביותר, נפטון (30 יחידות), עם זאת מסלולו אליפטי מאד ונע בין 97 יחידות ל-35 יחידות.
גילוי
[עריכת קוד מקור | עריכה]136199 אריס נתגלה על ידי הקבוצה של מייקל בראון, צ'אד טרוחיו ודייוויד רבינוביץ ב־5 בינואר 2005 מתמונות שצולמו ב־21 באוקטובר 2003 והגילוי הוכרז ב־29 ביולי 2005, באותו היום כשני עצמים אחרים מחגורת קויפר: 2003 EL61 ו-2005 FY9.
צוות המחקר סרק באופן שיטתי גופים גדולים מחוץ למערכת השמש במשך מספר שנים, ובעבר היה מעורב בגילויים של עצמים טרנס־נפטוניים גדולים אחרים כולל קווה-וואר וסדנה. תצפיות שגרתיות עשתה הקבוצה ב־31 באוקטובר 2003 בעזרת טלסקופ סמואל אוסשין במצפה הכוכבים פאלומר שבקליפורניה, אך העצם שתועד בתמונות לא נתגלה עד ינואר 2005, כאשר תמונות מאוחרות יותר של אותו תחום חשפו את תנועתו האיטית כנגד כוכבי הרקע. תצפיות לאחר מכן אפשרו קביעה ראשונית של מסלולו, ובעקבות זאת הערכה של מרחקו וגודלו.
הקבוצה תכננה לחכות עם ההודעה על הגילוי עד שייערכו תצפיות נוספות אשר יאפשרו הגדרות מדויקות יותר של גודל ומסת הגוף, אך נאלצו לכאורה להקדים את ההודעה כאשר גילו שהידיעה על הגילוי דלפה והייתה עלולה להתפרסם על ידי מישהו אחר.
מקור השם
[עריכת קוד מקור | עריכה]כוכב הלכת הננסי קרוי על שמה של האלה אריס מהמיתולוגיה היוונית, אלת אי־ההסכמה וחוסר ההרמוניה. עצם זה זכה לשם אריס רק ב־13 בספטמבר 2006, לאחר זמן ממושך שבו נודע בשמו הזמני 2003 UB313. במשך זמן רב לא קיבל גוף זה שם קבוע, בשל אי-בהירות באשר לשאלה אם הוא ייקרא על פי השמות המוסכמים לכוכבי לכת, או לפי השמות המוסכמים לאסטרואידים וגופים קטנים. הקבוצה שגילתה את העצם כינתה אותו בשם הזמני "זינה", על שם גיבורת תוכנית הטלוויזיה לצידו של הרקולס.
גילוי אריס גרם למחלוקות ולוויכוחים רבים בעולם האסטרונומיה; בעקבות הצבעה שהתקיימה בוועידת האיגוד האסטרונומי הבינלאומי בפראג, ב-24 באוגוסט 2006, הורד פלוטו ממעמדו ככוכב לכת והוגדר יחד עם ארבעה גופים נוספים (אריס, האומיה, מאקה־מאקה, קרס) ככוכב לכת ננסי. כך קטנה מערכת השמש לשמונה כוכבי לכת בלבד.
גודל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־2 בפברואר 2006 פרסמה קבוצת אסטרונומים מגרמניה מאמר בכתב העת "נייצ'ר" ובה טענה כי אריס גדול מפלוטו. באמצעות מדידת פליטת החום שלו הצליחו המדענים לקבוע כי קוטרו הוא כ־3,000 ק"מ - כ־700 ק"מ גדול יותר מפלוטו. לפיכך זהו העצם הגדול ביותר שהתגלה במערכת השמש מאז גילויו של נפטון בשנת 1846.
בשנת 2007 נערכה סדרה של תצפיות על העצמים הטרנס נפטוניים הגדולים ביותר באמצעות טלסקופ החלל שפיצר. תצפיות אלה נתנו אומדן קוטר של כ־2,600 קילומטר.
בשנת 2010 עבר אריס במסלולו על פני כוכב רחוק והסתיר אותו. ממשך זמן הליקוי של הכוכב הוסק כי קוטרו של אריס הוא 2,326 קילומטר, עם טווח טעות של 12 קילומטר.
ב־14 ביולי 2015 חלפה הגשושית ניו הורייזונס ליד פלוטו, וקבעה שקוטרו של פלוטו הוא 2,370 ק"מ, כלומר שפלוטו גדול יותר מאריס[2].
מסלול
[עריכת קוד מקור | עריכה]אריס משלים את מסלולו ב-558.04 שנים והוא נמצא כעת כמעט במרחק האפשרי הגדול ביותר שלו מהשמש (אפהליון), מרחק כ־97 יחידות אסטרונומיות מכדור הארץ. בדומה לפלוטו מסלולו אקסצנטרי מאוד ומביא אותו לטווח של 35 יחידות אסטרונומיות מהשמש בפריהליון. בשונה מכוכבי הלכת הארציים ומענקי הגז, שמסלולם נמצא בערך באותו המישור כשל כדור הארץ, מסלולו של אריס נטוי בזווית של 44 מעלות ביחס למישור המילקה.
ירח
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 2005 התגלה ירח של אריס על ידי מייקל בראון. הירח נקרא דיסנומיה על שם הבת של אריס במיתולוגיה היוונית. גילויו של דיסנומיה עזר לחשב את המסה של אריס (פי כ־1.27 משל פלוטו). רדיוס מסלולו של דיסנומיה סביב אריס הוא ±140 37,350 ק"מ. הוא מקיף את אריס כל 15.774±0.002 ימי ארץ[3].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אשכול כתבות על אריס, באתר "הידען"
- אריס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ JPL/NASA (2015-04-22). "What is a Dwarf Planet?". Jet Propulsion Laboratory. נבדק ב-2022-01-19.
- ^ 1 2 אבי בליזובסקי, ניו הוריזונס חשפה: קוטרו של פלוטו 2,370 ק"מ, באתר "הידען", 14 ביולי 2015
- ^ מייקל בראון, אמילי שאלר, The Mass of Dwarf Planet Eris, מגזיןscience כרך 316, גיליון 5831, עמ' 1585, DOI:10.1126/science.1139415
| מערכת השמש | |
|---|---|
| |
| ראו גם: פורטל מדעי החלל |
