מיכאיל סלטיקוב-שצ'דרין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיכאיל סלטיקוב-שצ'דרין
Михаил Евграфович Салтыков-Щедрин
ציור מאת הצייר איוואן קראמסקוי, 1879
ציור מאת הצייר איוואן קראמסקוי, 1879
לידה 15 בינואר 1826 (יוליאני)
היישוב ספרס -אוגול, נפת קליאזין, פלך טבר (כיום בנפת טלדום, מחוז מוסקבה), רוסיה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 באפריל 1889 (יוליאני) (בגיל 63)
סנקט פטרבורג, רוסיה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, עיתונאי, מחבר רומנים, מתרגם, מחזאי, פרוזאיסט עריכת הנתון בוויקינתונים
לאום רוסים עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים המכון לאצילים במוסקבה, התיכון בצארסקויה סלו עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה רוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סאטירה, רומן, כרוניקה, סיפור קצר, מעשייה עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות The History of a Town עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה Mikhail Saltykov-Shchedrin Signature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מיכאיל סַלְטִיקוֹב-שְׁצֶ'דְרִין (רוסית: Михаил Евграфович Салтыков-Щедрин;‏ 15 בינואר (כך על פי הלוח היוליאני; על פי הלוח הגרגוריאני: 27 בינואר)1826, פלך טבר, האימפריה הרוסית28 באפריל (על פי הלוח הגרגוריאני: 10 במאי)1889, סנקט פטרבורג) היה סופר וסאטיריקן רוסי. תומך בתנועות המהפכניות, ובתקופה הסובייטית נחשב אחד ממבשריה. לאחר מותו של נקרסוב היה עורך המגזין "סוברמניק" (רוסית: "בן זמננו").

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סַלְטִיקוֹב-שְׁצֶ'דְרִין נולד למשפחת אצילים ותיקה בשם סלטיקוב ביישוב ספאס-אוגול שבנפת קליאזין בגוברניית טבר (כיום נפת טלדום במחוז מוסקבה). בבית כמעט ולא קיבל חינוך מסודר. בגיל 10 נשלח ללמוד במכון לאצילים של מוסקבה, ולאחר מכן נשלח כתלמיד מצטיין לתיכון ("ליצאום") בצארסקויה סלו שנועד לבני משפחות אצילים, בו לפניו למד אלכסנדר פושקין. ב-1844 סיים את התיכון, והיה במקום ה-17 בציוניו. במקביל ללימודיו התחיל לכתוב שירה, אך מכיוון שלא ראה בזה הצלחה עבר לאחר מכן לסיפורת. ב-1844 התחיל לעבוד במשרד הביטחון בתפקיד מזכיר זוטר. יותר מאשר עבודתו במשרד עניינה אותו הספרות והוא פרסם כמה סיפורים, שהמוטיב המרכזי בהם מזכיר את הרעיונות בספריהם ז'ורז' סאנד וניקולאי גוגול. בתוך ספריו של סלטיקוב הסתתרה גם ביקורת סמויה כנגד השלטון, ונושא מרכזי בהם היה מצבם של העשוקים למיניהם, שעם סבלם הזדהה המחבר. ב-1848 סלטיקוב פוטר ממשרתו ונשלח לגלות בויאטקה לעבוד במשרד מושל המחוז. מ-1850 שימש יועץ למושל ולפי עדותו התייחס ברצינות רבה למשרתו זו. ב-1856 הכיר את האחיות בולטין, אשר להן חיבר את ההיסטוריה של רוסיה ולאחר מכן נשא את אחת האחיות לאשה. בשנה זו גם הותר לו לחזור למולדתו. ב-1868 כתב את "ימים עברו בפושחוניה", יצירה המכילה מידע ביוגרפי מעניין. כמו כן כתב את הספרים הסטיריים: "היסטוריה של עיר אחת" (1870) – אלגוריה סטירית על ההיסטוריה הרוסית ו"האדונים והגברות פומפדור" (1873). החל משנת 1878 כתב בירחון "רישומי מולדת" (Отечественные записки) בעריכת נקרסוב. בתקופה זאת פרסם רבים מספריו הידועים יותר, ביניהם "האדונים גולובליוב", המתאר את התפרקותה של משפחת אצולה רוסית בגלל אופיו הקשה של פאודליזם וכן בגלל חדירת רוחות מהפכניות ברוסיה לתודעת המשפחה.

בערוב ימיו נהפך לדמות הערצה בקרב הצעירים, ובמיוחד בקרב האליטה האקדמאית (ה"אינטליגנציה"). בשנותיו האחרונות פרסם אוסף סיפורים ואגדות. סלטיקוב-שצ'דרין מת בסנקט פטרבורג ונקבר בבית קברות וולקוב בחלקת הסופרים ליד הסופר איוואן טורגנב.

יצירותיו של סלטיקוב תורגמו לעשרות שפות, אם כי סגנונו המיוחד יוצר קושי למתרגם. בתקופה הסובייטית נחשב אחד ממבשרי הקומוניזם, על שמו נקראו רחובות והספרייה המרכזית בסנקט פטרבורג.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]