מיליסנט פוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מיליסנט פוסט

דיים מיליסנט פוסטאנגלית: Millicent Fawcett; ‏11 ביוני 1847 - 5 באוגוסט 1929) הייתה אחת ממובילות התנועה הסופרג'יסטית בבריטניה, נשיאת ארגון NUWSS ‏(National Union of Women's Suffrage Societies), ופעילה למען זכויות נשים. פוסט הייתה ידועה בקו המתון בו נקטה, בניגוד לקו המיליטנטי אותו הובילה הסופרג'יסטית הבריטית אמלין פנקהרסט.

חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליסנט פוסט נולדה ב-11 ביוני 1847 כמיליסנט גארט (Garrett) בסאפוק שבמזרח אנגליה. בת לניוסון גארט, יזם ובעל מבשלת בירה וללואיז דאנל, למשפחה בת 11 אחים. אחותה המבוגרת, אליזבת, לימים אליזבת גארט אנדרסון, הייתה האישה הראשונה בבריטניה לקבל תואר דוקטור, לעסוק כמנתחת ולכהן כראש עיר.

כשהייתה מליסנט בת 12, עברה אחותה אליזבת ללונדון לצורך לימודיה. מיליסנט הצעירה הרבתה לבקרה בלונדון. בשנת 1865 לקחה אותה אחותה לצפות בנאום אודות מתן זכות הצבעה לנשים שנשא ההוגה הליברלי, ג'ון סטוארט מיל. מיליסנט הושפעה עמוקות מהנאום והפכה לאחת מתומכיו של מיל, ולפעילה בקמפיין למען זכות ההצבעה. במסגרת פעילותה פגשה בפרופסור לכלכלה וחבר הפרלמנט הנרי פוסט, גם הוא ליברל ופעיל סופרג'יסטי, והשניים נישאו. לזוג נולדה בת אחת.

פוסט מתה בשנת 1929 כשהיא בת 82, שנה לאחר שהוענקה לנשות בריטניה זכות הצבעה כללית.

פעילות ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיליסנט פוסט יושבת במרכז - בכנס של האיחוד הסופרג'יסטי, שנת 1909

פוסט פעלה בתחומים רבים ומגוונים בספירה הציבורית. היא נחנה בכושר ארגון מעולה ובכשרון כתיבה. כנואמת, תוארה כנואמת לא כריזמטית, ומסופר שסבלה מפחד קהל[1]. מכשול זה לא מנע ממנה לנאום מספר פעמים בשבוע. כמו כן, נהגה לכתוב מאמרי דעה לעיתונים על דרך קבע. פוסט רתמה את קשריה ואת קשרי בעלה בקרב אנשי אקדמיה ופוליטיקה, והשתמשה בהם רבות לקידום מטרותיה.

פוסט השקיעה מאמצים רבים בפתיחת דלתות האקדמיה בפני נשים, ובשנת 1871 הייתה שותפה להקמתו של קולג' נונהאם לנשים בקיימברידג' ותפקדה כחברה במועצת המנהלים שלו[1]. על פועלה בתחום זה קיבלה בשנת 1899 תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת סנט אנדרוז בסקוטלנד.

במקביל לפועלה כנשיאה של ארגון הסופרג'יזם הגדול ביותר בבריטניה, הייתה שותפה להקמתו של ארגון הסופרג'יזם הבינלאומי The International Women's Suffrage Alliance בשנת 1904, ותפקדה בו כסגנית הנשיאה[2]. הארגון קיים עד היום בשם The International Alliance of Women, המתפקד כארגון-גג של ארגוני נשים מכל העולם, בין השאר של הארגון היהודי ויצו.

פוסט לקחה חלק בהקמתה של אגודת המשמר הלאומי ואף נבחרה לסגנית נשיא האגודה. במסגרת פעילותה באגודה קידמה את החוק נגד גילוי עריות.

מלבד עשייתה בתחום זכויות נשים, פרסמה ספרים ומאמרים, בעיקר על כלכלה, שהושפעו מתורתו של ג'ון סטוארט-מיל; הייתה פעילה לקידום מטרות פוליטיות רבות; והייתה חברה במפלגה הליברל-יוניוניסטית.

בשנת 1901 עמדה בראש ועדת חקירה ממשלתית לבחינת התנאים במחנות הריכוז בדרום אפריקה במלחמת הבורים השנייה.

פעילותה כנשיאת ה-NUWSS[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1897 הפכה פוסט לנשיאת ה-NUWSS) The National Union of Women's Suffrage Societies), ארגון גג של התנועה הסופרג'יסטית. התנועה תחת מנהיגותה נקטה בקו הסברה מתון אך נחוש, הפועל בדרכי שלום. פעילותו כללה ארגון עצרות, פרסום כרזות והפצת מידע, החתמת עצומות, ארגון חוגי בית ושדלנות בפרלמנט.

עם התקדמות המאבק, החלה והתגלעה מתיחות פנים-ארגונית ב-NUWSS, בין הצד היוני של פוסט, לצד הנצי של הפעילה אמלין פנקהרסט, ששאף לקדם את המאבק באמצעים מיליטנטיים יותר. בשנת 1903 התנועה התפצלה, וחלק מהארגונים פרשו והתארגנו תחת הנהגתה של פנקהרסט בארגון WSPU ‏(Women's Social and Political Union). נשות ה-WSPU זכו לכינוי "סופרג'טס", להבדיל מהמונח הכללי, "סופרג'יסטיות". אלה נקטו בשלל פעולות שמטרתן לעורר פרובוקציה, חלקן בלתי חוקיות: הפרות סדר, שביתות רעב בזמן מעצר, פעולות ישירות המכוונות נגד חברי פרלמנט ושרים. בשיא המאבק פנו הסופרג'טס לפעולות אלימות יותר, כמו הצתה וונדליזם[3]. על אף תשומת הלב הציבורית הרבה שהשיגו נשות ה-WSPU, הרוב המוחץ של התנועה הסופרג'יסטית המשיך לזהות עצמו עם ארגון ה-NUWSS: כך, בשנת 1913, תחת ארגונה של פנקהרסט התאגדו בסך הכל כ-2,000 פעילות, ואילו תחת ארגון ה-NUWSS התאגדו כ-50,000.

פוסט, שהמשיכה לכהן כנשיאת ה-NUWSS, התנגדה בכל לבה לפעולות אלימות. היא התבטאה רבות נגד פניה לאלימות, מתוך חשש שהדבר משווה לתנועה תדמית לא-רצינית ואירציונלית, תדמית שהייתה רווחת גם כך ביחס לנשים, בחברה השמרנית של תחילת המאה ה-20. בכתביה הדגישה פוסט את הפניה להגיון ככלי מרכזי ואפקטיבי להשגת המטרה[4]. חשש נוסף שהביעה פוסט היה מפני פגיעה ביחסי האמון שנרקמו במאמץ רב בין נשות ה-NUWSS לחברי פרלמנט אוהדים לנושא, שלא פעם ספגו גם הם ביקורת חריפה מצד הסופרג'טס. עמדתו של ארגון ה-WSPU הייתה שהדרך היחידה להעביר את השינוי המיוחל בחוק שיעניק לנשים זכות הצבעה, היא אימוצו על ידי הממשלה, ולא תוך שכנוע של חברי פרלמנט באופן פרטני עד להשגת רוב. לכן, מושא ההתקפה מצד הסופרג'טס נבחר פעמים רבות על רקע השתייכות מפלגתית, ולא על רקע נטייה אישית בנושא[5].

עם זאת, פוסט עצמה הודתה שפעולות פרובוקטיביות אלו של ה- WSPU משכו תשומת לב ציבורית למאבק באופן חסר תקדים[6]. על אף הצהרותיו הפומביות של ה-NUWSS כי אינו תומך באלימות המופגנת על ידי הסופרג'טס, הארגון מחה לא פעם נגד השימוש המופרז בכוח נגדן על ידי רשויות החוק, ולעיתים אף שיבח את אומץ לבן של הסופרג'טס באופן גלוי, אפילו אם הסתייג ממעשיהן.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914, הפסיק ארגון ה-WSPU את פעילותו באופן כמעט מוחלט, והפנה את משאביו לסיוע למאמצי המלחמה. ארגון ה-NUWSS בהנהגת פוסט המשיך בפעילותו. בהיותו ארגון שפועל בדרכי שלום, פעילותו לא נתפסה מבחוץ כאנטי-פטריוטית, והיות ורבים מפעיליו הגדירו עצמם פציפיסטים, לא הגיעה דרישה לחדול מפעילות מפנים. הארגון המשיך לפעול לכל אורך המלחמה, כשהוא משכיל לרתום לצורכי תעמולה את תרומתן הגדולה של נשים למאמץ המלחמתי.

מאמצים אלה נשאו פרי, ובשנת 1918 הוענקה לנשות בריטניה הנשואות מעל גיל 30 זכות הצבעה; זכות הצבעה כללית לכל אישה מעל גיל 21 הוענקה בשנת 1928.

לאחר מתן זכות ההצבעה לנשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוסט פרשה מניהול ה-NUWSS בשנת 1919, אך המשיכה להיות פעילה נמרצת לקידום מגוון מטרות פוליטיות, בהן הזדמנות שווה לנשים במשרות במנהל הציבורי ושוויון מול החוק לנשים בהליכי גירושין[2]. בנוסף, הקדישה פוסט את זמנה לכתיבת ספרים, בהם מספר ביוגרפיות על נשים מפורסמות, וספרים על תולדות המאבק.

פוסט ביקרה פעמיים בארץ ישראל המנדטורית, באביב 1921 וב-1928. על ביקורה הראשון, כאורחת מטעם הארגון הפמיניסטי התאחדות הנשים העבריות לשיווי זכויות בארץ ישראל[7], כתבה ספר. היא הייתה אורחת הכבוד באספה שנערכה בביתו של הברון רוטשילד בראשון לציון וכתבה כי "זו הייתה חוויה בלתי צפויה לחלוטין". בין השאר, התרשמה לטובה מכך שמתוך 7 חברי ועד המושבה ראשון לציון עמדו 4 נשים, ומנגד, הביעה זעזוע ממצבן של הנשים הערביות בארץ[8]. באספת סופרג'יסטיות בירושלים, בה נכחה גם אשת הנציב העליון הרברט סמואל, קראה פוסט לנשים היהודיות בארץ ישראל להיאבק גם על זכויותיהן של נשים ערביות. בספרה כתבה כי בשל רגישות הנושא, הקפידה לקרוא את הקטעים האלה מהכתב. היא קראה ליהודים, המוסלמים והנוצרים להתגבר על חילוקי הדעות שלהם, להתאחד ולעשות את פלשתינה ל"אומה חזקה". במהלך ביקורה, התארחה פוסט בביתה של פרנסיס ניוטון על הר הכרמל[9]. בביקורה השני בארץ בשנת 1928 בלוויית אחותה אגנס, בזמן שהתארחו בביתם של הלן ונורמן בנטוויץ', קיבלה פוסט מברק מלונדון בו נכתב כי הצעת החוק לשוות את זכויות ההצבעה לנשים לאלה של גברים עברה בפרלמנט בקריאה שנייה, ושתי הנשים הישישות רקדו בחדר במעגלים מרב שמחה[10].

בשנת 1925 הוענק לפוסט תואר דיים. ארגון ה-NUWSS ממשיך להיות פעיל עד היום כארגון קידום זכויות נשים בבריטניה, ובשנת 1953 שינה את שמו ל-Faucett Society כהוקרה על פועלה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מיליסנט פוסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "Millicent Garrett Fawcett". Spartacus. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2013. 
  2. ^ 2.0 2.1 "Oxford DNB article: Fawcett, Millicent Garrett". Oxford University Press. 2004. בדיקה אחרונה ב-17 בפברואר 2013. 
  3. ^ הרמן, תמר. לעלה למטה: תנועות חברתיות ומחאה פוליטית, כרך ראשון, האוניברסיטה הפתוחה 2004, עמ' 177.
  4. ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.64
  5. ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.67
  6. ^ Garrett Faucett,Millicent. Women's Suffrage: a Short History of a Great Movement, London Jack, 1912, p.62
  7. ^ שילה, מרגלית. העבריות החדשות: נשים ביישוב וציונות בראי המגדר, יד בן צבי 2001, עמ' 320.
  8. ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 175-174.
  9. ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 178-177.
  10. ^ תום שגב, ימי הכלניות, ארץ ישראל בתקופת המנדט, הוצאת כתר 1999, עמ' 238.