מיקלה רוג'רי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

מִיקֶלֶה רוּגֶ'רִי (Michele Ruggieri;‏ 1543, ספינצולה, בארי, איטליה11 במאי 1607, סלרנו, איטליה) – כוהן דת ישועי איטלקי שהיה מראשוני המיסיונרים לסין והסינולוג האירופאי הראשון.

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטרם הצטרף רוג'רי למסדר הישועים (27 באוקטובר 1572, ברומא) הוא למד בנפולי וקיבל דוקטורט ב-in utroque iure, כלומר במשפט האזרחי והקנוני. לאחר שהשלים את החינוך הרוחני והאינטלקטואלי המקובל אצל הישועים נשלח רוג'רי לליסבון, השער לכל המיסיונרים למזרח הרחוק. בעודו ממתין בליסבון לספינה שתיקחהו לגואה, הוסמך רוג'רי לכמורה (מרץ 1578).

סמוך למועד ההסמכה הצטרף רוג'רי לקבוצה של שנים עשר מיסיונרים שעשו דרכם להודו, בהם היו רודלפו אקוּאַוויווה (אחיינו של ראש מסדר הישועים לעתיד וכיום קדוש נוצרי) ומטאו ריצ'י. בהגיעו להודו בספטמבר 1578 הוא החל ללמוד את השפה המקומית של תושבי חוף מלבר ותוך שישה חודשים רכש רהיטות כזו בשפה שאפשרה לו לשמוע וידויים. כישרון זה לשפות שכנע את הממונים עליו כי הוא היה הבחירה האידאלית לנסות להקים את המיסיון לסין.

מיסיונר בסין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא היה זה הניסיון הראשון של מיסיונרים להיכנס לסין, קדמו לרוג'רי האב הישועי מלכיור נונייז בארטו (Melchior Nuñez Barreto ) שהיה הראשון שהורשה להיכנס לסין לתקופה קצרה (1555) ואחריו הורשו נזירים דומיניקנים, אוגוסטינים ופרנציסקנים לשהות בסין זמן קצר בטרם גורשו. האב אלסנדרו ואליניאנו (Alessandro Valignano), שהיה אחראי על כל המיסיונים של הישועים במזרח הרחוק מאוגוסט 1573, היה הראשון שהבין את סיבת הכישלונות הקודמים. הניסיונות הקודמים נעשו בצורה בלתי מתוכננת, כשהמיסיונרים, שלא הוכנו כראוי, ניסו לכפות מנהגים מערביים ואת השפה הלטינית בפולחן הדתי. ואליניאנו החליט שיש לבצע סינון קפדני של האנשים אותם ישלח לסין, ולהכין אותם היטב למשימה על ידי הכרות מעמיקה עם התרבות הסינית ולימוד השפה הסינית. כבסיס יציאה נבחרה מקאו, המושבה הפורטוגזית שהוקמה ב-1557 על חצי אי בחופה המזרחי של סין. מקאו הייתה מושבה משגשגת וסינים רבים חפשו בה עבודה. הישועים הקימו מיסיון במקאו כבר ב-1571, אם כי עיקר פעילותו הייתה דווקא ביפן.

תחילה זימן ואליניאנו למקאו את האב רוג'רי, אותו הכיר עוד מרומא שעה ששימש כחונך שלו בבית הספר הישועי. רוג'רי ומעט מלווים הפליגו למקאו והם הגיעו למושבת הסחר הפורטוגזית ב-20 ביולי 1579. המשימה הראשונה שהוטלה על רוג'רי הייתה לימוד מנדרינית, ניב השפה הסינית שבו דברו הפקידים והמשכילים בכל רחבי האימפריה של סין. תוך כדי כך, ובהיותו מודע לכך שיבואו אחרים בעקבותיו הוא הקים את "שֶׁנְגמָאֶרדִינְג גִ'ינְגְיְוֵּ'אן" (בית סט. מרטין), בית הספר הראשון ללימוד סינית על ידי זרים. למרות שהתקדמותו בקליטת השפה הייתה איטית, היא הספיקה ליצור תקשורת עם פקידי הממשל הסינים במהלך שני מסעות קצרים לסין (1581-1580), ולקבל מהם שיתוף פעולה בלתי צפוי. ב-1582 הורה ואליניאנו גם לאב מטאו ריצ'י, ששהה אז בהודו, להגיע למקאו על מנת להצטרף לניסיון להקים מיסיון בסין. לאחר מאמצים אישר מושל המחוזות גואנגדונג וגואנגסי, גְווֹ יִינְגפּינְג, לרוג'רי להיכנס לסין עם ריצ'י ולהתגורר באופן קבוע בבית בסמוך למגורי המשנה למלך בג'אוצ'ינג, אז עיר הבירה האדמיניסטרטיבית של גואנגדונג. השניים הגיעו לג'אוצ'ינג דרך גואנגג'ואו, בירת גואנדונג כיום, ב-10 בספטמבר 1583.

רוג'רי וריצ'י הגיעו לג'אוצ'ינג מגולחים למשעי ומגולחי ראש ולבושים כנזירים בודהיסטים. בעזרת המושל מקומי, וָאנְג פָּאן, הם רכשו חלקת קרקע שעליו נבנה בית קטן ובו קפלה. מלוחיות שנמצאו אחר כך במקום ברור שהסינים חשבו את המיסיונרים לבודהיסטים, משום שעבור הסינים הבודהיזם היה "הדת המערבית של האמונה באיש הקדוש", ולמרות שכבר לא היה דומיננטי ברחבי הממלכה בתקופה זו, עדיין נחשב לאמונה לגיטימית. רוג'רי וריצ'י רק חיזקו אשליה זו שכן מטרתם הייתה להפיץ את הדוקטרינה הנוצרית בהיחבא. כשנשאלו על ידי סינים מה מטרת בואם לסין ענו שהם "אנשים דתיים שעזבו את ארצם במערב הרחוק לאחר ששמעו על הממשל הטוב הנודע של סין, היכן שהם היו רוצים להישאר עד מותם כשהם משרתים את האל, המושל בשמיים".

השניים היו צריכים להתגבר על האמונה המוצקה של הסינים בעליונותם התרבותית והמדעית על כל העמים הזרים שנחשבו על ידי הסינים כברבריים, והם עשו זאת באמצעות פניה לרגש הסקרנות של הסינים כשהם מראים למבקרים המלומדים בביתם חפצים שהביאו מאירופה כדוגמת שעונים בגדלים שונים, מכשירים מוזיקליים, מתמטיים ואסטרונומיים, מנסרות שהראו את צבעי הקשת, ציורי שמן, ספרים שהראו באמצעות שרטוטים עבודות ארכיטקטוניות מאירופה וציורים ומפות של ערי המערב. מבלי לומר זאת בצורה מפורשת הם הראו לסינים המשכילים כי אולי בכל זאת יש מה ללמוד מזרים אלו. השמועה על השניים התפשטה ורבים באו לבקרם ולהתעניין במקומות מהם באו ולשמוע על המלומדים בארצם.

אף שרוג'רי וריצ'י הסכימו כי על מנת לשכנע את הסינים בצדקת הנצרות יש להראות כיצד האמונות הסיניות המסורתיות מתמזגות עם התאולוגיה הנוצרית התפתחו ביניהם חילוקי דעות לגבי הדרך הנכונה. ריצ'י שהעדיף את חברת המשכילים הסינים דגל בשילוב עם הקונפוציאניזם ופניה אל האליטה החברתית, בעוד שרוג'רי שהתערה בחברתם של פשוטי העם דגל בחיבור למסורות העממיות של בודהיזם וטאואיזם.

ב-1584 השלים רוג'רי כתיבת קטכיזם (מדריך להלכות ולתפילות של הדת הנוצרית) בסינית, הספר הראשון בסינית שנכתב בידי אירופאי. הספר הודפס ורוג'רי וריצ'י נהגו לחלק אותו לידידיהם כמתנה. רוג'רי נהג לבקר בכפרים בסביבה והצליח להטביל לנצרות כמה משפחות שהיוו את הגרעין של הקהילות הנוצריות הראשוניות בסין.

מטרתם הסופית של רוג'רי וריצ'י הייתה להגיע אל קיסר סין בבייג'ינג. על פי הניסיון באירופה, ומדיניות המסדר הישועי, הדרך המהירה ביותר לנצר אומה הייתה לשכנע את העומד בראשה להתנצר. אלא שרוג'רי לא זכה לכך. בנובמבר 1588, בעודו יושב בג'אוצ'ינג, קיבל רוג'רי הוראה מוואליניאנו לחזור לרומא.

החזרה לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ואליניאנו החליט לשלוח את רוג'רי בחזרה לרומא על מנת לשדל את האפיפיור לשלוח שגריר לקיסר סין, ואן-לי במטרה לקבל אישור לכך שהמיסיונרים יוכלו להתיישב באימפריה הסינית. אך בבואו לרומא נתקלה שליחותו זו בקשיים. מותם התכוף של כמה אפיפיורים ברצף מנע את האפשרות לדון בנושא. ראש מסדר הישועים, קלאודיו אקוּאַוויווה החליט שעדיף לחכות לנסיבות טובות יותר. במצב דברים זה פרש רוג'רי לעיר סלרנו שבדרום איטליה שם המשיך בעבודתו הרוחנית להפוך את תרבות סין למוכרת יותר באירופה. הוא סיים לתרגם ללטינית את "ארבעה הספרים" (四書 – שי שוּ) המשמשים כבסיס לפילוסופיה הקונפוציאנית, כתב שירה בסינית, והפיץ עותקים של מפות סיניות שהביא איתו מג'אוצ'ינג. בנוסף הוא היה מדריך רוחני מבוקש ומוודה בבית הספר בסלרנו. הוא מת ב-11 במאי 1607.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • DUNNE, G.: Generation of giants, Notre-Dame, 1962.
  • GRISONDI, F.A.: M.Ruggieri, Missionario in Cina e primo sinologo europeo, Milano, 1999.
  • SHIH, Joseph: Le P.Ruggieri et le problème de l'évangélisation en Chine, Rome, 1964.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]