חוף מלבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חוף מלבר מסומן על מפת הודו
חוף בקל פורט בצפון מלבר

חוף מַלַבָּר[1] הוא מונח היסטורי המתייחס לאזור ארוך וצר על קו החוף הדרום מערבי של תת-היבשת ההודית, השוכן במישור החוף של המדינות קרלה וקרנאטקה בין רכס הרי גהט המערביים לים הערבי. קטע החוף מתחיל במנגלור דרומית לגואה ומסתיים בכף קומורין במדינת טמיל נאדו בקצה הדרומי של הודו. בסך הכל כ-650 קילומטרים אורך החוף, ו-48–113 קילומטרים רוחב שפלת החוף התחומה בהרי גהט המערביים. במקביל לחוף משתרעות לגונות מלוחות ותעלות מים המכונים בקווטרס (backwaters). קטע החוף הדרום מזרחי של תת-היבשת ההודית המתחיל בכף קומורין ועולה לצפון מזרח והמקביל לחוף מלבר נקרא חוף קורומנדל.

המונח משמש לעתים לכינוי של כל חוף הודו מהחוף המערבי של קונקאן ועד לקצה תת-היבשת בכף קומורין. אורכו מעל 845 קילומטרים. הוא משתרע החל בחוף הדרום מערבי של מדינת מהאראשטרה דרך גואה, דרך כל החוף המערבי של קרנטאקה וקראלה ומגיע עד העיירה קניאקומרי שבקצה הדרומי של תת-היבשת ההודית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך כל ההיסטוריה המתועדת, החל מ-3,000 לפנה"ס היה חוף מלבר מרכז סחר ראשי בקשרי המסחר עם מסופוטמיה, מצרים העתיקה, יוון העתיקה, רומא העתיקה והערבים. ערי נמל היסטוריות חשובות השוכנות על חוף מלבר הן: מהעת העתיקה: מיזוריס, בייפור ותונדי, ומימי הביניים: קוזי'קוד (קליקוט), קוצ'ין וקאננור ושימשו כמרכזים לסחר באוקיינוס ההודי במשך מאות בשנים. במהלך מסעותיו ביקר הצי בפיקודו של האדמירל ג'נג חה בשליחות קיסר סין משושלת מינג כמה פעמים בערי הנמל של חוף מלבר. ערי החוף הן קוסמופוליטיות מאוד בשל הסחר הימי והקשר עם אומות אחרות והתיישבו בהן הקבוצות הראשונות של נוצרים המשתייכים לזרם המכונה "נאסרני" (נצרות של תומאס הקדוש), אנגלו-הודים, יהודים (כיום מכונים יהדות קוצ'ין) ומוסלמים המכונים כיום מפילה (Mappila).

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל השפעת הים הממתנת חלים שינויים מעטים בטמפרטורות במהלך השנה. הטמפרטורה השנתית הממוצעת היא 27–28 מעלות צלזיוס. חוף מלבר, בייחוד במורדות ההרים הפונים למערב, הוא אחד האזורים הגשומים בדרום הודו כיוון שהרי גהט המערביים לוכדים את גשמי המונסון המגיעים ממערב. כמות המשקעים השנתית הממוצעת נעה בין 1,700 ל-3,500 מ"מ. הלחות גבוהה מאוד בכל מהלך השנה. הלחות היחסית כמעט שאינה יורדת מתחת ל-60%, אפילו בעונה היבשה.

צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצמחייה הטבעית של יערות הגשם והיערות הלחים כמעט שהושמדה לחלוטין בשל צפיפות האוכלוסין הגבוהה בחוף מלבר. באקלים הלח גדלים שיחי חזרן עצי קפוק (Ceiba pentandra) ממשפחת החלמיתיים, ועצים קשים יקרי ערך דוגמת טיק ואלגום (Santalum album – עץ הסנדל) ומגוון של מיני דקליים כדוגמת קוקוס בטל ו-Elaeis guineensis (דקל השמן), המנוצלים כלכלית. בנוסף לגידול תה וקפה מגדלים באזור תבלינים דוגמת פלפל שחור, קינמון, זנגביל וטמרינד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ על מקור השם מלבר ראו בערך מלבר