מישל אלכסנדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מישל אלכסנדר
Michelle Alexander
Michelle Alexander 2011 02.jpg
לידה 7 באוקטובר 1967 (בת 51)
שיקגו, אילינוי עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחברת, מרצה באוניברסיטה, משפטנית, פעילת זכויות אדם עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים בית הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת ואנדרבילט עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות חוקי ג'ים קרואו החדשים
פרסים והוקרה פרס הינז (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מישל אלכסנדראנגלית: Michelle Alexander; נולדה ב-7 באוקטובר 1967) היא סופרת, עורכת דין לזכויות האזרח, ופרופסורית אורחת באיחוד הסמינרים התאולוגים בניו יורק (אנ'). היא מפורסמת בעיקר בזכות ספרה, אשר יצא לאור ב-2010, "חוקי ג'ים קרואו החדשים - כליאה המונית בעידן של עיוורון צבעים" (אנ'), והיא כותבת טור דעה בניו יורק טיימס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר נולדה בשיקגו, אילינוי, לזוג מעורב בין-גזעי שנישא בשנת 1965, בעקבות חקיקת חוק זכויות האזרח (1964); אף על פי כן, אמה הלבנה נושלה לאחר מכן ממשפחתה והוחרמה מהכנסייה שלה. אלכסנדר למדה בבית הספר התיכון באשלנד, אורגון, עם אחותה הצעירה,[1] ד"ר לסלי אלכסנדר, שהפכה לפרופסורית להיסטוריה ולימודים אפרו-אמריקאים באוניברסיטת אורגון, ומחברת הספר "אפריקאים אמריקנים? זהות שחורה בניו-יורק, 1784-1861" שיצא לאור ב-2008.[2]

לאחר סיום לימודיה באוניברסיטת ואנדרבילט, שם למדה בסיוע מלגת טרומן, למדה אלכסנדר משפטים בבית הספר למשפטים בסטנפורד (אנ').[3]

ב-2002 נישאה אלכסנדר לקרטר מיטשל סטיוארט (אנ'), בוגר אוניברסיטת סטנפורד ובית הספר למשפטים בהרווארד. סטיוארט היה אז שותף בכיר במקוטצ'ן, דויל, בראון ואנרסן, משרד עורכי דין בסן פרנסיסקו ומאוחר יותר היה תובע פדרלי במחוז הדרומי של אוהיו. אביו הוא חבר לשעבר במועצת המנהלים של הניו יורק טיימס.[4] לזוג שלושה ילדים.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר כיהנה כמנהלת "פרויקט צדק חברתי-גזעי", באיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות של צפון קליפורניה, אשר הוביל קמפיין לאומי נגד גזענות משטרתית. היא ניהלה את הקליניקה לזכויות האזרח בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת סטנפורד והייתה עוזרת משפטית של השופט הארי בלקמן בבית המשפט העליון של ארצות הברית ושל השופט אבנר מיקווה (אנ'), בבית המשפט הפדרלי לערעורים במחוז קולומביה. היא הייתה שותפה במשרד עורכי הדין " Saperstein, Goldstein, Demchak & Baller" והתמחתה בתובענות ייצוגיות בגין אפליה על בסיס גזע ומגדר.[5]

אלכסנדר היא חברת סגל של איחוד הסמינרים התאולוגים בניו יורק (אנ'), כפרופסור אורחת בנושאים של צדק חברתי.[6]

בשנת 2018 החלה לכתוב בשכר טור דעה בניו יורק טיימס.[7] ובינואר 2019 עוררה סערה בעקבות טור שכתבה בשם "הגיע הזמן לשבור את השתיקה בנוגע לפלסטין". את הטור סיימה בכך שבשנה הקרובה היא מתכוונת לדבר על עוולות של אי צדק שמתרחשות מעבר לגבולות ארצות הברית ובמיוחד אלה שממשלת ארצות הברית מממנת.[8]

"חוקי ג'ים קרואו החדשים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2010 פרסמה אלכסנדר את ספרה "חוקי ג'ים קרואו החדשים – כליאה המונית בעידן של עיוורון צבעים". במרכז הספר מוצגת תזה שהיא מעין כתב אישום כנגד מדינות הדרום בארצות הברית, אשר לטענת אלכסנדר החליפו, בעקבות התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, את חקיקת ההפרדה הגזענית באכיפה נוקשה של הדין הפלילי בהתבסס על אפיון גזעי של חשודים וכך, בחסות מדיניות נייטרלית כבכיכול כמו ״המלחמה בסמים״, ארצות הברית המשיכה באופן עקיף את מדיניות הסגרגציה והאפליה הגזעית שאיפיינו את חוקי הגזע שבוטלו רשמית באמצע שנות ה-60. ספרה מתרכז בכליאה המונית של גברים אפרו-אמריקנים על פשעים שונים (אנ').[9] אלכסנדר כותבת, "לגזע יש בהחלט תפקיד מרכזי, תפקיד מכריע אפילו – במערכת הנוכחית, אבל לא בגלל מה שבדרך כלל מוכר כדעה קדומה עוינת. מערכת שליטה זו תלויה הרבה יותר באדישות גזעית (המוגדרת כחוסר חמלה והתייחסות לגזע ולקבוצות גזע) מאשר עוינות גזעית – תכונה שהיא למעשה חולקת עם מערכות קודמות לה"[10] "חוקי ג'ים קרואו החדשים" מתאר את האופן שבו היא מאמינה כי מיעוטים מדוכאים "כפופים לאפליה חוקית בתעסוקה, בדיור, בהטבות ציבוריות ובשירות המושבעים, בדיוק כפי שהיו פעם הוריהם, סביהם וסבי סביהם".

ב-2012 יצא "חוקי ג'ים קרואו החדשים" במהדורה נוספת בכריכה רכה עם הקדמה מאת פרופסור קורנל וסט. החל ממרץ 2012 הוא כיכב ברשימת רבי-המכר של הניו יורק טיימס במשך שישה שבועות[11] והוא הגיע גם למספר 1 ברשימת רבי המכר של הוושינגטון פוסט באותה שנה. הספר הפך לחלק מהשיח והביקורת האקדמיים.[12][13][14][15]

בסתיו 2015 קראו כל תלמידי השנה הראשונה שנרשמו לאוניברסיטת בראון את הספר כחלק מתוכנית קריאת החובה של הקמפוס ביוזמת דיקן המכללה והצבעת הסגל.[16]

בשנת 2016 ביימה אווה דוברני את סרט התעודה "ה-13" בהשראת הספר.[17] הסרט קרוי על שמו של התיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית, שביטל את העבדות, אבל איפשר קיום עבדות כעונש על ביצוע פשע. הסרט נבחר לפתוח את פסטיבל ניו יורק 2016[18] וזכה במועמדות לפרס האוסקר לסרט התעודה הטוב ביותר. הסרט זכה בפרס באפט"א לקולנוע. אלכסנדר מופיעה כדוברת בסרט.

"Hidden Colors 2"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכסנדר הופיעה בשנת 2012 בפרק בסדרת התעודה "צבעים מוסתרים 2: הניצחון של המלנין", שבו היא דנה בהשפעה של כליאה המונית על קהילות שחורות.

כיום יש יותר מבוגרים אפריקאים-אמריקאים תחת פיקוח משפטי, בבתי מעצר או בכלא, בעלי רישום פלילי או משוחררים על תנאי מאשר אפריקאים-אמריקאים שהיו משועבדים בשנת 1850, עשור לפני שמלחמת האזרחים החלה.

מישל אלכסנדר

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מישל אלכסנדר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Strong Convictions, באתר אוניברסיטת ואנדרבילט
  2. ^ African or American? Black Identity in New York City, 1784-1861
  3. ^ Portrait Galleries- Michelle Alexander , באתר ‏Americans Who Tell The Truth
  4. ^ WEDDINGS; Michelle Alexander, Carter Stewart, באתר ניו יורק טיימס, 24 במרץ 2002
  5. ^ Alexander, באתר אוניברסיטת המדינה של אוהיו
  6. ^ Michelle Alexander Joins Union Theological Seminary באתר Justice not Jails‏ 25 בספטמבר 2016
  7. ^ Michelle Alexander Joins The New York Times Opinion Pages as Columnist, ניו יורק טיימס 21 ביוני 2018
  8. ^ Time to Break the Silence on Palestine, ניו יורק טיימס 19 בינואר 2019
  9. ^ גור מגידו, ‏אנשים חושבים 'אם אין לי סודות אז מה אכפת לי שהממשלה תדע עליי הכל', אבל בסופו של דבר הם יתחילו להיזהר ולצנזר עצמם, באתר גלובס, 30 ביולי 2015
  10. ^ אלכסנדר, "חוקי ג 'ים קרואו החדשים", עמוד 198
  11. ^ Drug Policy as Race Policy: Best Seller Galvanizes the Debate, באתר ניו יורק טיימס 6 במרץ 2012
  12. ^ James Forman Jr. (26 בפברואר 2012). "Radical Critiques of Mass Incarceration Beyond the New Jim Crow". Radical Critiques. אורכב מ-המקור ב-October 2, 2013. 
  13. ^ Joseph D. Osel (7 באפריל 2012). "Black Out: Michelle Alexander's Operational Whitewash". International Journal of Radical Critique. 
  14. ^ Greg Thomas (26 באפריל 2012). "Why Some Like The New Jim Crow So Much". Vox Union. אורכב מ-המקור ב-April 27, 2013. 
  15. ^ Joseph D. Osel (15 בדצמבר 2012). "Toward Détournement of The New Jim Crow, or, The Strange Career of The New Jim Crow". International Journal of Radical Critique. 
  16. ^ על הספר באתר ספריית אוניברסיטת בראון
  17. ^ נטע אלכסנדר, חמש המלצות למי שמעדיף את העולם האמיתי, באתר הארץ, 11 באוקטובר 2016
  18. ^ ניו יורק 2016 – דיווח על סרט הפתיחה: ״ה-13״ (The 13th), מתוך "סריטה - בלוג קולנוע"
  19. ^ OSI Awards More Than $1.25 Million Nationwide to New Leaders in Criminal Justice Reform, באתר של הקרן
  20. ^ רשימת זוכי פרס הינז לשנת 2016 באתר הפרס
  21. ^ 45th Annual MLK Celebration