לדלג לתוכן

מלווה בריבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מלווה בריבית הוא מקצועו של אדם המלווה את כספו לאחרים (ללוֹוים) בתמורה לריבית המשולמת לו. בימינו מדובר על פי רוב באדם שעושה זאת שלא במסגרת המערכת הפיננסית הממוסדת (שעיקרה בנקים או גופים מוכרים אחרים בשוק ההון הפועלים כחוק).

במערכת הכלכלית המודרנית בישראל ובמדינות העולם, המקור הראשי לקבלת הלוואה בריבית, כמו גם אשראי מסוג אחר, הוא הבנק. אי לכך, פרטים שהבנק סירב להעמיד להם אשראי הם בסיס הלקוחות העיקרי של המלווה בריבית בימינו שאינו משתייך לגוף ממוסד וחוקי. לקוח טיפוסי של מלווה בריבית הוא לרוב מי שכבר שקוע בחובות אחרים, או שאין בידיו מקורות איתנים שיפרע מהם את ההלוואה, ולכן בחרה המערכת הבנקאית לדחותו. המלווה בריבית מסכים לתת ללקוח כגון זה את ההלוואה תמורת ריבית גבוהה במיוחד, המגלמת בתוכה את הסיכון שלא תיפרע.

בישראל קרויה פעילותם של המלווים בריבית בשם "השוק האפור".

יש חברות שהמקצוע נחשב בהן למגונה, בפרט במדינות דתיות אשר דת המדינה בהן כוללת איסור על עיסוק בהלוואות בריבית.

יהודים כמלווים בריבית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי הביניים ועד למאה ה-19 עסקו יהודים רבים בהלוואה בריבית. מאחר שהכנסייה אסרה על נוצרים לעסוק בתחום זה, מצאו בו יהודים רבים את פרנסתם. הריבית שהייתה נהוגה על הלוואותיהם הייתה גבוהה מאוד, על מנת לפצות על הסיכון הגדול הכרוך בה, ולפיכך עוררה בלווים טינה רבה כלפי נושיהם היהודים.

יהודי אירופה לא נכנסו לעסקי ההלוואה בריבית להמונים מרצונם, אלא נדחקו אליהם שלא בטובתם. עד המאה ה-11, עסקו בעיקר במסחר ונהנו בתחום זה מבלעדיות על פי רוב. אולם החל בתקופה זו, עמדו מול תחרות עזה מצד הסוחרים הנוצריים, אף בתחום הסחר הבינלאומי, שגם בו לא עמדו להם עוד יתרונותיהם של היהודים בתחום ידיעת השפות וקשריהם הטובים עם יהודים תושבי המזרח. מתחריהם הסוחרים האיטלקיים הנוצרים העמידו ציים, תחנות סחר מסביב לים התיכון והון עצום, וכך דחקו את היהודים מתחומי המסחר.[דרוש מקור]

המאה ה-12 הייתה תקופה של פריחה כלכלית ותרבותית, אולם דווקא בה מצאו עצמם היהודים מוגבלים באפשרויות התעסוקה שלהם. מהמסחר נדחקו כאמור, והדרך לתעסוקה כבעלי מלאכה או מקצוע, הייתה חסומה מבפניהם מפני שלא התקבלו כחברים בגילדות המקצועיות.[דרוש מקור] גם באוניברסיטאות נאסר עליהם ללמוד. כל שנותר ליהודים היה לפנות להלוואה בריבית, שם הגן עליהם האיסור הכנסייתי, שלא חל עליהם, מתחרות. בתחילה הלוו כספים למלכים ולאצולה הגבוהה, אולם גם מעיסוק זה נדחקו על ידי הסוחרים האיטלקיים והגרמנים.[דרושה הבהרה] בלית ברירה החלו להלוות כספים בריבית גבוהה לאנשים בעלי הכנסה דלה. עיסוקם זה עורר כלפיהם שנאה עזה, אף בעידודה של הכנסייה, שהוקיעה את ההלוואה בריבית כמעשה נבלה.

הדמות שיילוק, במחזה "הסוחר מוונציה" של ויליאם שייקספיר, מהווה דוגמה בולטת לסטריאוטיפ שדבק ביהודים מלווי הריבית.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]