איסור ריבית בדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף איסור ריבית)

איסור ריבית בדת הוא איסור הקיים בדתות שונות על מתן או קבלת תמורה על הלוואה, במקרים מסוימים או באופן גורף.

ביהדות זהו איסור הלכתי מדאורייתא, למעט באופן שהלווה או המלווה אינם יהודים, או במקרה של היתר עסקה, שהופך לפי המצדדים בו את הריבית לרווח. גם באסלאם ובדת ההינדואיזם נאסרה הריבית. בנצרות נאסר הדבר במפורש, והעוסקים בעסקאות שכאלו נחשבים לפחותי-עם ולקיחת הריבית נחשבה כשפלות מוסרית.

איסור הריבית ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – איסור ריבית (הלכה)

איסור ריבית על פי ההלכה היהודית מתייחס הן לקבלת ריבית והן לנתינתה, בין יהודים. ריבית נקראת בתורה "נֶשֶׁך" או "מרבית", והתורה מזהירה מפניה בכמה מקומות:

"אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי, אֶת-הֶעָנִי עִמָּךְ, לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה; לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ"

"וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית, וְיָרֵאתָ מֵאֱ-לֹהֶיךָ; וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. אֶת-כַּסְפְּךָ לֹא-תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ; וּבְמַרְבִּית לֹא-תִתֵּן אָכְלֶךָ"

"לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף, נֶשֶׁךְ אֹכֶל, נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ; לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ, לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ"

הלוואה ברבית אסורה על פי היהדות גם למלווה וגם ללווה. המלווה עובר על שישה לאווים; חמישה המוזכרים כאן וכן על איסור "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[1]. הלווה עובר על שני לאווים בלבד: א). "לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ"[2] ב). "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל". הערב, העדים והסופר שכותב את שטר ההלוואה עוברים על "לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ". הסרסור וכל מי שמסייע בכל צורה שהיא ללווה או למלווה עוברים על "וְלִפְנֵי עִוֵּר, לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל"[3].

לנכרי אין איסור רבית על פי התורה, ומותר ליהודי להלוות ברבית לנכרי. יש סוברים שקיימת מצווה להלוות לנכרים בריבית.[4] בארצות הנצרות והאסלאם מקצוע ההלוואה ברבית זוהה עם היהודים, בשל האיסור הגורף של דתות אלו על עיסוק במקצוע זה. הזיהוי של היהודים עם ההלוואה ברבית הוליד סטריאוטיפ אנטישמי של היהודים כחמדנים וקמצנים. כך למשל המחזה 'הסוחר מוונציה' של שייקספיר עוסק ביחסים עסקיים בין סוחר איטלקי לבין יהודי המתפרנס מהלוואה ברבית בשם שיילוק. היהודי מוצג במחזה כקמצן ותככן הדורש את ליטרת הבשר של הסוחר אם יאחר בתשלום חובו.

היתר עסקה הוא קונסטרוקציה הלכתית המאפשרת מתן הלוואה בריבית במסגרת ההלכה היהודית במקרים של הלוואה בעלת אופי עסקי. ההיתר מתייחס לריבית כהסכם חלוקת רווחים של שותפים. לפי פוסקים רבים, אסור להשתמש בהיתר זה למטרות צרכניות.

איסור הריבית באסלאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הריבית נקראת בערבית ריבא (ربا), ואסורה על פי חוקי דת האסלאם. קיימות דעות שונות ביחס לפרשנות הדתית של איסור ה"ריבא". הפרשנות המקובלת בבנקאות האסלאמית המודרנית היא שכל סוג של ריבית נחשב כריבא.

הגישה הפשטנית היא שרק כאשר ערך החזר ההלוואה עודף על ערך ההלוואה, הדבר נחשב לריבא. כאשר החלו לייצר מטבעות ממתכות זולות, המשפטנים המוסלמים סברו שהחזר חוב בסכום גבוה מההלוואה לא נחשב לריבא, משום שהם התמקדו בערך האמיתי של הכסף (הנקבע על ידי המשקל בלבד), ולא בערכו המספרי. לדוגמה: אפשר היה לשלם תמורת הלוואה של 1000 דינר - 1050 דינר, באם משקלם המצטבר זהה (מטבעות שונים מאותה תוצרת לא היו במשקל זהה).

עם זאת, שערי הריבית המודרניים (שעוסקים בערך המספרי בלבד ולא במשקל) אסורים לפי כל הדעות באסלאם.

לאחר המהפכה האיראנית בשנת 1979, חוקק באיראן חוק "Usury free low", שבהתאם לחוקי השריעה אוסר על הבנקים באיראן לגבות ריבית, אבל מתיר להם לשלם ריבית על פיקדונות[5].

איסור הריבית בנצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנצרות למדה מן התנ"ך כי איסור לקיחת ריבית הוא איסור כוללני ללא אפשרות להיתר עסקה, וחל על כל הלוואה, כולל הלוואות מסחריות. אשר על כן, לקיחת ריבית נחשבה כשפלות מוסרית[6].

בספרו של דנטה הקומדיה האלוהית, החוטאים בהלוואה בריבית מוצאים את עצמם במעגל השביעי בגיהנום ונמצאים במדבר חול רותח שעליו יורד גשם של אש

על פי הנצרות, התנ"ך אוסר את הריבית רק על המלווה ולא על הלווה.

איסור הריבית בהינדואיזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי דת ההינדואיזם אסורה לקיחת ריבית בכל אופן.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איסור ריבית בדת בוויקישיתוף
  1. ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק י"ד.
  2. ^ ספר דברים, פרק כ"ג, פסוק כ'.
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות מלווה ולווה, פרק ד', הלכה ב'.
  4. ^ ספר המצוות, עשה קצ"ח.
  5. ^ Zubair Iqbal, Abbas Mirakhor, Islamic Banking, p.9
  6. ^ "פרשת שבוע: אלוהים מרשה להלוות בריבית?". ynet. נבדק ב-2018-04-15.