מלחמת האזרחים הביזנטית (1321–1328)
 | ||||||||||||||||||
| האימפריה הביזנטית והטריטוריות הכפופות ב-1307, מעט לפני מלחמת האזרחים הפלאיולוגית הראשונה. | ||||||||||||||||||
| מערכה: מלחמות האזרחים הביזנטיות | ||||||||||||||||||
| תאריכים | 1321–1328 (כ־7 שנים) | |||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מקום | תראקיה, מקדוניה וקונסטנטינופול | |||||||||||||||||
| תוצאה | אלכסיוס השלישי הופך לקיסר שותף ולבסוף לקיסר יחיד. | |||||||||||||||||
| ||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
מלחמת האזרחים הביזנטית בשנים 1321–1328 הייתה סדרה של סכסוכים בין הקיסר הביזנטי אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס לנכדו אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס על השליטה באימפריה הביזנטית.
הקדמה למלחמת האזרחים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מיכאל התשיעי היה בנו של אנדרוניקוס השני, והיה שליט שותף והבא בתור לירושה. הוא היה גם אביו של אנדרוניקוס השלישי ושל בן נוסף בשם מנואל. בשנת 1320, אנדרוניקוס השלישי גרם בטעות למותו של אחיו מנואל, ולאחר מכן אביהם מת בצערו. הרצח וההתנהגות המופקרת הכללית של אנדרוניקוס השלישי וחבורתו, בעיקר הנצר הצעירים של החמולות האריסטוקרטיות הגדולות של האימפריה, הביאו לקרע עמוק ביחסים בין אנדרוניקוס הצעיר לסבו.
1321: סכסוך ראשון
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאנדרוניקוס השלישי היו תומכים רבים, ובראשם יוחנן קנטקוזינוס וסירגיאנס פלאיולוגוס, שקנו לעצמם מושלים בתראקיה, שם חוסר שביעות הרצון מהקיסר הישן הייתה גבוהה. בחג הפסחא 1321, אנדרוניקוס השלישי ברח מהבירה לאדריאנופול, שם הקים את חצרו ויזם התקוממות נגד סבו. סירגיאנס פלאיולוגוס הוביל צבא גדול לעבר הבירה, ואילץ את הקיסר הזקן לנהל משא ומתן. ב-6 ביוני 1321 נחתם הסכם שלום, לפיו הוכר אנדרוניקוס השלישי כקיסר שותף והוקצו לו תראקיה ומחוזות במקדוניה, בעוד השאר, כולל קונסטנטינופול, נשארו תחת אנדרוניקוס השני, שכקיסר בכיר, ינהל גם את מדיניות החוץ של האימפריה.
1322: סכסוך שני
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסכם השלום משנת 1321 לא נמשך זמן רב, שכן שניהם ניהלו מדיניות חוץ עצמאית כמעט. בתוך הפלג של אנדרוניקוס השלישי נוצר קרע בין סירגיאנס לבין megas domestikos יוחנן קנטקוזינוס. סירגיאנס הרגיש שהוא לא תוגמל מספיק על תמיכתו, והוא גם התרעם על החסד הרב שהפגין אנדרוניקוס השני לקנטקוזינוס. יתר על כן, יש גם סיפור שאנדרוניקוס השלישי ניסה לפתות את אשתו של סירגיאנס. כתוצאה מכך, בדצמבר 1321 החליף סירגיאנס את התמיכה לקיסר הישן, ונמלט לקונסטנטינופול. זכה בתואר megas doux, ואז שכנע את אנדרוניקוס השני לחדש את המלחמה. לאחר שמספר ערים באזור קונסטנטינופול עברו לידי אנדרוניקוס הצעיר יותר, הסכם נוסף ב-Epibates ב-17 ביולי 1322 החזיר את המצב לקדמותו. ההסכם הזה בין הסבא לנכד הותיר את סירגיאנס במצב מביך. לאחר שנכשל במאמציו, הוא החל לתכנן להתנקש בחייו של אנדרוניקוס השני ולתפוס את כס המלכות לעצמו. העלילה סוכלה עם זאת, וסירגיאנס נידון למאסר עולם.
ב-2 בפברואר 1325 הוכתר אנדרוניקוס השלישי רשמית כקיסר שותף על ידי סבו. אף על פי שבמהלך הסכסוך הזה הייתה לחימה מועטה, להשפעות הייתה השפעה רבה על האימפריה: תנועות חיילים מתמדות מאיכרים שנגבו הקטינו את הייצור החקלאי והמסחר הופסק קשות.
1327–1328: סכסוך שלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפברואר 1327 התרחש סכסוך חדש בין אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס לסבו אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס, אך הפעם מדינות הבלקן היו מעורבות במלחמה. בצדו של אנדרוניקוס השני פלאיולוגוס עמד המלך הסרבי סטפן דצ'נסקי, ואילו אנדרוניקוס השלישי היה בעל ברית עם הקיסר הבולגרי מיכאל שישמן על פי תנאי הסכם צ'רנומן. קרבות נערכו על שטחי מקדוניה ולאחר ניצחונות אלו שטחים אלו יחד עם העיר סלוניקי עברו לידיו של אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס. בינואר 1328 נכנסו אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס ומפקדו יוחנן קנטקוזינוס לסלוניקי. לאחר הניצחונות הללו במקדוניה, החליט אנדרוניקוס השלישי לכבוש את קונסטנטינופול ובמאי 1328 הוא נכנס לעיר ואילץ את סבו להתפטר וקיבל את השלטון. שנתיים לאחר מכן נלקח הקיסר הזקן למנזר שם מת ב-13 בפברואר 1332.
עם אנדרוניקוס השלישי פלאיולוגוס (1328–1341) הגיע דור חדש עם יוחנן קנטקוזינוס כמנהיג, שהיה אחראי על הפוליטיקה בעוד אנדרוניקוס השלישי היה אחראי על הצבא. מלחמת האזרחים התישה את האימפריה, ערך הכסף ירד, אבל הממשלה החדשה דאגה לחוק ולבתי משפט.