נסיכות בולגריה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
נסיכות בולגריה
Княжество България
Flag of Bulgaria.svg Coat of arms of Bulgaria (1881-1927).svg
דגל סמל
Principality of Bulgaria (1890).svg
יבשת אירופה
שפה נפוצה בולגרית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
סופיה
42°42′N 23°19′E / 42.700°N 23.317°E / 42.700; 23.317
משטר מונרכיה חוקתית
הקמה
תאריך
חוזה סאן סטפנו
29 באפריל 1879
פירוק
תאריך
הכרזת העצמאות הבולגרית
15 בספטמבר 1908
ישות קודמת האימפריה העות'מאניתהאימפריה העות'מאנית  האימפריה העות'מאנית
ישות יורשת בולגריהבולגריה ממלכת בולגריה
בולגריהבולגריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של בולגריה
בולגריה

נסיכות בולגריה, בבולגרית Княжество България, הייתה מדינה שהוקמה על ידי הרוסים בחוזה סאן סטפנו, ובקונגרס ברלין אושר מעמדה על ידי אירופה. בתחילה עמד בראש הנסיכות אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה, אולם לאחר מלחמת בולגריה-סרביה (1885) הוא הוחלף בנסיך פרדיננד הראשון מבית סקסה-קובורג-גותה. בשנת 1908 הכריז על עצמאות הנסיכות והפיכתה לממלכה, אשר התקיימה עד לשנת 1946.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1393 כבשו צבאותיו של הסולטאן העות'מאני באיזיט הראשון את העיר טרנובו והביאו אל קיצה את האימפריה הבולגרית השנייה. באזור וידין נותרה ישות חצי עצמאית ששליטיה היו וסלים של הסולטאן. ב-1422 הוצא להורג בבלגרד הצאר קונסטנטין השני אסן וכך הקיץ הקץ על שושלת בית שישמן, משפחת המלוכה הבולגרית.

בולגריה נתונה הייתה תחת שלטון עות'מאני במשך 450 שנים. המאה ה-19 סימנה את המפנה. החלשות כוחם הצבאי, הקיבעון במנגנוני הממשל העות'מאנים וההעדפת המיעוט המוסלמי על פני הרוב הנוצרי, הביאו להתמרמרות גוברת והולכת בשטחי בולגריה. אביב העמים לא פסח על אזור זה, בשילוב אינטרסים הולכים וגוברים של המעצמות להגמוניה על השטח המהווה חיץ בין מערב למזרח אירופה והחולש על הים השחור ומבואותיו. כל המעצמות החשובות של אירופה באותה עת היו מעורבות בסכסוך שבבלקאנים: האימפריה הרוסית, הבריטית והקיסרות האוסטרית, שהפכה לאוסטרו הונגרית והקיסרות הגרמנית.

באפריל 1876 פרץ מרד אפריל הבולגרי, אשר דוכא באכזריות על ידי העות'מאנים, תוך גרימת 12,000 הרוגים מקרב האוכלוסייה הנוצרית. המעצמות ניסו לכפות על העות'מאנים שינוי ביחסם לאוכלוסייה הנוצרית במסגרת ועידת קונסטנטינופול אך ללא הועיל. באפריל 1877, הכריזה האימפריה הרוסית מלחמה על האימפריה העות'מאנית והיא הסתיימה בתבוסה העות'מאנים וכיבוש כל אזור בולגריה על ידי הרוסים.

נסיכות בולגריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 במרץ נחתם חוזה סאן סטפנו במסגרתו הכירה האימפריה העות'מאנית במתן אוטונומיה לבולגריה (אשר בה כלולים כל רומליה ופלך הדנובה). האימפריה הבריטית שחששה מהגמוניה רוסית בבלקן כפתה שינויים בחוזה במסגרת קונגרס ברלין. השינוי המהותי היה הפיכת חלק מבולגריה לנסיכות עצמאית ווילאייט רומליה המזרחית, שבירתו פלובדיב הוחזר לאימפריה העות'מאנית.[1] כעשרים כפרים של מוסלמים-בולגרים (פומאקים) בהרי רודופי סירבו להכיר בריבונות רומליה המזרחית, והקימו את הרפובליקה הפומאקית. ב-29 באפריל 1879 מונה בהמלצת הרוסים ואישור האספה הלאומית הבולגרית, אלכסנדר בטנברג לנסיך בולגריה. הנסיכות אימצה את חוקת טרנובו שהייתה חוקה מתקדמת וליבראלית לתקופתה, שהבטיחה את זכויות המיעוטים.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת בולגריה-סרביה (1885)
ציור מאת אנטון פיוטרובסקי המתאר קרב ממלחמת בולגריה-סרביה

ב-6 בספטמבר 1885 הכריז אלכסנדר בטנברג, נסיך בולגריה על איחוד בין פלך רומליה המזרחית שבירתו פלובדיב לבין נסיכות בולגריה. הצעד נעשה בניגוד לעמדת האימפריה הרוסית פטרוניתם של הבולגרים והשלטון הרוסי הורה בתגובה לצבא האימפריה לנטוש את הנסיכות הבולגרית. לרוסים היו מספר אוגדות בבולגריה והם תפסו את מרבית עמדות הפיקוד ברמת חטיבה ומעלה. הצבא הבולגרי נותר ללא סגל פיקוד בכיר ומנוסה. המלך פרדיננד חשש מתגובה עות'מאנית לאיחוד והעביר את מרבית כוחות הצבא לאזור הגבול עם האימפריה העות'מאנית.

מילאן הראשון, מלך סרביה, ניצל את ההזדמנות להכות בבולגרים המתחזקים שאיימו על מעמדם של הסרבים כמעצמה אזורית, ב-14 בנובמבר 1885 הכריז מלחמה על נסיכות בולגריה ופתח במתקפת פתע כנגדה. הבולגרים הופתעו לחלוטין ועד מהרה הצליחו הסרבים להציב 3 אוגדות בעמדת איום על סופיה ואוגדה נוספת הטילה מצור על העיר וידין. הנסיך בטנברג נטל פיקוד על צבאו וביצע מאמץ עליון לנייד מהר ככל האפשר את צבאו לחזית הסרבית. ב-17 בנובמבר נבלמו הסרבים וב-24 בנובמבר נהדפו אל מחוץ לגבולות בולגריה. הבולגרים המשיכו במתקפה לתוך סרביה תוך שהם כובשים את העיר פירוט. אולטימטום אוסטרו-הונגרי עצר את התקדמות הבולגרים וב-7 בדצמבר נחתמה שביתת נשק. ב-3 במרץ 1886 נאלצו הסרבים לחתום על הסכם בוקרשט במסגרתו סוכם שרק שליט בולגרי יוכל למשול בחבל רומליה המזרחית. לאחר משא ומתן עם הסולטאן העות'מאני עבדול חמיד השני הועבר החבל לחזקתה המלאה של נסיכות בולגריה כפיקדון ל-5 שנים והוא לא הוחזר מעולם לעות'מאנים.

קצונת הצבא הבולגרי שרובה הורכב מוותיקי מיליציית המתנדבים הלאומנית האופלצ'נצי, לא סמכה ידיה על ההסכם מול העות'מאנים בו ראתה כניעה מצד הנסיך בטנברג וב-20 באוגוסט 1886 הוא הודח בהפיכה צבאית. הרוסים ארגנו הפיכת נגד והחזירו את בטנברג לשלטון, אך עם סמכויות מופחתות. בטנברג התפטר ב-8 בספטמבר.

בשנת 1887 הוכרז פרדיננד לבית סקסה-קובורג-גותה על ידי האספה הלאומית הבולגרית, כנסיך פרדיננד הראשון. בזירה הפנים בולגרית השכיל פרדיננד להפוך את בולגריה למדינה אירופאית מתוקנת, שיקם והרחיב את תשתיות התחבורה, החשמל והמים ובנה שירותים ציבוריים לאזרחי הנסיכות.

בשנת 1908 הכריז פרדיננד על התנתקותו הסופית מהאימפריה העות'מאנית, ועל הפיכת נסיכות בולגריה לממלכת בולגריה.[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ L.S.Stavrianos ,The Balkans Since 1453- Balkan Crisis and the treaty of Berlin: 1878
  2. ^ בר-זוהר, מיכאל, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, ירושלים, 1999, עמוד 25.