ממלכת אודריסה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ממלכת אודריסה
מפת ממלכת אודריסה בשנת 431-424 לפנה"ס
יבשת אירופה
שפה נפוצה תראקית
משטר מונרכיה
הקמה
תאריך
איחוד השבטים התראקים על ידי טרס הראשון
480 לפנה"ס
פירוק
תאריך
כיבוש רומאי
46
ישות קודמת בלקן הפרהיסטורית
ישות יורשת תראקיה (פרובינקיה רומית)
דת פוליתאיזם

ממלכת אודריסהיוונית עתיקה: Βασίλειον Ὀδρυσῶν, בלטינית: Regnum Odrysium) הייתה מדינה שאיחדה למעלה מ-40 שבטים תראקים[1] ו-22 ממלכות, ושהתקיימה בין המאה החמישית לפנה"ס והמאה הראשונה לספירה. היא השתרעה על שטח שכלל בעיקר את בולגריה של ימינו, והתפשטה לחלקים של צפון דוברוג'ה, חלקים בצפון יוון וחלקים בטורקיה האירופית של ימינו.

ההיסטוריונים משערים כי לממלכה לא הייתה עיר בירה. במקום זאת ככל הנראה עברו המלכים בין כמה מקומות מגורים מבוצרים.[2] בירה אחת הייתה העיר אודריסה (ככל הנראה אוסקודמה, אדירנה של ימינו),[1] כפי שנטבע במטבעות. משכן מלכותי נוסף שככל הנראה נבנה על ידי קוטיס הראשון (358-383 לפנה"ס) הוא בכפר סטרוסל, בעוד שבין 325 ל-315 לפנה"ס נבנתה סאותופוליס כעיר בירה.[1] בירה קדומה אחרת הייתה בוויז בטורקיה של ימינו.[3] הממלכה התפרקה וקביילה הייתה בירה משותפת לקראת סוף המאה הרביעית לפני הספירה.[4]

האודירסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

האודירסים (ביוונית עתיקה Οδρύσαι) היו בני אחד מהשבטים התראקים החזקים ביותר ששכן במישור של הנהר הברוס,[5] אזור שבימינו הוא במפגש הגבולות בין דרום-מזרח בולגריה, צפון-מזרח יוון וטורקיה האירופית ומרכזו בעיר אדירנה.[6] נהר נוסף שזרם דרך אדמותיהם היה הארטסקוס.[7] הרודוטוס היה ההיסטוריון הראשון שהזכיר את האודיריסים. קסנופון כתב שהאודירסים ערכו מרוצי סוסים ושתו כמויות גדולות של יין לאחר שקברו את לוחמיהם שמתו בקרב. תוקידידס כתב על המנהג המקובל בקרב מרבית האודירסים לחלק מתנות על מנת שבקשותיהם ייענו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בולגריהבולגריה
ערך זה הוא חלק מסדרת
היסטוריה של בולגריה
בולגריה

במהלך ההיסטוריה עברה תראקיה מיד ליד פעמים רבות. בטרם הוקמה ממלכת אודריסה נכבשו חלקים מתראקיה על ידי הסקיתים ועל ידי המתיישבים היוונים שהקימו ערים על חוף הים השחור. תראקיה הייתה חלק מהממלכה האחמנית תחת שלטונו של דריווש הראשון משנת 516 לפנה"ס, והוכנעה שוב על ידי מרדוניוס ב-492 לפנה"ס. בתקופה שבה נשלטה על ידי הפרסים היא נכללה באחשדרפנות (פרובינציה) של סקודרה.

מדינת אודריסה הייתה הממלכה התראקית הראשונה שהתגבשה באזור באמצעות איחוד של שבטים תראקים רבים תחת שליט יחיד, המלך טרס הראשון, קרוב לוודאי סביב שנות ה-70 של המאה החמישית לפנה"ס במקביל לתבוסות הפרסים במלחמת פרס-יוון.[8]

בתחילה בתקופת מלכותו של טרס או של יורשו סיטלקס הייתה הממלכה בשיאה והשתרעה מהים השחור עד למזרח, וצפונה מהדנובה, אזור שבו שכנו בני שבט הטריבאלי שהביסו את סיטלקס בניסיונו להכפיף אותם תחת שלטונו, והאגן של הנהר סטרימון לדרום-מערב לעבר הים האגאי. מאוחר יותר השתרעה הממלכה מבולגריה של ימינו, טורקיה האירופית ויוון בין ההברוס והסטרימון (למעט רצועת החוף שבה שלטו הערים היווניות). הריבונות לא נכפתה בפועל על כל השטחים כיוון שהיא השתנתה בהתאם לפוליטיקה השבטית.

ההיסטוריונית זוסיה ארצ'יבולד (Zosia Archibald) כתבה:

האודריסים יצרו את הישות המדינית הראשונה שהחליפה את המערכת השבטית במזרח חצי האי הבלקני. מלכיהם היו ידועים לעולם החיצון כמלכי תראקיה, אם כי כוחם לא התרחב לחלוטין לכל השבטים התראקים. אפילו בתוך גבולות ממלכתם, הייתה אופייה של ריבונותם נזילה, הגדרתה כפופה לתכתיבי הגאוגרפיה, היחסים החברתיים והנסיבות.

בטריטוריה גדולה זו שכנו מספר רב של שבטים תראקים ודאקו-מואסים שהתאחדו תחת שלטונו של שליט משותף, והחלו ליישם מדיניות פנימית וחיצונית משותפת. היו אלה תנאים טובים להתגבר על הפלגנות השבטית, ואשר היו יכולים להוביל בהדרגה להיווצרות של קהילה אתנית יציבה יותר. זה לא קרה ותקופת השלטון של ממלכת אודריסה הייתה קצרה. למרות ניסיונותיהם של מלכי אודריסה לחזק את כוחם המרכזי, היו המגמות הבדלניות חזקות מאוד. הכוח הצבאי האודירסי התבסס על האליטות הבין-שבטיות, מצב שהעמיד את הממלכה בסכנת פילוג. היו שבטים שהתמרדו כל הזמן וניסו להיפרד, בעוד שאחרים נשארו מחוץ לגבולות הממלכה. עקב עימותים התחלקה ממלכת אודריסה לשלושה חלקים בסוף המאה ה-5 ותחילת המאה ה-4 לפנה"ס. ההידרדרות הפוליטית והצבאית נמשכה, ואילו כוחה של ממלכת מוקדון השכנה המסוכנת והשאפתנית מדרום הלך והתגבר.

זר זהב וטבעת מאתר הקבורה של אציל אודירסי בתל גוליאמטה מוגילה

לדברי ההיסטוריונים היוונים הרודוטוס ותוקידידס קמה שושלת מלכותית בשבט האודירסים בתראקיה בסוף המאה ה-5 לפני הספירה, ששלטה על רוב האזור והתושבים בין הדנובה לים האגאי במשך מאה השנים הבאות. היסטוריונים מאוחרים יותר, מטבעות שנטבעו על ידי מלכים וכתובות מעידים ששושלת זו שרדה עד תחילת המאה הראשונה לספירה, אם כי ההשפעה הפוליטית הגלויה הלכה ופחתה בהדרגה תחילה תחת כיבושי הפרסים, אחר-כך מוקדון ומאוחר יותר הרפובליקה הרומית. למרות חורבנה הייתה תקופת שלטון ממלכת אודריסה בעלת חשיבות מכרעת לאופייה העתידי של דרום-מזרח אירופה תחת האימפריה הרומית ומעבר לה.

סיטלקס בנו של טרס, הוכח כמנהיג צבאי טוב, ואילץ שבטים שערקו מהברית להכיר בריבונותו. המדינה העשירה שהתפשטה מהדנובה ועד הים האגאי סללה דרכים לפיתוח הסחר והקימה צבא חזק. בשנת 429 לפנה"ס כרת סיטלקס ברית עם אתונה וארגן מערכה צבאית גדולה כנגד מוקדון בעזרת צבא גדול משבטי התראקים והפאונים העצמאיים. לדברי תוקידידס כלל הצבא 150,000 חיילים, אבל נאלץ לנטוש את המערכה בשל כישלון באספקה והחורף המתקרב. יוונית עתיקה אומצה כלינגואה פרנקה לפחות על ידי כמה מבני חצר המלוכה במאה החמישית והפכה לשפה של המנהלנים. האלפבית היווני אומץ לכתיבת השפה התראקית אף על פי שהשבטים ששכנו בתראקיה לא היו יוונים.[9]

לאחר שהממלכה התפצלה לשלוש ממלכות עצמאיות למחצה פלש פיליפוס השני, מלך מוקדון וכבש את רוב שטחה של תראקיה. כמה מלכים אודריסים ושבטים תראקים אחרים נכנעו ושילמו מסים בתקופות שונות לפיליפוס השני, אלכסנדר הגדול ופיליפוס החמישי. שתיים משלוש הממלכות אולצו לעבור למעמד של וסאלים של פיליפוס השני בשנת 352 לפנה"ס, ובשנים 341-342 לפנה"ס הוא כבש את לב שטחה של אודריסה והדיח מלכים בשלטון או וסאלים מורדים. למרות זאת שרד סאותס השלישי (300-341 לפנה"ס) את הכיבוש של פיליפוס, תוך שהוא מצליח לשמור על המשכיות הממלכה, ככל הנראה רק כווסאל על בסיס חלוקת כוח משנת 323 לפנה"ס עם ליסימכוס, המוקדוני הממונה על תראקיה. אבל סאותס נהג להילחם לעיתים קרובות בליסימכוס והקים את בירתו בסאותופוליס מ-320 לפנה"ס עד שנחרבה על ידי הקלטים בשנת 281 לפנה"ס.

בשנת 212 לפנה"ס הרס צבא שהונהג על ידי פלאוראטוס מלך אודריסה את הממלכה הקלטית ואת בירתה טייליס. ממלכת אודריסה שמרה על המשכיות מלכיה, אך התפרקה לכמה ממלכות (כולל קניטה ואודריסה) עד ראשית המאה השנייה לפנה"ס, עד שנכנעה לכיבוש הרומי המוחלט בשנת 146 לפנה"ס. בשנת 100 לפנה"ס קמה לתחייה ממלכה תראקית, אולי על ידי בנו של בייתיס אחד המלכים האחרונים של אודריסה, לא ברור אם הייתה זו ממלכה וסאלית של רומא או עצמאית לחלוטין. כמה שנים מאוחר יותר, פלשו שבטים תראקים וקלטים לדרום הבלקן, אפירוס, דלמטיה וצפון יוון, וחדרו לפלופונסוס. בשנת 55 לפנה"ס קמה ממלכת אודריסה מחדש תחת שושלת חדשה (סאפאי). וב-30 לפנה"ס היא כבשה או שלטה בממלכה האודירסית האחרת (אנטאה), אף-על-פי שזמן קצר אחר-כך היא הפכה, יחד עם שבטים תראקים אחרים, לווסאל של רומא. מלך אודריסה האחרון נרצח על ידי אשתו, וממלכתו שולבה בפרובינקיה הרומית של תראקיה בשנת 46 לספירה.

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודות היד ועיבוד המתכת של האודירסים הם במידה רבה תוצר של ההשפעה הפרסית. תראקים כמו גם הדאקים והאילירים קישטו עצמם בקעקועים המעידים על מעמדם. אומנות המלחמה התראקית הושפעה מהקלטים והטריבאלי אמצו את ציוד הלחימה הקלטי. הביגוד התראקי נחשב איכותי והיה עשוי קנבוס, פשתן או צמר. בגדיהם דמו לאלו של הסקיתים, כולל המעילים בעלי קצוות צבעוניים, נעלים מחודדות ושבט הגטים היה כה דומה לסקיתים שלעיתים קרובות נחשב חלק מהם. שלא כמו היוונים נהגו התראקים ללבוש מכנסיים. האצולה וחלק מהחיילים חבשו כיסויי ראש. הייתה השפעת גומלין בין היוונים והתראקים. האופנות של היוונים בלבוש, בקישוטים ובציוד הצבאי היו פופולריים בקרב האצולה, והמלכים התראקים נטו לעבור תהליך של התייוונות: לאמץ את השפה, הכתיב, התרבות והדת של יוון העתיקה.

ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות ארכאולוגיות נחשפו אתרי מגורים, מקדשים וקברים של ממלכת אודריסה במיוחד סביב סטרוסל,[10] הרי סרדנה גורה ועמק הוורדים. בין הקברים שנחפרו קבר סאותס השלישי בסמוך לקאזאנלק והקבר התראקי בקאזאנלק. הארכאולוגים חשפו את הקיר הצפון-מזרחי של ארמון המלכים התראקים שאורכו 13 מטרים ושנשמר עד לגובה של 2 מטרים.[11] הם גם גילו את שמותיהם של קלאובולוס ואנקסנדרוס, המצביאים של פיליפוס השני שהובילו את ההתקפה על ממלכת אודריסה.

אוצרות אודריסה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ממלכת אודריסה בוויקישיתוף

קואורדינטות: 41°58′48″N 25°42′36″E / 41.9800°N 25.7100°E / 41.9800; 25.7100

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Thrace. The History Files. 
  2. ^ Borza, Eugene (1992). In the Shadow of Olympus: The Emergence of Macedon. Princeton University Press. ISBN 0-691-00880-9. 
  3. ^ Faudot, Murielle (1 בינואר 2005). Pont-Euxin Et Polis. ISBN 9782848671062. 
  4. ^ Chudnoff, Yoav. "Kabile: When One Is Curious". 
  5. ^ הארי תורסטון פק, מילון הרפרס להיסטוריה קלאסית (1898) Odrysae "העם החזק ביותר בתראקיה, שכן במישור הברוס, שמלכם סיטלקס שלט על מרבית תראקיה בתקפות מלחמות הפלפונסוס."
  6. ^ John Boardman; I. E. S. Edwards; E. Sollberger; N. G. L. Hammond (1992). The Cambridge Ancient History 3. Cambridge University Press. עמ' 605. ISBN 978-0-521-22717-9. 
  7. ^ הרודוטוס "משם יצא דריווש והגיע לנהר נוסף בשם ארטסקוס, אשר זורם דרך ארץ האודריסים; וכשהגיע לנהר הזה, הוא הצביע על מקום לצבא, ואמר לכל אדם להניח אבן אחת כשהוא עבר במקום הזה שהוא הצביע עליו. אחרי שהצבא שלו עשה את זה, הוא הוביל אותו משם, משאיר מאחוריו ערימות אבנים גדולות."
  8. ^ Xenophon (8 בספטמבר 2005). The Expedition of Cyrus. ISBN 978-0-19-160504-8. בדיקה אחרונה ב-24 בדצמבר 2014. 
  9. ^ Denver Graninger, Emil Nankov, Julia Valeva, A Companion to Ancient Thrace, John Wiley & Sons, 2015, ISBN 9781444351040
  10. ^ "Bulgarian Archaeologists Make Breakthrough in Ancient Thrace Tomb". 
  11. ^ "Bulgarian Archaeologists Uncover Story of Ancient Thracians' War with Philip II of Macedon". 21 ביוני 2011.