מנדנה מוגהדאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מנדנה מוגהדאם
אין תמונה חופשית
לידה 1962 (בת 58 בערך)
טהראן, איראן עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה פיסול, מיצב, וידאו
זרם באמנות עכשווית
יצירות ידועות Chelgis series, The Well, Sara's Paradise
mandana-moghaddam.com/site/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנדנה מוגהדאם היא אמנית חזותית עכשווית איראנית-שוודית, הידועה בעיקר עבור עבודות מיצב, דוגמת אלה שהוצגו בביאנלה של ונציה ה-53. מוגהדאם קיבלה מקלט בגטבורג, שוודיה בעטיה של המהפכה האיראנית, שם היא ממשיכה לחיות ולעבוד. העבודה שלה מכסה נושאים כגון ניכור, תקשורת, ומגדר. ביצירותיה סביב נושאים אלה, מוגהדאם מנסה לגשר גבולות תרבותיים, לעורר דיאלוג בין תרבותי, ולהנציח היבטים שבמחלוקת בחיים האיראניים.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוגהדאם נולדה בטהראן ב-1962. בגיל 17, עלתה הרפובליקה האסלאמית לשלטון במהפכה, שהובילה להוצאתו להורג של אביה, כחבר בצבאו של השאה. טהראן הפכה עבורה למקום עוין, ואז פרצה מלחמת איראן–עיראק ונמשכה למשך שנות העשרים לחייה (1980-88). תהליך החינוך שלה הופרע כתוצאה מתנאים אלו, והיא נאלצה לעזוב את המדינה, ומצאה מקלט בשוודיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החשיפה של מוגהדאם לתסיסה חברתית, לאומיות, אלימות, וחוסר יציבות של ההמהפכה האיראנית השפיעה רבות על עבודתה, כמו גם על תחושת הזהות שלה. המיצבים המאוחרים יותר של מוגהדאם, במיוחד "Sara's Paradise"‏ (2009), מעידים שהיא מוצאת את זהותה לא רק בזיכרונות של ארצה ואנשיה, אלא גם בתחושה של אחדות גלובלית ופיוס.[1][2][3]

עבודות משמעותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת Chelgis ‏(2005)[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדרת Chelgis, המבוססת על אגדה איראנית, משתמשת בשיער כסמל של החוויה של נשים בתרבות האיראנית. הסדרה כוללת חמישה חלקים, כל חלק משתמש במדיום שונה ופרספקטיבה אחרת לגבי נושא העבודה, שיער. השימוש של מוגהדאם בשיער טבעי במיצב הוא משמעותי ליצירת קשר עם קהל היעד שלה. היא חושפת את השיער כמקושר באופן הדוק למגדר ולאמונות חברתיות לגבי יופי. על פי האידיאלים הפרסיים עתיקי היומין, שיער צריך להיות ארוך, עבה, ושחור מבריק. היא מתמקדת באידיאל זה שנשים מזרח תיכוניות מצופות לעמוד בו, לפיו אפילו בעידן המודרני באיראן, שם נשים נאלצות לכסות את שיערן, הן מצופות לטפח אותו ולייפות אותו להנאת בעליהן. בעבודות כגון Chelgis, מוגהדאם הופכת את המבט על השיער, ועל היחס של נשים אל השיער שלהן. היא שולטת במבט של הקהל על השיער באמנות שלה, וחושפת אותו כסמל למצוקת נשים, במסגרת שנים של דיכוי ואידיאלים כפויים, ואפילו כסמל של שחרור כשגוזרות אותו. השיער, שמייצג את הנשי, מונח במצב של ניגוד עם פריטים המייצגים את הגברי, כגון כלי נשק ובטון.[4]

The Well ‏(2008)[עריכת קוד מקור | עריכה]

"The Well", התקנה אינטראקטיבי של מוגהדאם בגטבורג

עבודת המיצב, The Well(הבאר), מיועדת לקדם פיוס, לידה מחדש ותקווה, בבמה הגלובלית. היא הוצגה לראשונה בשנת 2008 בגטבורג, אך המיצב הוא עבודה מתמשכת, שמטרתה להיות מוצגת בערים שונות ברחבי העולם. המיצב משקף את הזירה החברתית המסורתית שמתנהלת סביב הבאר, אך באופן בינלאומי, כשהאינטראקציה היא בין שתי בארות, בערים שונות זו מזו במקום אחר בעולם. בבארות מותקנים מכשירי אודיו, והקהלים שבאינטראקציה עם הבארות מצולמים בווידאו, שהם מנהלים שיחות עם אנשים אחרים שלא היו פוגשים בתנאים אחרים. הרעיון הוא להראות את הקשרים שאנשים יכולים לבנות למרות הבדלים של דת, פוליטיקה, תרבות, מרחק או גבולות.[5]

בין הערים שהשתתפו במיצב: גוטברג, בנגלור, סיאול, וניו דלהי.[4]

Sara's Paradise ‏(2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Sara's Paradise (גן העדן של שרה) הוצג לראשונה בווינה,[6] ואחר כך בניו יורק. במסגרת תערוכת The Promise of Loss: A Contemporary Index of Iran (הבטחת האובדן: מדד עכשווי של איראן).

המיצב נועד להעביר מסר לגבי טבח והנצחה, במטרה להגיע בסופו של דבר לפיוס. היא יצרה אותו בהכרה בנופלים (המרטירים) של מלחמת איראן–עיראק, שהונצחו בבית העלמין בהשט א-זהרה בטהראן.

בית העלמין בהשט א-זהרה בטהראן.

מעל 800,000 נפשות צעירות שנפלו במלחמה מיוצגות במיצב, שכולל אגן מרכזי ממנו מדמם ומבעבע זרם של מים אדומים.[7] הדם מייצג את המרטירים, שהתפתו למותם על ידי הבטחה של מקום בגן עדן. מכולות ריקות וחביות המקיפות את האגן מייצגות את ההתרוקנות בסופו של דבר של המשאבים של איראן, במיוחד עתודות הנפט. המיכלים מוארים מבפנים באור ירוק שמסמל גם את התנועה הירוקה באיראן, כמו גם תקווה ורצון טוב עבור עתידה של איראן.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Green globe.svg אתר האינטרנט הרשמי של מנדנה מוגהדאם

גלריות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיאונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Shirazi, Somayeh Noori (Spring–Summer 2012). "Mandana Moghaddam: Chelgis II and the Iranian Woman". Woman's Art Journal 33 (1): 10–16. 
  2. ^ Reinhardt, Nora; Simons, Stefan. "Works from Iran's Underground Art Scene". Spiegel Online International. Spiegel Online. 
  3. ^ Mandana Moghaddam. Göteborg: Göteborg Museum of Art. 2006. 
  4. ^ 1 2 Top 10 Female Artists From The Middle East, C. A. Xuan Mai Ardia, Culture Trip, 12 January 2017
  5. ^ Morgan, Robert. "ART AND POLITICS IN IRAN". Brooklyn Rail. 
  6. ^ Galerie Ernst Hilger, www.hilger.at
  7. ^ Merali, Shaheen. "The Promise of Loss: A Contemporary Index of Iran". Brot Kunsthalle.