מנחם מנדל פרידמן
רבי מנחם מנדל פרידמן (ג' בתמוז תרל"ו - י"א בתשרי תש"ג) היה האדמו"ר השלישי בחסידות בוהוש, יחד עם גיסו רבי דוד טברסקי.
תולדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד לרבי דוד פרידמן, בנו של רבי יצחק פרידמן, אבי השושלת, ולשיינא דבורה בת רבי אברהם יהושע השיל (מז'יבוז') מזינקוב. אביו נפטר בחיי סבו, ולא כיהן באדמו"רות, עם זאת חסידי סבו היו מסתופפים אצל אביו.
נישא לבלומה רייזל בת דודו רבי ישראל שלום יוסף פרידמן, לימים האדמו"ר מבוהוש. הקים יחד עם גיסו רבי דוד טברסקי את ישיבת "בית ישראל" שהתקיימה בין השנים תרס"ט - תרע"ו והעמידו את חמיהם בנשיאותה. בישיבה למדו כ-100 תלמידים בחמש כיתות[1].
לאחר פטירת חמיו בשנת תרפ"ג, מונה לממלא מקומו יחד עם גיסו רבי דוד טברסקי. השניים הנהיגו יחדיו את החצר, וקבלו בצוותא את החסידים, כל המכתבים שיצאו מהחצר נשאו את הסמליל בראש העמוד של שניהם, ושניהם היו חתומים עליו. בהמשך עבר גיסו ליאס והוא כיהן לבדו.
בזמן מלחמת העולם השנייה סייע לפליטים יהודים, כמו לניצולי פרעות יאשי.
נפטר בי"א בתשרי תש"ג ונקבר בבוהוש. אחיינו וחתנו של רבי מנדל, רבי יצחק פרידמן, מילא את מקומו. ילדיו האחרים של רבי מנדל מבוהוש היו ר' יצחק פרידמן, ושתי בנותיו, שרה דבורה ומלכה רחל שהתחתנו עם (בן דודו) רבי יצחק בנו של רבי משה יהודה לייב מפאשקאן. נכדו - בן בתו שרה דבורה, היה הרב ישראל פרידמן בן-שלום האדמו"ר מפאשקאן.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מנחם מנדל ברייאר, הישיבות ברומניה, באתר "דעת", בתוך: מוסדות תורה באירופה בבנינם ובחורבנם, בעריכת שמואל ק. מירסקי, הוצאת עגן, ניו יורק, תשט"ז, 1956.
