ישראל פרידמן בן-שלום

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ישראל פרידמן בן-שלום
Israel Ben-Shalom.jpg
תאריך לידה כ"ט במרחשון ה'תרפ"ד
מקום לידה בוחוש עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך פטירה ה' באייר ה'תשע"ז (בגיל 93)
תאריך לידה לועזי 8 בנובמבר 1923
תאריך פטירה לועזי 1 במאי 2017
השתייכות אדמו"רי רוז'ין, ציונות דתית, קיבוץ עירוני
נושאים בהם עסק חסידות, קירוב לבבות, היסטוריה של בית שני
רבותיו סבו רבי משה יהודה לייב מפאשקאן, סבו רבי מנחם מנדל מבוהוש ודודו רבי יצחק מבוהוש-שפיקוב
חיבוריו בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ר' ישראל שלום יוס.jpg

הרב ישראל שלום יוסף פרידמן בן שלום (כ"ט בחשוון ה'תרפ"ד, 8 בנובמבר 1923 - ה' באייר ה'תשע"ז, 1 במאי 2017) היה דוקטור להיסטוריה ומרצה באוניברסיטת תל אביב ובאוניברסיטת בן-גוריון, ראש ישיבת ההסדר 'אהבת ישראל' בנתיבות. כונה האדמו"ר מפאשקן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב יצחק, בן רבי משה יהודה לייב מפאשקאן ולשרה-דבורה פרידמן בת רבי מנחם מנדל מבוהוש, שהיה גם בן דודו של אביו. הוא נולד בעיירה בוהוש שבחבל מולדובה ברומניה ונקרא על שם סבה של אמו, האדמו"ר רבי ישראל שלום יוסף מבוהוש, בעל הספר "פאר-ישראל". אמו נפטרה כשהיה כבן 9. פרידמן בן-שלום הוא נצר לשושלת אדמו"רי חסידות רוז'ין, קוסוב-ויז'ניץ, צ'רנוביל, אפטא, סאסוב, ראשקוב וזלוטשוב. הוריו הם נכדיו של רבי יצחק - האדמו"ר הזקן מבוהוש, נכדו הגדול של רבי ישראל פרידמן מרוז'ין.

החל ללמוד תורה בהיותו בן שלוש, ולאחר מכן למד ש"ס ופוסקים מפי מלמד פרטי בן שבעים, שתלמידו הראשון היה רבי יעקב מהוסיאטין, האדמו"ר השלישי מהוסיאטין. פרידמן בן-שלום רכש השכלה כללית, למד שפות ונבחן בבית הספר המקומי.

כשהיה כבן 16 החל ללמוד בקביעות עם סבו אבי אמו, והפך ל"חסיד" מובהק שלו, שהשפיע רבות על חינוכו ועיצוב אישיותו.

ציונות ועלייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהיה כבן 18, פעל כמדריך בקן של תנועת השומר הצעיר שפעל בעיירה בוהוש, והשפיע על נערים ונערות, בני ובנות חסידים של סבו, שהתרחקו מחיי תורה ומצוות. פעילותו זאת הייתה ידועה לשני סביו שלא הביעו התנגדותם אליה.

במהלך מלחמת העולם השנייה עבר יחד עם משפחת סבו מבוהוש לעיר הבירה בוקרשט, שבה שהה דודו, רבי יצחק פרידמן, שהיה לימים האדמו"ר הרביעי מבוהוש, לאחר פטירת סבו. שם השתתף בפעילות ציונית מחתרתית בהנהגת ר' ישראל לבנון, שהיה בעלה של בת דודתו.

במהלך שהותו בבוקרשט הגיעה לעיר משפחת האדמו"ר מויז'ניץ, רבי חיים מאיר הגר בעל ה"אמרי חיים", שהוברחה מהונגריה בשנת 1944. שם פגש ישראל את אשתו לעתיד, צפורה, בתו הצעירה של האדמו"ר מויז'ניץ, שהצטרפה לתוכניתו להתיישב בארץ ולהמשיך להשפיע על הנוער שאתו פעל בבוהוש.

בשנת 1946 עלו שניהם ארצה בעלייה ב', התחתנו, והיו ממייסדי קיבוץ רשפים שבעמק בית שאן המשתייך לשומר הצעיר. הם גרו במקום כ-18 שנה. במהלך מלחמת העצמאות ישראל השתתף בלחימה שבלמה את הכוחות העיראקיים שבאו מירדן. עבד ברפת ומאוחר יותר כרועה צאן בקיבוץ עין חרוד. בשלב מסוים, החל להדריך קבוצות של עליית הנוער, ועיקר עיסוקו היה בתחום החינוכי. ישראל וצפורה שימשו שניהם כמזכירי הקיבוץ בשלבים שונים. באותה תקופה קיימו מצוות "בהסתר" וישראל המשיך להתפלל וללמוד תורה בתוך ביתו. הוא שמר על קשר עם אביו ודודו שגרו בתל אביב. מסיבת בר המצווה של בנם הבכור מנחם (שמו המלא: מנחם-מנדל משה-לייב, על שם שני סביו של ישראל) התקיימה בתל אביב אצל דודו.

כאשר חלה חותנו, האדמו"ר מויז'ניץ, עברה אשתו צפורה לבני ברק כדי לסעוד את אביה ולקחה את בניה הקטנים, שמוליק והושע, יחד אתה. לאחר חצי שנה בבני ברק לא רצתה לשוב לקיבוץ החילוני, והחליטה להצטרף לקיבוץ הדתי סעד. ישראל נשאר בתפקידו החינוכי בקיבוץ רשפים למשך שנה וחצי, יחד עם שני הילדים הגדולים, מנחם וירמיהו, כאשר המשפחה התאחדה בשבתות בקיבוץ סעד.

בשנת 1964 יצאה המשפחה לשליחות מטעם הסוכנות במרסיי שבצרפת. ישראל שינה אז את שם משפחתו לבן-שלום (פרידמן הוא "איש שלום", אך הוא רצה לציין את היותו "בנו" של רבי שלום אביו של רבי ישראל מרוז'ין). במרסיי לימד יהדות וארגן הפגנת תמיכה בישראל לפני מלחמת ששת הימים. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לישראל והתיישבה שוב בקיבוץ סעד.

ישראל החל ללמוד לימודים אקדמיים בשנות הארבעים לחייו. קיבל את הדוקטורט בשנת תשמ"א 1981, שאותו עשה בבית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב. נושא עבודת הדוקטורט: "בית שמאי ומקומו בהיסטוריה הפוליטית והחברתית של ארץ-ישראל במאה הראשונה לספירה". מנחיו היו הפרופסורים יהושע אפרון ושמואל ספראי. הוא לימד מספר שנים באוניברסיטת תל אביב, ואחר כך עבר להורות באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב, שם לימד תולדות עם ישראל: תקופת בית שני, משנה ותלמוד. הוא המשיך ללמד אף לאחר צאתו לגמלאות. במקביל הורה גם בשלוחה שבמכללת ספיר שעל-יד שדרות.

ערוב ימיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ר' ישראל פרידמן.jpg

בראשית שנות האלפיים עזב את האקדמיה, עבר לגור בקהילת בית ישראל והחל ללמד במכינה קדם צבאית בית ישראל ובבית המדרש שבשכונת גילה בירושלים (שהקימו בנו הושע ובתו שרה'לה). בנוסף החל ללמד בישיבת ההסדר בנתיבות, שהקים בנו שמוליק והוא עמד בראשותה יחד עם הרב דוד אסולין. הישיבה מדגישה את השליחות החברתית. הוא מלמד חסידות וגמרא ברוח החסידות, תוך שילוב רקע חברתי והיסטורי.

בשנותיו האחרונות חידש את דרך אבותיו האדמו"רים והחל לערוך טיש בימי ההילולה של אבותיו (ג' במרחשון, י"ט בכסלו וי'-י"א באלול), ובהזדמנויות נוספות, כדוגמת ימי ההילולה של אדמור"י חסידות הוסיאטין. על אף היותו בעל כיפה סרוגה, רבי ישראל נהג ללבוש בשבתות קפוטה חסידית ונהג לחבוש שטריימל בעל כיפה מוגבהת, כמנהג אדמור"י רוז'ין. בטישים החלים בימי חול, נהג לחבוש כובע פרווה הנקרא קולפיק, גם זה כדרך אדמור"י רוז'ין. כונה לעתים "האדמו"ר הסרוג".

נפטר בערב יום העצמאות תשע"ז, ונקבר בחלקת בית רוז'ין בבית הקברות נחלת יצחק.[1]

בניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיבורו המרכזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי. ירושלים: יד יצחק בן-צבי והוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, תשנ"ד 1993.

הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט שלו, ועוסק בבית שמאי מתוך הקשר תרבותי והיסטורי, לפני ואחרי חורבן הבית השני. מוצגת בו תפיסה מחקרית שונה מן המקובל לגבי תפקיד בית שמאי בהיסטוריה של היהדות בארץ ישראל. לפי בן-שלום ראו עצמם חכמי בית שמאי כממשיכי המורשת החשמונאית הלוחמת, אשר בהשראתה צמחה האידאולוגיה הלאומית-אקטיביסטית בתקופה הרומית. הדבר מסביר את תמיכתם הנלהבת של חכמים רבים ובראשם רבי עקיבא במרד בר כוכבא. בית שמאי האמינו שעל ידי חזרה בתשובה גורפת של חלק הארי של העם ומאבק לוחמני כנגד רומי, ניתן לשים קץ לשלטון המרושע והאכזר ולהחיש את ימות המשיח. בכך, פיתח בן-שלום את מחקרו של גדליה אלון בנושא. על ספרו זה קיבל את פרס יצחק בן-צבי לשנת תשנ"ד.

בנוסף, פרסם הרב ישראל מאמרים בעלון "נתיבה" שבהוצאת ישיבת ההסדר בנתיבות.

ספר לכבודו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אוהב שלום: מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן-שלום. עורכים דב גרא ומרים בן זאב. באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005.
  • חיים רוזנראוך (עורך), על ישראל שלום: מאמרים שנאמרו על ידי הרב ישראל פרידמן בן-שלום ומאמרים שנכתבו לזכרו, הוצאת מכון מורשת ישראל, תשע"ז.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע שוורץ, ‫(על) ישראל בן-שלום, "בית שמאי ומאבק הקנאים נגד רומי" (תשנד), ציון, נט,ד (תשנד) 520-515.
  • אריה כשר, "תרומת ישראל פרידמן בן-שלום למחקר על תנועת המרד נגד רומי ובהשראת בית שמאי", אוהב שלום: מחקרים לכבודו של ישראל פרידמן בן-שלום, באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 2005, עמ' 15–22.
  • מרים בן זאב, "ישראל פרידמן בן-שלום: עמית וחבר", שם, עמ' 23–26.
  • מאמרים של הרב ישראל פרידמן בן-שלום באתר אסיף – שנתון איגוד ישיבות ההסדר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]