מערוף א-דואליבי
 | |||||
| לידה |
29 במרץ 1909 חלב, האימפריה העות'מאנית  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
15 בינואר 2004 (בגיל 94) ערב הסעודית | ||||
| מדינה |
 סוריה | ||||
| מקום קבורה |
אל-בקיע | ||||
| מפלגה |
המפלגה העממית, האחים המוסלמים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
מערוף א-דואליבי (בערבית: معروف الدواليبي; 29 במרץ 1909 - 15 בינואר 2004) היה פוליטיקאי סורי, ממייסדי מפלגת העם (אנ'), שכיהן פעמיים כראש ממשלת סוריה.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הוא נולד בעיר חלב והיה פרופסור למשפטים באוניברסיטה הסורית ומנהיג בולט באחים המוסלמים בדמשק.
ב-1942, בהיותו סטודנט בפריז, ביקר את המופתי הפלסטיני חאג' אמין אל-חוסייני בגרמניה הנאצית. הוא התיידד איתו ושהה אצלו במשך 40 יום. ב-1943 ביקר אותו שוב, באישור השלטונות הצבאיים, ושהה עמו במשך 50 יום. ב-1946 ביקר אותו מספר פעמים במקום כלאו בצרפת, ובחודש יוני אותה שנה חילץ אותו ממעצר הבית שלו והביאו לקהיר, וזאת לאחר שעשה את כל הדרך הזו לפני כן בעצמו כדי לוודא שלא נשקפת למופתי סכנה.[1]
ב-1947, כשנה לאחר עצמאותה של סוריה, נבחר כחבר מועצת העם הסורית, בה ייצג את ציבור הבוחרים של עירו חלב. בשנים 1949–1950 כיהן כשר הכלכלה, וב-1951 כיהן לזמן קצר כיושב ראש מועצת העם הסורית (אנ').
ב-28 בנובמבר 1951 הפך לראש הממשלה בפעם הראשונה. אולם משסירב למנות את שר הביטחון הקודם פאוזי סלו לממשלתו, הורה הגנרל אדיב שישכלי ב-29 בנובמבר 1951 על מעצרו של דואליבי. הממשלה כולה וכל הפוליטיקאים התומכים בברית עם עיראק, כולל מנהיג מפלגת העם, נאזם אל-קודסי ורושדי אל-כיח'יא נכלאו. במחאה, הנשיא האשם אל-אתאסי התפטר והצטרף לאופוזיציה. שישכלי מינה את יד ימינו פאוזי סלו לתפקידי הרמטכ"ל, ראש הממשלה, שר הביטחון והנשיא.
לאחר בריחתו של שישכלי מסוריה, כיהן דואליבי בשנים 1954–1955 כשר ההגנה. אחרי ניצחונה של מפלגת העם בבחירות, כיהן מ-22 בדצמבר 1961 במשך מעט יותר משלושה חודשים כראש הממשלה (ובמקביל גם כשר החוץ), עד שהודח שוב ב-28 במרץ 1962 בהפיכה צבאית.
לאחר תפיסת השלטון על ידי מפלגת הבעת', אחרי ההפיכה של הגנרל לואי אל-אתאסי (אנ') ב-8 במרץ 1963, הוא נעצר יחד עם כל אויביה האחרים של הרפובליקה הערבית המאוחדת ונכלא בבית הסוהר הצבאי. לאחר שחרורו כעבור כמה חודשים יצא לגלות, תחילה בלבנון ואחר כך לסעודיה, שם עבד כיועץ פרטי של המלך.
אל-דוואליבי עמד בראש הקונגרס האיסלאמי העולמי [مؤتمر العالم الإسلامي], בסיסו בקראצ'י, פקיסטן, ירש זאת מאת המופתי לשעבר אל-חוסייני. ב-1982 נשלח משם תעמולה ניאו נאצית לסנאטורים אמריקאים.[2]
ב-1985, אחרי התבטאות אנטישמית של א-דואליבי בפורום של האו"ם והצדקת השואה, ארה"ב שלחה מכתב מחאה בו נכתב כי ארה"ב למדה "ממקורות ציבוריים אמינים" שא-דואליבי "היה משתף פעולה עם משטר היטלר במהלך מלחמת העולם השנייה", ובילה את שנות המלחמה "כמזכירו האישי של משתף הפעולה הנאצי אמין אל-חוסייני, המופתי לשעבר של ירושלים". א-דואליבי, נכתב במכתב, "היה אנטישמי ידוע ושימש מלשין במשטרת הביטחון של היטלר".[3]
בנו, נואף א-דואליבי, קשור לאופוזיציה הסורית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ג'ון רוי קרלסון, מקהיר עד דמשק, פרק עשרים ושניים, עמ' 296-294.
- ^ United States Congress, Congressional Record: Proceedings and Debates of the ... Congress, U.S. Government Printing Office, 1982. (באנגלית)
- ^ Special to the JTA U.S. Protests to the UN About Anti-semitic Remarks at a UN Forum by an Arab Nazi. JTA, April 5, 1985.