מופתי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מופתי טורקי. איור ספרדי מהמאה ה-17

מוּפתיערבית: مفتٍ, תעתיק מדויק: מֻפְתֵן‏[1], מן השורש הערבי "פ-ת-י" לייעץ בצורה של שו"ת - שאלות ותשובות ) הוא:

  • א. איש דת מוסלמי הבקיא בשריעה ובר-סמכא לפרש את חוקי הדת ולפסוק פתווה.
  • ב.ראש כהני דת האסלאם,יושב ראש מועצת ה"עולמא"-"המופתי" או ה"מופתי הגדול".

סמכות משפטית דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השורש "פ-ת-י" מופיע בקוראן נשים (ד), קכ"ז - כשיבקשו ממך עצה (לפסוק) ,ويستفتونك (ויַסתַפְתוּנַךָּ) - אלהים הוא זה שיועץ (פוסק) לך يفتيكم (יֻפְתִיקֻם). מופתי הוא "הווה פעול" של הפועל - "פוסק, נותן עצה".‏[2] מי שמתמנה למופתי חייב להיות בוגר, מוסלמי אדוק, בריא, מהימן, ובוגר לימודי משפטים הולמים. המופתי לא היה מתמנה על ידי אמאם והוא שונה מהקאדי - השופט האסלאמי. פסק הקאדי נקרא "חוּכּם" והוא מחייב. תשובת המופתי - הפתווה - אינה מחייבת וכובלת את זה שפנה לעצתו. הוא אינו נדרש לפסוק בסכסוך בין אנשים או בין אנשים לממלכה, אלא בסוגיות שונות ומשונות, לרבות פרושים של טקסטים משפטיים מסובכים. תשובתו היא על ידי ניסוח עקרונות כלליים על יסוד מקרים מוחשיים ולא פתרון של מריבות מוחשיות.‏[3] פסיקות המופתים החשובים מרחיבות את מאגר חוכמת המשפט כשהם מיישמים את הידע הקיים למקרים חדשים. על המופתי להשיב גם מקרים שבהם אין עדיין עקרונות קיימים בספרות המשפטית האסלאמית. כשלקאדי, תלמיד של אסכולה - (מוקאליד) - אין ספרות זמינה (מאסכולות המשפטים הקרויות "מדהב") לעזרה, עליו להתיעץ עם המופתי. המופתי נקרא גם "מוג'תִיהד", כי הוא מתבסס על שיקול דעת עצמי - אִג'תיהד.‏[4] אין מניעה מאשה, עיוור או אילם להיות מופתי, להבדיל למשל מלהיות "עד".

דרגאות של מופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מופתי היכולים להיות מוג'תהידון הם ברמה הגבוהה יותר. ישנם גם מופתי בדרגה נמוכה העוסקים רק בשליפת החומר הדרוש מ"פיקה" וביידוע הפונה על החוקים.

"אדאב אל מופתי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

"אדאב אל מופתי" היא הספרות המשפטית המבוססת על פסיקת המופתי. הספר המוקדם בסוגה הזאת הוא "אדאב אל מופתי ואל מוסתפתי" מאת אבו ל-קאסים עבד אל וחיד אבן אל חוסיין אל סיימארי (מת ב-996) "כללי ההתנהגות של המופתי ושל המבקש פסיקות משפטיות")

באימפריה העות'מאנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל מן המאה ה-16 - קודם באימפריה העות'מאנית ואחר כך בארצות אחרות, כולל הארצות שקמו על חורבותיה, היה ראש כהני הדת המוסלמים וראש מועצת ה"עולמא". ראו גם "המופתי הגדול".שלטונות האימפריה העות'מאנית העניקו לרוב מעמד חוקי רק למופתים מקרב האסכולה החנפית. באימפריה העות'מאנית, המופתי של אסטנבול נקרא גם שייח אל-אסלאם, היה המנהיג השלישי בהייררכיה העות'מאנית, אחרי הסולטן שהיה גם ח'ליפה - המנהיג העליון של הדת האסלאמית - ואחר הווזיר הגדול. המופתי הראשון של איסטנבול היה כמאל פאשה. התפקיד יוסד על ידי מהמט השני.‏[5] אולם בהתחלה הבכורה בתחום המשפט הדתי הייתה נתונה בידי ה-קאזאסקר (קאדי אל-אסקר) - שופטים דתיים צבאיים - אחד ברומליה,השני באנטוליה (1480) והשלישי -שכיהן רק לזמן קצר - בערב ופרס (1517). רק במאה ה-16 עלה המופתי של אסטנבול למעמד ראשי.‏[6] תחילה ריכז המופתי של איסטנבול - ה"שיח-איל-אסלאם" -,בידיו את תחומי הדת, המשפטים והחינוך, כמו שר לתחומים אלה. מעמדו היה כמו של האפיפיור או של הפטריארך היווני-אורתודוקסי. אולם בימי הסולטן מורט השלישי התערער מעמדו. שני מופתים פוטרו והוגלו זה אחרי זה בשנים 1589 ו-1592. אחר כך תפקיד זה קיבל מעמד פקידותי יותר.‏[7]

באימפריה הרוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-18 הוקם מוסד המופתיות גם באימפריה הרוסית בימי הקיסרית יקטרינה הגדולה: קודם המופתיות של אורנבורג (1788) ואחר כך בחצי האי קרים ובאזורים המערביים - "המופתיות של טוורידה" - שייצגו רשמית את ההעדה המוסלמית באימפריה.

במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תפקיד המופתי הגדול יוסד במצרים על ידי הח'דיו עבאס חלמי השני בשנת 1895 הוא עומד בראש בית הפתווה המצרי ("דאר אל-יפתה אל-מסרייה")

בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי השלטון העות'מאנית, החל משלהי המאה ה-18 התמנו מופתים של ירושלים. בסוף התקופה העות'מאנית הפך מעמדם לבעל יוקרה רבה. עם הצמדת משרת המופתי של ירושלים למשרת הנשיא של המועצה המוסלמית העליונה, גדלה השפעתה באופן משמעותי.

המופתי של ירושלים בשנים 1936-1921 היה חאג' אמין אל-חוסייני, מחולל התנועה הלאומית הפלסטינית אשר תפקד מבחינות רבות גם כמנהיג הפוליטי של ערביי ארץ ישראל.

בארצות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימינו בארצות רבות ראש הדת האסלאמית נקרא "מופתי" או "מופתי גדול" - בארצות כמו ערב הסעודית, ברוניי, תוניסיה, ברשות הפלסטינית,ירדן, סוריה, ארמניה,דגסטן,צ'צ'ניה,אזרבייג'ן, גאורגיה וכו' הוא ממונה על ידי ראש המדינה. ברומניה ראש הדת המוסלמית הוא המופתי של קונסטנצה. כן מכהנים מופתים בסרביה כולל סנג'אק, בוסניה, סלובניה, בארצות מרכז אסיה וכו'. באוסטרליה מכהן מופתי נבחר על ידי חכמי הדת. בסרי לנקה נבחר מופתי המייצג את כל זרמי האסלאם, במלזיה בכל סולטנות מאלו המרכיבות אותה מכהן מופתי משלה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Philip Mansel Constantinople - City of the World's Desire, Penguin Books London 1997
  • James Goodwin Lords of the Horizons - A History of the Ottoman Empire, Vintage, London 1999
  • Aurel Decei Istoria Imperiului Otoman, Editura științifică și enciclopedică, București,1978

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המילה העברית באה מהצורה הטורקית, הנגזרת מן המילה הערבית בצורתה המיודעת, المفتي – אַלמֻפתִי, שבה מופיעה יו"ד
  2. ^ "Guy Burak "Mufti
  3. ^ "Guy Burak "Mufti
  4. ^ "Guy Burak "Mufti
  5. ^ P.Mansel ע' 32
  6. ^ J.Goodwin ע' 115
  7. ^ A.Decei ע' 243


IconeIslam.png ערך זה הוא קצרמר בנושא אסלאם. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.