אדיב שישכלי
 | |||||||||
| לידה |
1909 חמה, סוריה העות'מאנית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| נרצח |
27 בספטמבר 1964 (בגיל 55 בערך) Ceres, גויאס, ברזיל | ||||||||
| מקום קבורה |
חמה | ||||||||
| מדינה |
הרפובליקה הסורית השנייה | ||||||||
| השכלה |
האקדמיה הצבאית בחומס | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הסורית הסוציאלית-לאומית | ||||||||
| פרסים והוקרה |
| ||||||||
| |||||||||
| שירות ביטחוני | |||||||||
| השתייכות |
צבא ההצלה | ||||||||
| דרגה |
גנרל | ||||||||
| פעולות ומבצעים | |||||||||
  | |||||||||
אדיב אבן חסן שישכלי (בערבית: أديب الشيشكلي; 1909 – 27 בספטמבר 1964) היה מנהיג צבאי סורי ונשיא סוריה בשנים 1953–1954.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אדיב שישכלי נולד בחמאת, סוריה, למשפחה ממוצא כורדי. הוא למד באקדמיה הצבאית בדמשק ושירת בצבא תחת פיקוד צרפתי. במלחמת העצמאות (1948) הצטרף ל"צבא ההצלה" של פאוזי קאוקג'י ופיקד על גדוד הירמוך השני, חדר לארץ ישראל ב-1 בינואר 1948 והתמקם בתרשיחא. הוא השתתף בקרבות בגליל, והתקיף את קיבוץ יחיעם אך נחל תבוסה. במאי הצליחו כוחותיו להדוף את התקפת חטיבת יפתח בקרב מלכיה הראשון, אולם נחלו מפלות בקרבות על הגליל המזרחי ועל צפת.
לאחר המלחמה חזר לסוריה, צבר כוח דרך המפלגה הסוציאליסטית הלאומית הסורית, והפך לדמות שלטונית מרכזית. הוא מינה את מקורבו פאוזי סלו לנשיא, ראש ממשלה ורמטכ"ל, אך למעשה שמר את השליטה בידיו. בסוף 1952, הציע תוכנית לשיקום 300,000 פליטים פלסטינים בארצו תמורת סיוע בינלאומי[1]. לאחר משאל עם ב-1953 נבחר לנשיא. הוא הטיל משטר צבאי, פיזר את כל המפלגות, סגר עיתונים ורדף את הדרוזים, אותם האשים בקנוניה נגדו בתמיכת ירדן. בעקבות לחץ פנימי גובר, ב-1954 נמלט ללבנון. מנהיג הדרוזים בלבנון כמאל ג'ונבלאט איים עליו ברצח אם לא יעזוב את לבנון, כך נאלץ שישכלי לברוח לברזיל. בשנותיו בגלות ניסה לתכנן הפיכה בעזרת תמיכה עיראקית, אך הסורים גילו זאת ודנו אותו למוות שלא בפניו. לבסוף, ב-1964, נרצח בברזיל בידי מתנקש דרוזי כנקמה על הפצצת הר הבשן.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיר זמיר, מלחמתה הסודית של ישראל להבטחת עצמאותה של סוריה, באתר הארץ, 13 ביוני 2018- אדיב שישכלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ תכנית שישאקלי לשיקום 300,000 פליטים בסוריה, הארץ, 7 בדצמבר 1952
.svg)