מפקד האוכלוסין בארץ ישראל (1922)

מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל

מפקד אוכלוסין 1922 של ארץ ישראל (באנגלית: 1922 Census of Palestine) היה מפקד האוכלוסין הראשון של שלטונות המנדט הבריטי בארץ ישראל (פלשתינה). הוא נערך בלילה שבין 22 ל-23 באוקטובר 1922, על ידי 553 פוקדים שנפרשו ברחבי הארץ, בהנהגתו של ג'ון ברנרד בארון (J. B. Barron). המפקד מצא שכלל אוכלוסיית הארץ הייתה אז 757,182 נפש, כולל חיילים בריטיים שהוצבו בארץ ואזרחים זרים.

לפני מפקד זה האימפריה העות'מאנית ערכה מפקדי אוכלוסין בארץ ישראל, האחרון שבהם בשנת 1915, אבל רמת הדיוק של מפקדים אלו הייתה נמוכה יחסית, ומטרתם הייתה בעיקר לסייע לשלטונות להטיל מיסים או לאתר גברים לשירות צבאי. המפקד הבא שנערך בארץ, גם הוא על ידי שלטונות המנדט הבריטי, היה מפקד 1931.

המגזר היחיד בארץ שלא התפקד היה הבדואים בנגב. הם חששו שהתפקדות תקל על השלטונות לגייסם בניגוד לרצונם, שכן זו הייתה מטרה מרכזית של המפקדים העות'מאניים. על כן נאלצו הפוקדים להעריך את מספר הבדואים, על בסיס רשימות משלמי מעשר משנת 1918, מידע שסיפקו שייח'ים ופקידים בריטיים ממנהלת המחוז, והשוואה עם נתוני הבדואים מעמק בית שאן שכן התפקדו. לפי החישובים יצא שאוכלוסיית הבדואים במחוז הדרום מנתה כ-72,898 נפש, כולם מוסלמים.

מספר יישובים בצפון ארץ ישראל, בייחוד באזור אצבע הגליל, לא השתתפו במפקד 1922. זאת משום שמפקד זה נערך לפני חתימת הסכם ניוקומב-פולה, ועדיין לא היה ברור היכן בדיוק עובר גבולו הצפוני של שטח המנדט הבריטי.

המפקד כלל גם 21,106 אנשים עם אזרחות ארץ-ישראלית שהתפקדו בחו"ל, רובם ערבים (בעיקר נוצרים), זאת לדרישתו של הוועד הפועל הערבי, שהתנה את תמיכתו במפקד בכך שגם אנשים אלו יירשמו. הוועד קרא לערביי הארץ לקחת חלק במפקד, שיקבע את גודלו של הרוב הערבי בארץ, ובכך ישרת את מטרותיו.

נתוני המפקד העיקריים

נפה	אוכלוסייה לפי דת					אוכלוסייה לפי מין		סה"כ	מחוז
	מוסלמים	יהודים	נוצרים	דרוזים	אחרים	גברים	נשים
עזה	70,950	330	812	0	3	36,245	35,850	72,095	הדרום
חברון	53,068	430	73	0	0	27,357	26,214	53,571	הדרום
באר שבע	74,910	98	235	11	0	38,453	36,801	75,254	הדרום
ירושלים	40,850	34,431	15,496	6	489	46,920	44,352	91,272	ירושלים-יפו
רמאללה	24,168	7	5,830	0	0	14,821	15,184	30,005	ירושלים-יפו
בית לחם	14,428	2	10,183	0	0	11,366	13,247	24,613	ירושלים-יפו
יריחו	1,769	6	144	0	0	1,077	842	1,919	ירושלים-יפו
יפו	33,893	24,138	7,275	0	8	34,881	30,433	65,314	ירושלים-יפו
רמלה	40,225	3,933	3,757	2	1,158	27,145	21,930	49,075	ירושלים-יפו
שכם	55,444	17	1,085	2	147	28,465	28,230	56,695	שומרון
ג'נין	32,651	7	661	0	215	16,697	16,837	33,534	שומרון
טולכרם	34,676	23	263	1	9	17,719	17,253	34,972	שומרון
ביסאן	9,682	700	297	0	0	5,680	4,999	10,679	שומרון
חיפה	34,528	8,745	11,107	1,925	152	29,673	26,784	56,457	הצפון
עכו	24,925	144	6,194	4,014	258	17,802	17,733	35,535	הצפון
נצרת	14,936	700	7,043	0	2	11,313	11,368	22,681	הצפון
טבריה	12,481	6,239	1,316	680	5	10,438	10,283	20,721	הצפון
צפת	17,306	3,844	1,253	387	0	11,066	11,724	22,790	הצפון
סה"כ	590,890	83,794	73,024	7,028	2,446	387,118	370,064	757,182	—

התפלגות האוכלוסייה הנוצרית בארץ ישראל לפי כנסייה

  יוונים־אורתודוקסים (45.69%)

  יוונים־קתולים (15.33%)

  רומים־קתולים (19.51%)

  ארמנים־גרגוריאנים (4.02%)

  ארמנים־קתולים (0.37%)

  מרונים־קתולים (3.26%)

  סורים־אורתודוקסים (1.11%)

  סורים־קתולים (0.45%)

  קופטים (0.4%)

  חבשים (0.11%)

  אנגליקנים (6.24%)

  טמפלרים (1%)

  לותרנים (0.6%)

  פרסביטריאנים (0.49%)

  פרוטסטנטים אחרים (1.14%)

  אחרים (0.28%)

קבוצת ה"אחרים" בטבלה זו כוללת 1,454 הינדים (רובם במחנות צבא), 408 סיקים (רובם במחנות צבא), 265 בהאים (רובם תושבי חיפה או עכו), 163 שומרונים (רובם תושבי שכם), ו-156 מתואלים (רובם תושבי אל-בסה; הם נספרו בנפרד מה"מוסלמים"). ההינדים והסיקים היו כולם גברים, חוץ מאישה הינדית אחת בירושלים. קבוצת הנוצרים כללה מגוון זרמים, כפי שניתן לראות בגרף המצורף.

34.91% מאוכלוסיית ארץ ישראל התגוררה בערים (בלשון המפקד municipal areas, "אזורים מוניציפליים"). באוכלוסייה העירונית שיעורי היהודים והנוצרים היו גבוהים יותר מאשר בכלל האוכלוסייה, ואילו שיעורי המוסלמים והדרוזים היו נמוכים יותר. 51.44% היו תושבי כפרים, מרביתם פלאחים ערבים ומקצתם יהודים בני ההתיישבות הציונית. ה-13.65% הנותרים חיו ב"אזורים שבטיים" (tribal areas), רובם ככולם היו בדואים.

המפקד סקר גם את השפות המדוברות (habitually spoken) בפי תושבי הארץ. חלוקת האוכלוסייה לפי שפה הייתה: 657,560 דוברי ערבית, 80,396 דוברי עברית, 3,098 דוברי אנגלית, 2,970 דוברי ארמנית, 2,061 דוברי הינדוסטנית, 1,946 דוברי יידיש, 1,781 דוברי גרמנית, ו-7,370 דוברי שפות אחרות.

נכללו גם נתונים לגבי המצב המשפחתי (נשואים / רווקים / אלמנים וגרושים) ושכבת הגיל של הנפקדים.

ביקורת

ב-1946 הגיש דוד בן-גוריון מסמך של ישראל טריווש, תחת הכותרת "אין רוב ערבי בארץ", לוועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל. במסמך נטען שיש שגיאות שורשיות במפקדי האוכלוסין הבריטיים מ-1922 ו-1931, שלדבריו נועדו להרתיע את הציונות המדינית. לדוגמה, טופסי המפקד מולאו על ידי ראשי חמולות הרואים בניפוח נתונים דמוגרפים מכשיר לשדרוג מעמדם הפוליטי, הכלכלי והחברתי; טופסי ההתפקדות הערבית עברו בדיקה חפוזה; ומספרי המתפקדים הבדואים נופח בשיטתיות. כמו כן טען שהדיווח על פטירות במגזר הערבי היה מצומצם ביותר, ורבים מהמהגרים הערבים מהכפר אל העיר נספרו פעמיים, כולל תושבי חוץ לארץ ערבים שנכללו במפקד האוכלוסין.

הדמוגרף רוברטו בקי חקר את שיטות האיסוף של מפקד האוכלוסין של 1922 ומצא בו מספר פגמים, יחסית מינוריים. העיקריים שבהם הם:

• תת-דיווח על מספר הנשים המוסלמיות (המספר תוקן במפקד האוכלוסין של 1931)
• תת-דיווח על מספר הגברים בקבוצת הגיל 15 עד 25, שנעשה במכוון ונבע מהחשש שהם יגויסו לצבא
• חוסר שיתוף פעולה מצד האוכלוסייה הבדואית. לאוכלוסייה זו בוצעה הערכה גסה של מספר התושבים

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מפקד האוכלוסין בארץ ישראל בוויקישיתוף

• 1922 Census of Palestine