מצודות ישראליות בנגב
המצודות הישראליות בנגב הן כ-60 מצודות, שבנייתן מתוארכת החל מהמאה ה-12 לפני הספירה, ואשר מבחינה גאוגרפית נמצאו מערד ובאר שבע ודרומה, ועד אילת. בסבירות גבוהה הן היו מפעל ממלכתי של ממלכת ישראל המאוחדת. המצודות שנמצאו פזורות לאורך דרך האתרים, מערד ודרומה לדימונה, ירוחם, שדה בוקר ועד קדש ברנע במערב, ויטבתה ואילת בדרום.
המצודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצודות נתגלו וזוהו לראשונה על ידי חוקרי הנגב לנרד וולי ותומאס אדוארד לורנס בין השנים 1914–1915. בהמשך הן נחפרו ונחקרו על ידי חוקרים רבים, ביניהם יוחנן אהרוני, רודולף כהן, זאב משל, זאב הרצוג ועוד.
המצודות שנמצאו היו גדולות יחסית, וצורותיהן היו מלבניות או רבועות עם מגדלי פינה. מצודות מסוג זה נמצאו בין השאר בערד, בחורבת עוזה ובקדש ברנע. כמו כן נמצאו מצודות קטנות יותר, בעלות מבנה סגלגל. המצודות לא נמצאות לאורך דרכי הנגב בלבד, אלא רובן פזורות בכל הנגב ובעיקר בהר הנגב הצפון מערבי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דרך האתרים
- מצודת מישור הרוחות
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יוחנן אהרוני, המצודות הישראליות בנגב באתר דעת
- זאב משל, 'מי בנה את המצודות הישראליות בהר הנגב', קתדרה, ניסן תשל"ט.
- זאב משל, אבנר גורן. 'מצודת אהרוני' שליד קסיימה, מצודה ישראלית נוספת בנגב ובעיית ה'מצודות'. ארץ ישראל : מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ספר אברהם תשנ"ב.
- אברהם פאוסט ,'מצודות הנגב', בחינה מחדש של תופעת המצודות לאור תהליך ההתיישבות במאה ה-11 לפני הספירה ,JAOS 2006, כרך 126, חוברת 2 (אנגלית).
