ממלכת ישראל המאוחדת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ממלכת ישראל המאוחדת
ממלכת ישראל
Kingdom of Israel 1020 he.svg
מפת ממלכת ישראל על פי המקרא
ממשל
משטר מונרכיה
ראש מדינה שאול עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה נפוצה עברית מקראית
עיר בירה גבעה (1010 - 1008 לפנה"ס)
ירושלים (1001 לפנה"ס ואילך) (על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית)
גאוגרפיה
יבשת אסיה
היסטוריה
הקמה משיחת שאול למלך על ישראל על ידי שמואל
תאריך 1010 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית)
פירוק פילוג הממלכה
תאריך 928 לפנה"ס (על פי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית)
ישות קודמת שבטי ישראל
ישות יורשת ממלכת יהודה
ממלכת ישראל
שליטים בולטים שאול, דוד, שלמה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
היסטוריה של ארץ ישראל
היסטוריה של מדינת ישראלהמנדט הבריטיהתקופה העות'מאנית בארץ ישראלהתקופה הממלוכית בארץ ישראלהתקופה הצלבנית בארץ ישראלהתקופה הערבית בארץ ישראלהתקופה הביזנטית בארץ ישראלהתקופה הרומית בארץ ישראלממלכת החשמונאיםהתקופה ההלניסטית בארץ ישראלהתקופה הפרסית בארץ ישראלממלכת יהודהממלכת יהודהממלכת ישראל המאוחדתכנען
לוח התקופות בארץ ישראל

ממלכת ישראל המאוחדת הייתה, על פי המקרא, ממלכה בה היו מאוגדים שנים עשר שבטי ישראל תחת שלטון אחד בארץ ישראל, והתקיימה כמאה שנה, משנת 1030 לפנה"ס לערך עד פטירת שלמה בשנת 928 לפנה"ס לערך והתפלגותה לשתי ממלכות נפרדות - ממלכת ישראל וממלכת יהודה.

לפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית התקיימה ממלכה זו בין השנים ב'תתפ"א - ב'תתקס"ד (879 לפנה"ס - 796 לפנה"ס).

ישנה מחלוקת בקרב ארכאולוגים בנוגע להימצאותן של עדויות ארכאולוגיות לקיומה של ממלכה מאוחדת זו.[1]

היסטוריה מקראית[עריכת קוד מקור | עריכה]

תולדותיה של ממלכת ישראל המאוחדת מסופרים במקרא, בספרים שמואל, מלכים והמקביל להם - דברי הימים. מספר אסכולות, איתן מזוהה למשל הארכאולוג ישראל פינקלשטיין בספרו ראשית ישראל, טוענות שהממלכה המאוחדת לא התקיימה כפי שמסופר במקרא, זאת עקב ממצאים ארכאולוגים שמעידים, על פי ניתוחם, על ממלכה שבטית קטנה ומקומית בירושלים של אותה העת, שלא התאפיינה, למשל, במערכת ביורוקרטית מתקדמת המאפיינת ממלכה גדולה ומסודרת[2][3][4]. לעומתן, אסכולות אחרות מקבלות את האמור במקרא על קיומה של ממלכה מאוחדת גדולה ובעלת עוצמה אזורית.

הרקע להקמת הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המקרא, הוקמה הממלכה בעקבות האכזבה ממשטר השופטים ודרישת השבטים משמואל הנביא לשלטון ריכוזי "ככל הגויים". לפי התנ"ך, הסיבה העיקרית להקמתה הייתה רצון העם לזכות בהגנת המלך. באותה תקופה החלו הפלשתים להתפשט לפנים הארץ וכבשו שטחים רבים מידי בני ישראל. המקרא מספר על כיבוש שילה שבנחלת שבט אפרים ועל הצבת חיל מצב פלשתי במכמש שבנחלת שבט בנימין.[5]
סיבה נוספת לרצון השבטים המפוזרים להתאחד לממלכה מאוחדת העולה מהמקרא, היא שהשופטים ומפקדי צבאם התקשו להדוף את פלישות האויב הכנעני, כמו במקרה של ברק בן אבינועם. ככל הנראה, שלטון השופטים היה מסורבל ומושחת (עדות לכך נמצאת באופן שבו מתוארים בניו של עלי הכהן בספר שמואל).

ימי שאול[עריכת קוד מקור | עריכה]

התגלותו של דוד לפני שאול במלחמת דוד וגלית על פי רמברנדט

על פי הכתוב בספר שמואל, המלך הראשון שנבחר על ידי אלוהים למלוך על ישראל הוא שאול משבט בנימין (שתואר "משכמו ומעלה"). הוא איחד את שבטי ישראל ולחם בפלשתים. כמו כן היה הראשון שלחם בעמלק על מנת לקיים את מצוות מחיית עמלק. שאול גם נלחם בעמון, מואב, אדום ומלכי צובה (שמואל א', י"ד-מ"ז). למרות תוארו המלכותי, שאול דמה מאוד לשופטי ישראל באורח חייו הפשוט. העימות בינו לבין שמואל הנביא, שזעם על שלא שמע להוראותיו ובעיקר על שחס על אגג מלך עמלק, הוביל להתחרטות על הבחירה ונטילת המלוכה ממנו. במשך תקופה ארוכה היה עסוק שאול במרדף אחרי דוד שאותו זיהה, כמאיים על כתרו, עד שנהרג ביחד עם שלושה מבניו בקרב עם הפלשתים בגלבוע.

הביטוי "ארץ ישראל"[6] מופיע לראשונה בימי שאול[7] וחופף את תחומי ממלכתו. מכיוון שגבולות ממלכתו חפפו את ההתיישבות הישראלית, ניתן להגדיר אותה "ממלכה לאומית", וזאת לעומת "ערי המדינה" הכנעניות לפני ההתנחלות הישראלית, ובשונה מממלכת דוד ושלמה, שכללה שטחים עם אוכלוסיה לא ישראלית.[8]

לאחר מותו של שאול התפלגה הממלכה למשך שבע שנים, בהן מלך דוד על שבט יהודה (בישבו בעיר חברון) ובנו של שאול, אשבעל - המכונה במקרא בשם איש בושת - מלך על שאר שבטי ישראל. שר הצבא בימי שאול ובנו היה אבנר בן נר.

ימי דוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הירצחו של איש בושת מונה דוד למלך על כל השבטים (לאחר שנבחר על ידי אלוהים בצעירותו וכבש את לב העם בניצחונו על גוליית), איחד שנית את הממלכה ובסדרת ניצחונות הצליח להבטיח את עצמאותה של הממלכה, דיכא את הפלשתים ואף כבש את ירושלים המבוצרת מידי היבוסים וקבע אותה כעיר בירה נייטרלית מבחינה שבטית וכעיר קודש, כאשר ציווה להעלות אליה את ארון הברית. דוד היה מצביא ומנהיג צבאי, וביחד עם בן אחותו שר הצבא יואב בן-צרויה הוביל את ממלכת ישראל לשיא גודלה (מנהר הפרת בצפון ועד לעציון גבר שבדרום) לאחר שכבשה ארבע ממלכות מצפון וממזרח: ארם דמשק, עמון, מואב ואדום.

ימי שלמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה המלך בערוב ימיו, איור מאת גוסטב דורה.

לשיא השפעתה הגיעה הממלכה בימי שלמה, המלך שנודע בחכמתו ("חכם מכל אדם"). שלמה, שתפס את המלוכה ברגע האחרון מידי הטוען לכתר, אחיו אדוניה.

ברשימת השרים בממשל שלמה,[9] נוספו שלושה תפקידים שלא נזכרו ברשימת הפקידות המקבילה של דוד:[10] "על הנציבים", "רֵעֶה המלך" ו"על הבית". ייתכן ש"רעה המלך" היה קרוב משפחה ויועץ, ואולי היה מקביל לתואר האכדי שפירושו "קרוב/ידיד המלך".[11]

שלמה ארגן את ממלכתו ב-12 נציבויות (מחוזות).[12] רשימת המחוזות המופיעה במקרא מבוססת על מסמך מקורי מתקופת הממלכה המאוחדת, אולם היא כוללת מחוזות בשטח נחלות עשרת השבטים בלבד, ללא יהודה ושמעון, ובכך שומרת על החלוקה בין יהודה וישראל. עם זאת, על פי נוסח תרגום השבעים, יהודה נכללת ב-12 המחוזות, או לחילופין, נזכרת כחטיבה מנהלית נפרדת שאינה מחולקת למחוזות.[13] גבולות החלוקה לא חפפו את גבולות נחלות השבטים. חלוקה זו, לפי עיקרון גאוגרפי‐כלכלי‐ממלכתי, השתלבה במגמה של המלך להחליש את המבנה השבטי‐המסורתי ולחזק את שיטת הממשל הריכוזי. חוקרים מהאסכולה המינימליסטית סבורים כי הרשימה אינה אותנטית וחוברה הרבה יותר מאוחר.[14]

שלמה כרת ברית שלום עם שכניו צידון ומצרים. שלמה הצליח לאבטח את דרכי המסחר החשובות, במיוחד את דרך המלך שעברה ליד החוף והייתה דרך המסחר הראשית עם מצרים. ממלכת שלמה השתתפה במסחר בינלאומי: תוצרת חקלאית תמורת ארזי לבנון מחירם מלך צור;[15] סחר מרכבות וסוסים, זהב, כסף וארזים;[16] שיתוף פעולה עם הפניקים במסחר ימי דרך נמל עציון גבר עם צי האניות בים סוף;[17] וכינון קשרים עם מלכת שבא.[18]

שלמה נמנע ממלחמות, אך בזכות עושרו הרב נפלו ארצות אחדות תחת השפעתה של ממלכת ישראל המאוחדת, "שלום היה לו מכל עבריו מסביב". שלמה יזם מפעלי בנייה רבים, ובנה בין היתר את בית המקדש הראשון (פרויקט שהקנה לירושלים מעמד מרכזי באזור) את חומת ירושלים ואת ערי המבצר חצור, מגידו וגזר. המחיר לאותם מפעלי בנייה ענקיים היה מיסים כבדים ועבודות כפייה שהוטלו על העם, וגרמו למרמור רב בקרב השבטים (וניסיון למרד בראשות ירבעם בן נבט), ובסופו של דבר הביאו לפילוג מיד עם מותו של שלמה.

על פי התנ"ך הפילוג היה עונש לשלמה על חטאיו בכך שבנה מקדשים לאליליהן של נשותיו הנוכריות, כך גם עלייתם של הדד ורזון מאדום וארם שניסו למרוד בשלמה.

פילוג הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פילוג ממלכת ישראל המאוחדת

רחבעם, בנו הבכור של שלמה, לא הצליח לשמור על שלמות הממלכה, ועם עלייתו לשלטון היא התפרקה לשתי ממלכות עצמאיות, ממלכת יהודה שכללה את שבטי בנימין, שמעון ויהודה ובתוכם ירושלים, וממלכת ישראל שכללה את עשרת השבטים הנותרים. על פי המסופר בספרי מלכים, הסיבה לפילוג הייתה התמרמרות העם על המיסים הכבדים בימי שלמה, אשר רק שבט יהודה, שבטו של שלמה, היה פטור מהם. עם המלכתו פנו ראשי השבטים אל רחבעם בבקשה להקל עליהם במיסים, אך הוא החליט לא להפגין חולשה והעלה אותם. החלטה זו הובילה למרד בראשות ירבעם בן נבט שהכריז על פילוג 10 השבטים (מלבד יהודה ובנימין) מהממלכה.

יהודה וישראל לאחר הפילוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממלכת ישראל קיבלה את רוב השטחים הפוריים, ובכללם צפון ישראל, השומרון ומישור החוף, וכן את רוב התושבים (עשרה שבטים מתוך שנים עשר). בירתה הייתה תחילה בשכם, פנואל ותרצה ומאוחר יותר, החל מתקופת עומרי, נתקבעה בעיר שומרון. מלכיה התחלפו באופן תדיר ברציחות חוזרות ונשנות. לעומתה ממלכת יהודה (שבה נבלע גם שבט בנימין) החזיקה בירושלים ובבית המקדש, אך נאלצה להסתפק בשטח הררי ומדברי ורוב שנותיה הייתה חסרת מוצא לים (מישור החוף הדרומי היה רוב הזמן תחת שליטה פלשתית). לאורך כל שנות קיומה, כ-350 שנה, מלכיה היו משושלת בית דוד.

אחרי חורבנה של ממלכת ישראל בידי אשור ב-722/721 לפנה"ס, המשיכה ממלכת יהודה להתקיים. לאחר מסע סנחריב הייתה לממלכה וסאלית של אשור, עד שנכבשה בשנת 586 לפנה"ס על ידי נבוכדנצר השני, מלך בבל, אשר החריבה בעקבות מרד צדקיהו, אחרון מלכי יהודה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התיאור המקראי, הממלכה השתרעה מהנגב עד הגולן וכללה את רובו של מישור החוף (פרט לחלק הדרומי שהיה בידי הפלשתים), את ערי יהודה והשומרון (ירושלים ובית שאן נכבשו רק בתקופת דוד) ואזורים בגדה המזרחית של נהר הירדן, שנמצאת בשטחה של ירדן המודרנית.

בין הארצות שהיו תחת השפעתה של ממלכה זו (ובתקופות מסוימות תחת כיבושה) אפשר למנות את ארם דמשק שמצפון, ואת אדום, עמון ומואב שממזרח. במקרא מוזכרים קשרי מסחר בין הממלכה לבין ממלכת צידון, ארץ אופיר (שרוב החוקרים ממקמים במזרח אפריקה) וממלכת שבא (ככל הנראה בשטחה של תימן המודרנית). כמו כן התקיימו קשרי ברית עם ממלכות שכנות כגון גשור, חמת ועוד.

הגבול הצפוני של הממלכה עבר בעיר תפסח.

כרונולוגיה של הממלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – מלכי יהודה וישראל, כרונולוגיה של המקרא

בארכאולוגיה וחקר המקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ארכאולוגיה מקראית#הממלכה המאוחדת

החל מימיו של יוליוס ולהאוזן בסוף המאה התשע עשרה התבססה התפיסה במחקר לפיה מרבית הסיפורים מתקופת הממלכה המאוחדת משקפים חיבורים עתיקים הכוללים תיעוד היסטורי אמין בעיקרו, וכי הם נכתבו בסמוך לזמנם של המאורעות המסופרים, בימי דוד או שלמה, גם אם עברו מאז אי אילו עריכות.

אסכולות אחרות שהתפתחו במהלך החלק השני של המאה העשרים ערערו על הקונצנזוס הישן לגבי מועד הכתיבה, ובהתאמה ערערו גם על מהימנותם ההיסטורית של הפרטים. היו חוקרי מקרא שהחלו לראות בהם יצירה ספרותית בדיונית מעיקרה שנכתבה בהדרגה בתקופות מאוחרות יותר, כמו תקופת יאשיהו, גלות בבל והתקופה הפרסית.[19][20][21][22][23][24] מגמה זו הצטרפה למגמה מקבילה בארכאולוגיה, שקראה תיגר על הנחת קיומה של ממלכת ישראל המאוחדת כפי שהיא מתוארת במקרא. מולן נותרו אסכולות אחרות שהמשיכו לתמוך בקיומה של ממלכה מאוחדת גדולה ובעלת עוצמה אזורית.

נכון לעשור השני של המאה ה-21, עצם קיומה של שושלת בית דוד מוסכמת על החוקרים, וכן קיומן של ממלכות נפרדות ביהודה ובישראל, אולם עצם היותה של ממלכה מאוחדת מוטל בספק במחקר ונתון במחלוקת.[25]

ישנם קולות במחקר שמציעים שהייתה ממלכה מאוחדת בעלת יחס הפוך - כך שבמקום ממלכה מאוחדת שמרכזה ביהודה, שעל פי הממצאים הארכאולוגים הייתה הקטנה והענייה מבין השתיים, הייתה תקופה בה ממלכת ישראל שלטה בפועל ביהודה, שהייתה ממלכת חסות של ממלכת ישראל.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א: הממלכה המאוחדת, האוניברסיטה הפתוחה, 2007.
  • ד"ר יצחק מייטליס, לחפור את התנ"ך, ראובן מס, התשס"ז.
  • דניאל לוי, מקרא וארכאולוגיה, בני רחל, התשס"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גישת הכרונולוגיה הנמוכה

פרסומים על ממצאים הקשורים לממלכה המאוחדת

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל לוין ועמיחי מזר (עורכים), הפולמוס על האמת ההיסטורית במקרא, יד בן צבי תשס"א
    יגאל בן-נון, קיצור תולדות יהוה, רסלינג, 2016
  2. ^ The Pitcher is Broken: Memorial Essays for Gösta W. Ahlström (עמ' 229-228)
  3. ^ 1 2 פרופסור עודד ליפשיץ, עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 26:23-10:24
  4. ^ Biblical History and Israel S Past: The Changing Study of the Bible and History
  5. ^ ספר שמואל א', פרק י"ד.
  6. ^ ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ט.
  7. ^ לעומת "ארץ בני ישראל" בספר יהושע, פרק י"א, פסוק כ"ב.
  8. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, האוניברסיטה הפתוחה, כרך א, עמ' 222.
  9. ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוקים ב'-ו'.
  10. ^ ספר שמואל ב', פרק כ', פסוקים כ"ג-כ"ו.
  11. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א, עמ' 403–404. התואר האכדי: mudê šarri. התואר mudû פירושו מומחה, מלומד. עדיין לא נמצאה עדות אפיגרפית לתואר "רע המלך".
  12. ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוקים ז'-י"ט.
  13. ^ יוחנן אהרוני, "מחוזות ישראל ויהודה", בתוך: בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א, עמ' 407–409, 411. בנוסח תרגום השבעים לא נזכר שם הנציב האחרון, גֶּבֶר בֶּן אֻרִי, והמלה "יהודה" שבראש פסוק 20, מופיעה בסוף פסוק 19 (וּנְצִיב אֶחָד אֲשֶׁר בָּאָרֶץ). כלומר, ייתכן ושמו של הנציב הוא תוספת מאוחרת ומיותרת ויש לקרוא: "ונציב אחד אשר בארץ יהודה".
  14. ^ בוסתנאי עודד, תולדות עם ישראל בימי בית ראשון, כרך א, עמ' 411–412.
  15. ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוקים ט"ז-כ"ה; פרק ט', פסוקים י'-י"ג.
  16. ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוקים י"ד-ט"ו; פסוקים כ"ז-כ"ט.
  17. ^ ספר מלכים א', פרק ט', פסוקים כ"ו-כ"ח; פרק י', פסוק כ"ב.
  18. ^ ספר מלכים א', פרק י', פסוקים א'-ב'; פסוקים י'-י"ג.
  19. ^ Eerdmans Commentary on the Bible
  20. ^ לשחזור ההיסטוריה הקדומה של עם ישראל: מקרא, ארכאולוגיה וכתיבת היסטוריה
  21. ^ Deuteronomy: Issues and Interpretation (עמ' 5)
  22. ^ The Formation of the Hebrew Bible: A New Reconstruction (עמ' 206-204)
  23. ^ מלכים ונביאים (ארכיון)
  24. ^ The Late Persian Formation of the Torah: Observations on Deuteronomy
  25. ^ פרופסור עודד ליפשיץ, עלייתה של האימפריה האשורית וחורבנה של ממלכת ישראל, דקות 13:47-12:58