שדה בוקר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שדה בוקר
SDE-BOKER2.jpg
חדר האוכל והמדשאה המרכזית בלב הקיבוץ
מחוז הדרום
מועצה אזורית רמת הנגב
גובה ממוצע ‎474‏ מטר
תאריך ייסוד 1952
תנועה מיישבת התנועה הקיבוצית
סוג יישוב קיבוץ
מוצא המייסדים ישראל, ארצות הברית
נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף דצמבר 2014:
  - אוכלוסייה 426 תושבים
  - שינוי בגודל האוכלוסייה ‎7.0%‏ בשנה עד דצמבר 2014
נתוני קיבוץ
ייסוד הגרעין 1949
תנועת אם איחוד הקבוצות והקיבוצים
ענפי ייצור מפעל דביק, לול, כלביה, מטעים, כרמים, תיירות, יקב שדה בוקר.
מיקום שדה בוקר
שדה בוקר
שדה בוקר

30°52′24″N 34°47′35″E / 30.8734143832156°N 34.7931779643373°E / 30.8734143832156; 34.7931779643373קואורדינטות: 30°52′24″N 34°47′35″E / 30.8734143832156°N 34.7931779643373°E / 30.8734143832156; 34.7931779643373

http://www.sde-boker.org.il

שדה בוקר הוא קיבוץ בהר הנגב, כ-30 ק"מ צפונית למכתש רמון. נודע בין השאר כמקום מגוריו של דוד בן-גוריון בשנותיו האחרונות. במפות של אותה תקופה היה באזור הר בוקר, ונחל בוקר ועל פי זה נקבע שמו של הקיבוץ.‏[1]

ראשית ההתיישבות במקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתיישבות בשדה בוקר החלה בתצורה של חווה חקלאית בנגב. הרעיון להקמת חווה באזור זה הבשיל אצל מתנדב אמריקאי אשר לחם בארץ במסגרת מלחמת העצמאות - בדמיונו ראה חווה כדוגמת חוות בוקרים בטקסס. לאחר תום הקרבות החלה להתגבש קבוצה של חברים מאותה היחידה, אשר שאפו להקים חווה בנגב אשר תהווה יסוד להבנה כי ניתן וצריך לקיים התיישבות באזור המדברי והלא מיושב. לאחר סיורים רבים שערכו בנגב, נבחר האזור. בשנת 1949 פנתה הקבוצה למוסדות בבקשה לעזרה בהקמת היישוב, אך ללא הצלחה מרובה. על קבוצת המייסדים נמנו גם האגרונום יעקב עורב וחגי אבריאל.

בשנת 1951 נרקמה במשרד החקלאות תוכנית להקמת נקודות התיישבות ניסיוניות בנגב. חברי הקבוצה המקורית, שבינתיים התפזרה, חברו יחד שנית והחלו לגבש תוכניות לעלייה על הקרקע. הפעם זכתה הקבוצה לתמיכת הסוכנות היהודית ומשרד החקלאות.

במאי 1952 הוקמה ההתיישבות כקואופרטיב חקלאי‏[2], ללא שיוך פוליטי, שאמור היה להתפרנס מגידול בקר‏[3]. טקס העלייה על הקרקע, בנוכחות משה דיין התקיים ב-15 במאי 1952‏[4]. לפרנסתם עסקו חברי הקבוצה בחקלאות בעל‏[5], לול‏[6], ובפיתוח המדבר, כריית מחצבים, אירוח ושמירה. אורח חייהם הזכיר אורח חיים קיבוצי במאפיינים מסוימים כגון תחומי העיסוק. הרכוש, לעומת זאת, נותר בבעלות פרטית‏[7]. בינואר 1953 הובאו לשדה בוקר 200 כבשים מטורקיה‏[8].

באוקטובר 1952, בשלושים להרצחה של ברברה פרופר בת המקום, ניטע במקום העץ הראשון‏[9]. בסוף 1952 הוקם סכר נסיוני לאגירת מים‏[10], ובשנת 1955 נחנך במקום אגם עם קיבולת של 200,000 קוב‏[11].

בעת הקמת שדה בוקר, הרחיק הממשל הצבאי על ערביי ישראל את שבטי הבידואים מהאזור‏[12][13]. המצב הביטחוני הרעוע באזור נתן אותותיו גם בחברי הקבוצה. בספטמבר 1952 נרצחה ברברה פרופר בעת שרעתה עדר עיזים‏[14], שלטענת המורשע ברצח הוחרם ממנו על ידי צה"ל‏[15][16]. בדצמבר נרצח יוסף יאירי בירי מהמארב בדרך לשדה בוקר‏[17]. עקב כך הגיעה למקום מחלקה מהנח"ל, בת כ־60 חיילים, אשר הגדילו באופן משמעותי את מספר החברים. בשנת 1954 הגיעה לחווה מחלקה נוספת של הנח"ל. לאחר תום שירות החיילים בה חיפשו חברי הקבוצה בני גרעין מתנועה לא מפלגתית אשר יסכימו להשאר במקום גם לאחר שירותם הצבאי. בהמשך הגיע למקום גרעין של תנועת "הצופים", אשר הביא לפיתוח ענפים חדשים במשק: הקמת מוסך, מסגריה, נגריה ונטיעת מטע אפרסקים. באוקטובר 1955 החליטו חברי הקבוצה כי שדה בוקר יהיה קיבוץ לא רק באורח חייו אלא גם באופן רשמי.

קיבוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר ההכרה הרשמית בו כקיבוץ, הצטרפו אל שדה בוקר גרעינים של תנועת הצופים באופן סדיר, מה שהביא לגידול ולפיתוח משמעותיים. בשנת 1957 החלה בנייתם של מבני קבע במקום, ובשנת 1963 הצטרפה שדה בוקר לאיחוד הקבוצות והקיבוצים.

מגורי בן-גוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 התיישב דוד בן-גוריון בשדה בוקר, לאחר התפטרותו הראשונה מראשות הממשלה, דבר שהביא למשק הכרה ופרסום רב. בשנותיו האחרונות חי בצריף עץ בקיבוץ.

בשנת 1964 יזם בן-גוריון הקמת מדרשה כ-3 ק"מ דרומית לקיבוץ. המדרשה, המכונה "מדרשת בן-גוריון", כוללת מספר גופים: המכון לחקר המדבר (שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון), המכון למורשת בן-גוריון, בית ספר שדה ובית ספר תיכון סביבתי בתנאי פנימייה. קבריהם של דוד בן-גוריון ורעייתו פולה נמצאים בקרבת מקום, סמוך לנחל צין.

הקיבוץ כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה בוקר נכלל בקבוצה קטנה של קיבוצים אשר עדיין שומרים על אורחות חייהם הקיבוציים המסורתיים. אוכלוסיית הקיבוץ כיום מונה כ-450 תושבים מתוכם כ- 170 חברי קיבוץ. המשק משתרע על שטח של כ-1300 דונם וכולל ענפים שונים של חקלאות ותעשייה: מפעל לסרטי דבק, מטעים, לול, שלחין ועוד. בקיבוץ גם פנסיון לכלבים וחתולים, יקב המייצר יין מענבים הגדלים בכרמי הקיבוץ. צריף בן-גוריון הנמצא בקיבוץ מהווה אתר תיירותי, המושך אליו מבקרים רבים. הצריף מנוהל על ידי המכון למורשת בן-גוריון.

בתים באחת משכונות הקיבוץ (בתכנון ויטוריו קורינלדי)
צריפיהם של ראשוני הקיבוץ, כיום בסמוך לצריף בן-גוריון
שביל טיפוסי בין בתי המגורים בקיבוץ ביום העצמאות

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מזג אוויר בשדה בוקר
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 14.8 15.9 19.1 25.1 28.7 31.2 32.7 32.6 30.7 27.2 21.6 16.8
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 4.4 4.9 7.1 10.5 13.5 16.0 18.1 18.6 17.2 14.2 9.3 5.5

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אודות הקיבוץ באתר הקיבוץ
  2. ^ מוקם יישוב בהר הנגב, מעריב, 14 במאי 1952
  3. ^ אליהו סלונים, שדה בוקר - יישוב רועים ראשון, דבר, 29 במאי 1952
  4. ^ חוה לגידול בקר, חרות, 16 במאי 1952
  5. ^ אורחים עליך שדה בוקר, מעריב, 25 ביוני 1952
  6. ^ ביכורי הלול משדה בוקר, דבר, 29 באוגוסט 1952
  7. ^ ה. בן עדילא קיבוץ, לא מושב, אלא אורח חיים, מעריב, 13 באוקטובר 1952
  8. ^ כבשים מתורכיה, הצופה, 30 בינואר 1953
  9. ^ עץ ראשון בשדה בוקר, על המשמר, 26 באוקטובר 1952
  10. ^ סכר נסיוני הוקם בשדה בוקר, דבר, 1 בדצמבר 1952
  11. ^ מסתיימת התקנת האגם המלאכותי, על המשמר, 28 בספטמבר 1955
  12. ^ החל משפט הבדואי הנאשם ברצח, הצופה, 13 ביולי 1955
  13. ^ יחסי שדה-בוקר עם הבדואים בסביבתה, אתר שדה בוקר
  14. ^ ברכה פרופר הובאה לקבורות בירושלים, על המשמר, 25 בספטמבר 1952
  15. ^ מתחיל משפט רצח הנערה משדה בוקר, מעריב, 11 ביולי 1955
    מאסר עולם לרוצחה של ב. פרופר, חרות, 13 באוקטובר 1955
  16. ^ נורית גוברין, היא נפלה בשדות, עיונים בתקומת ישראל 8, כרך 8, (1998) עמ' 527-531
  17. ^ יהודי נורה מהמארב ונהרג בנגב, הצופה, 21 בדצמבר 1952
    יוסף (במבי) יאירי, דבר, 29 בדצמבר 1952