מקדש ונוס ורומא
.jpg) | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תרבויות |
רומא העתיקה  |
| נבנה |
135 |
| מיקום | |
| מדינה |
איטליה |
| קואורדינטות | 41°53′27″N 12°29′23″E / 41.890892°N 12.48975°E |
|
(למפת רומא רגילה)   מקדש ונוס ורומא | |
  | |
מקדש ונוס ורומא (בלטינית: Templum Veneris et Romae) הוא המקדש הגדול ביותר שהיה ברומא העתיקה. המקדש היה ממוקם בצידו המזרחי של הפורום, אל מול הקולוסאום.
המקדש הוקדש לאלות ונוס פליקס (ונוס המביאה מזל טוב) ורומא אַיטֶרנה (רומא הנצחית), והוקם בתקופת הקיסר אדריאנוס. הבנייה החלה בשנת 121 והמקדש נחנך בשנת 135 (אף שעבודות הבנייה הסתיימו רק בשנת 141, בתקופת שלטונו של הקיסר אנטונינוס פיוס.
תיאור המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אורכו של המבנה 110 מטרים ורוחבו 53 מטרים. המבנה ניצב על במה שאורכה 145 מטרים ורוחבה 100 מטרים.
למבנה שני חדרים עיקריים, בהם ניצבו פסלי האלות ונוס ורומא - אלת העיר רומא, שתיהן יושבות על כיסאות מלכות.
חדרי האלות ניצבו אחד צמוד לשני - החדר של רומא היה המערבי, ופסל האלה צפה לעבר הפורום. החדר של ונוס היה המזרחי ופסל האלה צפה לעבר הקולוסאום. בחזית כל חדר ניצבו ארבעה עמודים קורינתיים.
מבנה המקדש מהווה בעצם משחק מילים שכן האלה ונוס, אלת האהבה (בלטינית Amor), נכתב הפוך מ"רומא" (Roma), ועל כן שתי אלות אלה, העומדות גב אל גב, יוצרות סימטריה גם בשמותיהן.
משני צדי המקדש, המזרחי והמערבי, עמדו 10 עמודים לבנים, ובצדדים הדרומיים והצפוניים 18 עמודים לבנים. קוטר כל עמוד היה 1.8 מטרים.
במקדש ונוס היה מזבח בו הקריבו זוגות נשואים קורבנות. לצד המזבח עמד פסל כסף של מרקוס אורליוס ופאוסטינה.
הקמת המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המקדש נבנה על הריסות הדומוס אוראה של נירון, ולצורך בנייתו הוזז פסלו של נירון - הקולוסוס והועבר לקרבת האמפיתיאטרון הסמוך, שנקרא על שם הפסל - הקולוסאום.
אדריכל המבנה, אפולודורוס מדמשק, שמתח ביקורת על התוכניות של אדריאנוס, הוצא להורג במצוות הקיסר, והמבנה נבנה בהתאם לתוכניות של אדריאנוס.
בסוף המאה ה-3 (283) ובתחילת המאה ה-4 (306) לספירה פרצו בסביבת המקדש שתי שרפות שגרמו נזקים כבדים למבנה. בשל דעיכת חשיבותה של העיר רומא באימפריה באותה העת, לא הוקדשו משאבים לחידוש ותיקון המבנה משך כ-24 שנים. המבנה שופץ והורחב משמעותית בשנת 307 בידי הקיסר מקסנטיוס, כחלק מתוכניתו להעצים ולהשיב את מרכזיותה של רומא באימפריה הרומית באותה העת[1].
רעידת אדמה במאה ה-9 הרסה את המבנה, ובשנת 850 הורה האפיפיור לאו הרביעי להקים במקום את כנסיית סנטה מריה נובה, אשר שופצה בשנת 1612 ושמה שונה לכנסיית סנטה פרנצ'סקה רומנה. חדר האלה רומא מהווה את מגדל הפעמונים של הכנסייה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Sahotsky, Brian: The Propaganda of The Emperor Maxentius: An Expansion of Roman Architectural Topography, Pp. 49-51. Thesis, University of Wisconsin at Milwaukee, 2004