אנטונינוס פיוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אנטונינוס פיוס
19 בספטמבר 86; לנוביום, לאטיום האימפריה הרומית - 7 במרץ 161; לוריום, אטרוריה, האימפריה הרומית (בגיל 74)
Antoninus Pius Glyptothek Munich 337.jpg
פסל ראש וחזה של הקיסר אנטונינוס פיוס, מוצג, נכון ל-2007, בגליפטותק, מינכן, גרמניה
שם בשפת המקור Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus
שם מלא טיטוס אורליוס פולביוס בויוניוס אריוס אנטונינוס
אימפרטור קיסר אורליוס אדריאנוס אנטונינוס פיוס (לאחר ההכתרה)
מדינה האימפריה הרומית
מקום קבורה קבר אדריאנוס
בת-זוג
שושלת הנרווה-אנטונינים
אב טיטוס אורליוס פולביוס
אדריאנוס (מאמץ)
אם אריה פדילה
צאצאים

מרקוס אורליוס פולביוס אנטונינוס
מרקוס גלריוס פולביוס אנטונינוס
אורליה פדילה
אניה גלריה פאוסטינה הצעירה
מרקוס אורליוס (מאומץ)
לוקיוס ורוס (מאומץ)

קיסר האימפריה הרומית ה-15
תקופת כהונה 10 ביולי 1387 במרץ 161 (22 שנים)
הקודם בתפקיד אדריאנוס, אביו המאמץ
הבא בתפקיד מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, בניו המאומצים ששלטו במשותף

טיטוס אורליוס פולביוס בויוניוס אריוס אנטונינוס (לטינית: Titus Aurelius Fulvus Boionius Arrius Antoninus;‏ 19 בספטמבר 86 - 7 במרץ 161), הידוע בשם אנטונינוס פיוס, היה קיסר רומא משנת 138 עד 161 לספירה, הרביעי מבין חמשת הקיסרים הטובים. הכינוי "פיוס" ניתן לו אחרי עלייתו לשלטון, כנראה מאחר ששכנע את הסנאט להאליל את אדריאנוס.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו ומשפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנטונינוס נולד בשנת 86, כבנו היחיד של טיטוס אורליוס פולביוס, שהיה קונסול בשנת 89, בלנוביוס שלאטיום. אביו וסבו מצד האב של אנטונינוס מתו כשהיה צעיר והוא גודל וחונך על ידי סבו מצד אמו, טיטוס אריוס אנטונינוס, איש תרבות וחברו של פליני הצעיר. אמו של אנטונינוס, אריה פדילה, התחתנה בשנית עם פובליוס יוליוס לופוס, שהיה קונסול בשנת 98 וילדה לו בת בשם יוליה פדילה.

נישואים וילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאזרח פרטי בין השנים 110115 הוא נישא לאניה גלריה פאוסטינה. היו אלו נישואים מוצלחים ולזוג נולדו 4 ילדים. פאוסטינה שהייתה יפהפייה נודעה בחוכמתה ונהגה לדאוג לעניים ולעזור לרומאים מעוטי יכולת. היא מתה בשנת 141, ואנטונינוס מוכה האבל הנציח את זכרונה בבנית פורום על שמה, הטבעת מטבעות הנושאים את דיוקנה ואף הכרזה עליה כאלה.

קשריו עם אדריאנוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שמילא בהצלחה רבה את תפקידי הקווסטור ופראטור, אנטונינוס מונה לקונסול בשנת 120. לאחר מכן מונה על ידי הקיסר אדריאנוס לאחד מארבעת הפרוקונסולים האחראים למנהל באיטליה. לאחר מכן מילא בהצלחה רבה גם את תפקיד הפרוקונסול באסיה, מה שהעלה עוד את המוניטין שלו. אנטונינוס זכה להערכה רבה מצד אדראינוס, שאימץ אותו באופן רשמי לבנו ויורשו ב-25 בפברואר, שנת 138, לאחר שבנו המאומץ ויורשו המיועד הראשון, לוקיוס אאוליוס, מת. התנאי לאימוצו של אנטונינוס היה שהוא יסכים לאמץ בעצמו את מרקוס אניוס ורוס (בן אחיה של אשתו), ואת לוקיוס, בנו של אאוליוס ורוס. שני בניו המאומצים של אנטונינוס היו לימים מרקוס אורליוס ולוקיוס ורוס, קיסרי רומא הבאים.

קיסר רומא[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם עלייתו לשלטון בשנת 138, הפך שמו של אנטונינוס ל"אימפרטור קיסר טיטוס אאליוס אדריאנוס אנטונינוס אוגוסטוס פונטיפקס מקסימוס". אחת מפעולותיו הראשונות כקיסר הייתה שכנוע הסנאט להעלות את אדריאנוס לדרגת אל, דבר שתחילה סירב הסנאט לעשות. מאמציו לשכנע את הסנאט הם כנראה הסיבה לכך שקיבל את הכינוי "פיוס" (Pius, בלטינית: מסור, "אדוק בחיבתו") שבו הוא נודע. שתי סיבות נוספות לכינוי יכולות להיות הן שאנטונינוס תמך בחותנו המזדקן בידו בישיבות הסנאט, או שהוא חנן את האנשים שאותם דן אדריאנוס למוות כשהיה על ערש-דווי. אנטונינוס בנה מקדשים, תאטראות ומאוזולאומים, קידם את האמנות והמדע, והרעיף כבוד וכסף על מורי הרטוריקה והפילוסופיה ברומא.

בניגוד בולט לקודמיו בתפקיד, טריאנוס ואדריאנוס, אנטונינוס לא היה איש צבא. כפי שכתב עליו היסטוריון מודרני: "קרוב לודאי שמעבר לכך שאנטונינוס מעולם לא ראה, שלא לדבר על פיקד על, כח צבא רומי, סביר להניח שבמהלך שלטונו שארך עשרים ושתים שנים, הוא מעולם לא היה מצוי במרחק של פחות מ-500 מייל מלגיון"[דרוש מקור]. תקופת שלטונו של אנטונינוס הייתה השקטה ביותר בכל תקופת הקיסרות הרומית, ועל כן רבים נוהגים לציין אותה כשיאו של הפקס רומנה. אמנם היו מספר עימותים צבאיים בתקופת שלטונו- במאוריטניה, יהודה ובריטניה, אך אף אחד מהם לא נחשב לרציני. ההתמרדות בבריטניה היא כנראה הסיבה לבניית חומת אנטונינוס, שננטשה זמן לא רב לאחר מכן. גישתו של אנטונינוס לניהול האימפריה הייתה שונה מגישתם של רוב הקיסרים הרומאים האחרים בכך שהוא טיפל במשברים הללו מבלי לעזוב את איטליה אפילו פעם אחת במהלך כל שלטונו, והעדיף לנהל את ענייני החוץ של הפרובינקיות דרך הנציבים שלהן או דרך מכתבים קיסריים ששלח לערים מרוחקות. סגנונו השלטוני של אנטונינוס זכה לשבחים רבים על ידי בני זמנו וגם על ידי הדורות שבאו אחריו.

אנטונינוס פיוס והיהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עלייתו של אנטונינוס הביא הקלה ביחסיו הקיסרות עם היהודים, הוא ביטל את גזירות השמד של קודמו בתפקיד אדריאנוס ואישר ליהודים למול את בניהם בתנאי שהם לא ימולו נוכרים (כלומר לא יעסקו בגיור).

בהיסטוריה אוגוסטה נזכר שאנטונינוס פיוס דיכא מרד יהודי שפרץ בתקופת שלטונו בארץ ישראל אולם רוב החוקרים דוחים את הידיעה הזאת בשל איכותה המפוקפקת של ההיסטוריה אוגוסטה כמקור היסטורי.

ייתכן שאנטונינוס פיוס הוא הדמות "אנטונינוס" המופיע בגמרא כקיסר שהיה מיודד עם רבי יהודה הנשיא.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אנטונינוס פיוס בוויקישיתוף