מרלגיה פרסטטיקה

מרלגיה פרסטטיקה

תחום	נוירולוגיה
מיקום אנטומי	lateral cutaneous nerve of thigh
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine	1141848
MeSH	C537458, C537458
סיווגים
ICD-10	G57.1
ICD-11	8C11.1

מרלגיה פרסטטיקה (בלועזית: Meralgia paraesthetica) היא תופעת איבוד תחושה או כאב בירך באזור החיצוני, כאבים אלו אינם תוצאה של פציעה או פגיעה מקדימה בירך, אלא על ידי פגיעה בעצב המקשר מעמוד השדרה אל הירך.

הפרעה נוירולוגית כרונית זו מערבת עצב בודד - העצב העורי הצידי של הירך, הנקרא גם עצב העור הפמורלי הצידי (ומכאן התסמונת נוירופתיה עורית לרוחב הירך ). המונח "meralgia paraesthetica" משלב ארבעה שורשים יווניים לפירוש "כאב בירך עם אנומליות הבנתית". ההפרעה קיבלה את הכינוי תסמונת הביקיני הקצר וגם את הכינוי תסמונת מכנסי סקיני, זאת לאור כך שעשויה ונגרמת או מחמירה מלבישת בגדים צמודים.

סימנים וסימפטומים

• מתבטא בכאב בצידה החיצוני של הירך, כאב המקרין לעיתים גם לצידה החיצוני של הברך, לרוב באופן תדיר וקבוע לאוך היום.
• תחושת צריבה, עקצוץ או אובדן תחושה באותו האזור
• תחושה צורבת המדמה שטח הסובל מעקיצות דבורים מרובות בכל האזור המושפע.
• לעיתים מתבטא אף בתחושת כאב עמוק וטורדני באזור המפשעה או על פני הישבן.
• בדרך כלל האזור המושפע ידגים רגישות יתר למגע קל מאשר לפעולת מגע בלחץ חזק.
• כמוכן, רגישות יתר לחום (מים חמים במהלכה של מקלחת מרגישים שהם "שורפים" את האזור).
• לעיתים, מטופלים עשויים להתלונן מעל לשאר התופעות על תחושת גירודיות טורדנית או תחושת עקצוציות לא מוסברת באזור המאובחן.

התפשטות מלאה של תחושת כאב מהעצב מושפעת לעיתים נדירות(?). בדרך כלל, התחושה הלא נעימה תשפיע בעיקר על רק חלק משטח פני העור העל אחראי אותו העצב.^{[דרוש מקור]}

עצב עורי לרוחבה של הירך ומבנים אחרים העוברים בין הרצועה המפשעתית השמאלית לבין הכסל, מבט חזיתי של הצד הימני של האגן.

העצב העורי הפמורלי לרוחב נפגע לרוב על ידי לכידה או דחיסה כאשר הוא עובר בין עצם הירך הקדמית העליונה (ilium) לבין הרצועה המפשעתית שליד ההתקשרות בעמוד השדרה הכסל העליון הקדמי (הנקודה העליונה של עצם הירך). לעיתים רחוקות יותר, העצב עשוי להיות לכוד על ידי מבנים אנטומיים או חריגים אחרים למיניהם, או שניזוק כתוצאה מסוכרת או נוירופתיה אחרת או כתוצאה מטראומה כגון פגיעה מהידוק של חגורת בטיחות במהלכה של תאונה.^{[דרוש מקור]}

כתוצאה מעלייה במשקל, היקפים המותניים יגבירו את רמות הלחץ כנגד גומי התחתונים, חגורה, או היקפי המכנסיים. לאורך זמן דבר זה יוביל ללחץ מוגבר על העצב והחמרת הכאבים החגורה. הכאב עשוי להיות חריף ולהקרין לכלוב הצלעות, או למפשעה, הירך והברך. גם במצב ההפוך, הירידה במשקל או השלכות של הזדקנות עשויים שמובילים להצמצמות של שכבות שומן המגן מתחת לעור, עלולים לגרום לכך שהעצב הפגוע ידחס כנגד תחתונים, ביגוד חיצוני, ובדרך כלל - כנגד חגורה. כמוכן תקופות ארוכות של עמידה על הרגליים או תרגילי רגליים המגבירים את המתח ברצועה המפשעתית גם כן עלולים לגרום ללחץ על העצב.^{[דרוש מקור]}

העצב העורי של צד הירך עלול להינזק מדי פעם במהלך תיקון בקע לפרוסקופי, או שהצטלקות מהניתוח עלולה להוביל למרלגיה פרסטטיקה.

אבחון

האבחנה מבוססת במידה רבה על תיאור המטופל ופרטים רלוונטיים לגבי ניתוחים אחרונים, כמוכן פציעות בירך או פעילויות חוזרות שעלולות לגרות את העצב. הבדיקה מבדלת בין אבחנות תחושתיות ברגל הפגועה לרגל נגדית לה.^{[דרוש מקור]}

הבחנה של מרלגיה פרסטטיקה מ-root lesion בחוליה שתיים (L2) עדיין נותרה הבעיה הגדולה ביותר באבחון ומסתמכת על תיחום זהיר של האזור הפראסתטי, מידת החוסר תחושה וסריקת MRI שלילית של עמוד השדרה המותני. אף על פי שאזור ה-L2 והאזור שמסופק על ידי העצב העורי הצדי מתכתבים היטב לרוחב, השורש השני מעורב גם באזור המפשעה וגם לחלק הפנימי של הירך. יתר על כן, בנגעי שורש L2 השיכוך קל מאוד בגלל החפיפה בין L2 ל-L3, בעוד שבנגעים של העצב העורי הצדי, יש הרדמה כמעט מלאה, עם גבול ברור.^{[דרוש מקור]}

אבחון מדויק עשוי לדרוש בדיקת בטן ואגן כדי לשלול בעיות באותם אזורים.^{[דרוש מקור]}

ייתכן שתדרש גם בדיקת הולכה עצבית המכונה אלקטרומיוגרפית (EMG).^{[דרוש מקור]}

ייתכן שיהיה צורך בצילומי רנטגן כדי לשלול מומים בעצמות העשויים להפעיל לחץ על העצב הנבחן; כמו כן סריקות CT או MRI כדי לשלול גורמים נוספים של רקמות רכות, לדוגמה גידול.^{[דרוש מקור]}

טיפול

הטיפול משתנה. ברוב המקרים, הטיפול הטוב ביותר הוא הסרת הגורם לדחיסה על ידי שינוי התנהגות המטופל, בשילוב עם טיפול רפואי להקלה על דלקת וכאב. לא משנה מה תהיה הסיבה, הטיפול הטיפוסי אורך מספר שבועות עד חודשים - ותלוי במידת הנזק העצבי. אפשרויות טיפול אופייניות כוללות:^{[דרוש מקור]}

• טיפול ברקמות רכות Active Release Technique (ART)
• לבישת בגדים רפויים יותר והמלצה לשימוש ברצועות שלייקס על פני חגורות
• ירידה במשקל אם קיימת השמנה
• תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות (NSAIDs) להפחתת כאב דלקתי, כל זאת אם רמת הכאב מגבילה את התנועה ומונעת שינה
• הפחתת פעילות גופנית ביחס לרמת הכאב. כאב חריף עשוי לדרוש מנוחה מוחלטת במיטה
• עיסוי רקמות עמוק להפחתת המתח בשרירי העכוז, לרוב הגלוטאוס מקסימוס. ייתכן שגם ה-tensor fasciae latae מעורב.

עבור רמות כאב נמוכות יותר, הטיפול עשוי לכלול את המטופל:

• חפשו פיזיותרפיה מתאימה, כגון מתיחות ועיסוי, אלו משחקים תפקיד גדול בטיפול בכאב
• לימדו לבצע מתיחות רצועות מפשעתיות (מפיזיותרפיסט) שיכולים להקל במהירות על התסמינים
• קחו זמני מנוחה תכופים ואיכותיים יותר כדי למנוע תקופות ארוכות של עמידה, הליכה ורכיבה על אופניים או כל פעילות מחמירה אחרת
• לרדת במשקל, ולהתאמן כדי לחזק את שרירי הבטן
• לבשו בגדים רפויים באזור הירך הקדמי העליון
• נסו לחמם או לקרר את המקום או לבצע גירוי חשמלי
• קח תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות למשך 7–10 ימים
• הסרת שיער באזור הפגוע (גילוח)
• מדבקות לידוקאין (אזור לאחר גילוח)
• מדבקות טיטניום דו-חמצני כדי להפריע להשפעה האלקטרוסטטית של העצבים על פני העור

הכאב עשוי להימשך זמן משמעותי (שבועות) עד להפסקה, במקרים מסוימים חוסר התחושה עוד ימשך על אף הטיפול. במקרים חמורים, הרופא עשוי לבצע חסם עצבי מקומי ברצועה המפשעתית, תוך שימוש בשילוב של הרדמה מקומית (לידוקאין) וקורטיקוסטרואידים כדי לספק הקלה שעשויה להימשך מספר שבועות.^{[דרוש מקור]}

ניתן לנסות תרופות משככות כאב לכאבים עצביים (כגון אמיטריפטילין, קרבמזפין או גאבאפנטין), אך לרוב אינן מועילות באותה מידה לכלל החולים.

מקרים מתמשכים וחמורים עשויים לדרוש ניתוח לפירוק העצב או, כמוצא אחרון, לכריתת העצב. הטיפול האחרון מותיר חוסר תחושה קבוע באזור.^{[דרוש מקור]}

קישורים חיצוניים

• מרלגיה פרסטטיקה באתר eMedicine.com (באנגלית)