מרתה רדנר

מרתה רדנר
Rédner Márta
	אין תמונה חופשית
לידה	15 בדצמבר 1909; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	12 בפברואר 1991 (בגיל 81); בודפשט, הונגריה
פרסים והוקרה	פרס בלה באלאז' (1972); עט הזהב (1984)

מרתה רדנר (בשם נעוריה גוטמן, בהונגרית: Rédner Márta;‏ בודפשט, 15 בדצמבר 1909^[1] – בודפשט, 12 בפברואר 1991) הייתה אמנית צילום, וצלמת עיתונות יהודייה-הונגרייה זוכת פרס בלה באלאז' (פרס הכבוד המקצועי הממלכתי ההונגרי הגבוה ביותר שניתן להעניק ליוצרי סרטי קולנוע ולמפיקי טלוויזיה). בעלה, מיקלוש רדנר (1909–1944), היה צלם וצלם עיתונות שניספה בשואה.^[2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרתה גוטמן נולדה במשפחה יהודית לשמואל גוטמן (1874–1956)^[3] נפח אמן, ולארז'בט נוימן.^[4]

בין השנים 1926–1928 הועסקה כעוזרת צלם על ידי ארז'בט רמר
עד 1930 עבדה בסטודיו הצילום של יוז'ף טורדה.
לאחר מכן עבדה כצלמת רחוב בעיקר על טיילת הדנובה והאי מרגיט
בין השנים 1930–1931 עבדה כפועלת בעסק של העתקת מסמכים בצילום (כמו מכונת צילום).
משנת 1933 ניהלה סטודיו עצמאי בשם מרתה ר. גוטמן. היא עסקה גם בצילומי ילדים, דיוקנאות, מסמכים טכניים ופרסומיים גם במקומות חיצוניים מחוץ לסטודיו.
בין השנים 1935–1947, היא ובעלה עבדו בסטודיו שלהם בהצטלבות אוקטוגון. העסק נקרא G. R. fotó.
בשנת 1944 נעלם בעלה במחנות שרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים). היא שרדה את המלחמה בגטו בודפשט, ואחר כך צילמה חיילים רוסים עבור אוכל.
ב-1949 עבדה במכון לתנועת העבודה ההונגרית.
שנה לאחר מכן, הפכה חברה בקואופרטיב "פוטוקולקטיבה". חבריה בקולקטיב היו בין היתר:קלרה לנגר, מריאן רייזמן, ארנה ואדאש ועוד.
בין השנים 1950–1957 הייתה צלמת משרד הבריאות.
ב-1951 עבדה גם ב"מדיאר פוטו" (שמה היום סוכנות הידיעות ההונגרית).
ב-1957 הפכה לצלמת של "הוצאת מדיצינה" (Medicina Kiadó)
משנת 1958 הייתה צלמת עיתונות של כתב העת "לאישה" ההונגרי (Nők Lapja)