לדלג לתוכן

משה גיל (מחנך ומבקר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
משה גיל
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 25 בינואר 1911
פינסק, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 באוגוסט 1967 (בגיל 56)
ירושלים, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה משה גילר עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה הר המנוחות עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

משה גיל (גילֶר) (כ"ה בטבת תרע"א, 25 בינואר 1911י' באב תשכ"ז, 16 באוגוסט 1967) היה איש חינוך ומבקר ספרות ישראלי, מפקח ומנהלם של בתי מדרש למורים עבריים.

גיל נולד בשם משה גילר בראשית שנת 1911 בעיר פינסק שברוסיה הלבנה (כעבור כמה שנים, בעקבות המלחמה הפולנית-סובייטית, בתחומי המדינה הפולנית החדשה). למד בגימנסיה העברית של "תרבות" בעירו, והשתלם בה בפולנית. לאחר מכן למד במכון לחכמת ישראל בבירה ורשה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל. המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1941 קיבל תואר מוסמך.

את דרכו בעבודה החינוכית החל כמורה בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, ומשנת 1945 היה למנהל בית המדרש למורים ע"ש אשכולי (מיסודו של ד"ר יצחק אפשטיין) בירושלים. בנוסף ניהל את בית המדרש למורי הגולה ע"ש חיים גרינברג (של המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית) בירושלים. באביב 1954 התמנה על ידי הסוכנות היהודית כמנהל "המכון לתרבות ישראל" (ובו המדרשה העברית למורים) שנוסד אז בבואנוס איירס, וכיהן בתפקיד זה עד 1957.[1] בתקופה זו ערך את הירחון "דרום" בארגנטינה. במהלך שהותו בדרום אמריקה למד את השפה הספרדית.

מ-1964 עד 1966 כיהן כמפקח במחלקה להכשרת מורים של משרד החינוך.

בראשית שנת 1966 התמנה כמנהל בית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בבית הכרם,[2] בהחליפו את אברהם אבן-שושן, שניהל את בית המדרש במשך יותר מ-12 שנים. הוא הספיק לנהל את בית המדרש במשך שנה אחת בלבד, עד מותו (סגנו משה אילן, מבוגרי בית המדרש בעצמו, נכנס תחתיו כממלא מקום המנהל[3]).

את דרכו הספרותית החל בסוף שנת 1930, כשהיה כבן עשרים, בפרסום מסות ומאמרים של ביקורת הספרות העברית בעיתונים העבריים, תחילה באירופה ("הצפירה", "העולם", "זרמים") ואחר-כך בארץ ישראל (היה משתתף קבוע בירחון הספרותי "גליונות", פרסם מאמרים בכתב העת הספרותי "מאזנים" וכתב גם בעיתון "דבר"). ב-1957, עם סיום תפקידו בארגנטינה, ערך באוניברסיטת מונטווידאו הרצאות על הספרות העברית, שזכו להצלחה מרובה.

כמחנך נהג בכבוד ובעדינות, וכמבקר ספרות פרסם ביקורות ממצות, בהירות, חריפות וענייניות.

משה גיל נפטר בקיץ 1967 בביתו בירושלים, בן 56 במותו, ונקבר בהר המנוחות.[4] הותיר אישה ושלושה בנים.

בשנת תש"ל (1969) כינס וערך גדליה אלקושי כתבים נבחרים משל משה גיל, הוציאם כספר והוסיף מבוא וביבליוגרפיה מוערת של כתביו.

  • כתבים נבחרים; עריכה, מבוא וביבליוגרפיה מוערה על ידי גדליה אלקושי, ירושלים: אגודת "שלם" על ידי ר. מס, תש"ל 1969.

בהשתתפותו:

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • גדליה אלקושי, 'ראשיתו של משה גיל ז"ל', מאזנים כה (תשכ"ז), 322–324.
  • גדליה אלקושי, 'משה גיל', בתוך: כתבים נבחרים (תש"ל), עמ' 9–26.

ביבליוגרפיה:

  • גדליה אלקושי, 'ביבליוגראפיה מוערה של משה גיל, בתוך: כתבים נבחרים (תש"ל), עמ' 329–394.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו:

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ ל. אביאב, מוסד עברי יחיד במינו, דבר, 6 ביוני 1954; שליחות תרבותית חשובה, דבר, 28 ביולי 1957.
  2. ^ חילופי גברי בסמינר, דבר, 28 ביולי 1957.
  3. ^ ניסן שיינין, בשיתוף עם הלל אגרנט, התהליך האקדמי של הכשרת מורים בישראל: פרקים בתולדות המכללה לחינוך על שם דוד ילין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס; המכללה לחינוך על שם דוד ילין, תשנ"ו 1996, עמ' 205.
  4. ^ משה גיל באתר GRAVEZ
  5. ^ כך על פי גדליה אלקושי, 'ראשיתו של משה גיל ז"ל', מאזנים כה (תשכ"ז), 324.