משה גיל (מחנך ומבקר)
לידה |
25 בינואר 1911 פינסק, האימפריה הרוסית |
---|---|
פטירה |
16 באוגוסט 1967 (בגיל 56) ירושלים, ישראל |
שם לידה | משה גילר |
מדינה | ישראל |
מקום קבורה | הר המנוחות |
שפות היצירה | עברית |
משה גיל (גילֶר) (כ"ה בטבת תרע"א, 25 בינואר 1911 – י' באב תשכ"ז, 16 באוגוסט 1967) היה איש חינוך ומבקר ספרות ישראלי, מפקח ומנהלם של בתי מדרש למורים עבריים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]גיל נולד בשם משה גילר בראשית שנת 1911 בעיר פינסק שברוסיה הלבנה (כעבור כמה שנים, בעקבות המלחמה הפולנית-סובייטית, בתחומי המדינה הפולנית החדשה). למד בגימנסיה העברית של "תרבות" בעירו, והשתלם בה בפולנית. לאחר מכן למד במכון לחכמת ישראל בבירה ורשה. בשנת 1936 עלה לארץ ישראל. המשיך את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, ובשנת 1941 קיבל תואר מוסמך.
את דרכו בעבודה החינוכית החל כמורה בבית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה, ומשנת 1945 היה למנהל בית המדרש למורים ע"ש אשכולי (מיסודו של ד"ר יצחק אפשטיין) בירושלים. בנוסף ניהל את בית המדרש למורי הגולה ע"ש חיים גרינברג (של המחלקה לחינוך ולתרבות בגולה של הסוכנות היהודית) בירושלים. באביב 1954 התמנה על ידי הסוכנות היהודית כמנהל "המכון לתרבות ישראל" (ובו המדרשה העברית למורים) שנוסד אז בבואנוס איירס, וכיהן בתפקיד זה עד 1957.[1] בתקופה זו ערך את הירחון "דרום" בארגנטינה. במהלך שהותו בדרום אמריקה למד את השפה הספרדית.
מ-1964 עד 1966 כיהן כמפקח במחלקה להכשרת מורים של משרד החינוך.
בראשית שנת 1966 התמנה כמנהל בית המדרש למורים ע"ש דוד ילין בבית הכרם,[2] בהחליפו את אברהם אבן-שושן, שניהל את בית המדרש במשך יותר מ-12 שנים. הוא הספיק לנהל את בית המדרש במשך שנה אחת בלבד, עד מותו (סגנו משה אילן, מבוגרי בית המדרש בעצמו, נכנס תחתיו כממלא מקום המנהל[3]).
את דרכו הספרותית החל בסוף שנת 1930, כשהיה כבן עשרים, בפרסום מסות ומאמרים של ביקורת הספרות העברית בעיתונים העבריים, תחילה באירופה ("הצפירה", "העולם", "זרמים") ואחר-כך בארץ ישראל (היה משתתף קבוע בירחון הספרותי "גליונות", פרסם מאמרים בכתב העת הספרותי "מאזנים" וכתב גם בעיתון "דבר"). ב-1957, עם סיום תפקידו בארגנטינה, ערך באוניברסיטת מונטווידאו הרצאות על הספרות העברית, שזכו להצלחה מרובה.
כמחנך נהג בכבוד ובעדינות, וכמבקר ספרות פרסם ביקורות ממצות, בהירות, חריפות וענייניות.
משה גיל נפטר בקיץ 1967 בביתו בירושלים, בן 56 במותו, ונקבר בהר המנוחות.[4] הותיר אישה ושלושה בנים.
בשנת תש"ל (1969) כינס וערך גדליה אלקושי כתבים נבחרים משל משה גיל, הוציאם כספר והוסיף מבוא וביבליוגרפיה מוערת של כתביו.
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- כתבים נבחרים; עריכה, מבוא וביבליוגרפיה מוערה על ידי גדליה אלקושי, ירושלים: אגודת "שלם" על ידי ר. מס, תש"ל 1969.
בהשתתפותו:
- דוד שמעוני, ילקוט שירים; ליקט, הקדים מבוא והוסיף הסברים משה גיל, תל אביב: יחדיו ('מבחר ספרותנו לעם') בשיתוף עם אגודת הסופרים העברים בישראל, תשכ"ה. (כולל ביבליוגרפיה של כתבי שמעוני ושל דברים עליו.)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גדליה אלקושי, 'ראשיתו של משה גיל ז"ל', מאזנים כה (תשכ"ז), 322–324.
- גדליה אלקושי, 'משה גיל', בתוך: כתבים נבחרים (תש"ל), עמ' 9–26.
ביבליוגרפיה:
- גדליה אלקושי, 'ביבליוגראפיה מוערה של משה גיל, בתוך: כתבים נבחרים (תש"ל), עמ' 329–394.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רשימת הפרסומים של משה גיל, בקטלוג הספרייה הלאומית
- משה גיל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- משה גיל, דבר, 16 באוגוסט 1967 (עם פטירתו)
- שמואל שתל, משה גיל ז"ל, דבר, 24 בנובמבר 1967
- אריה ליפשיץ, דיוקנאות סופרים בכתבי משה גיל, מעריב, 28 בנובמבר 1969 (עם צאת "כתבים נבחרים")
- שמואל שתל, כתבים נבחרים למשה גיל, דבר, 19 בדצמבר 1969
- משה גיל (1911-1967), דף שער בספרייה הלאומית
- משה גיל, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
מפרי עטו:
- אני, הצפירה, 5 ביוני 1931 (דיוקן עצמי, בהשפעת "מוֹגֶנְס" ליֶנְס פטר יעקובסן[5])
- סיכום תקופה או סכימה של ביקורת, דבר, 22 באפריל 1960
- ה"נוסח" של בורלא: יהודה בורלא בן 75, דבר, 25 באוגוסט 1961, המשך
- מ"החשבון והנפש" עד "לב חכמים", דבר, 9 בנובמבר 1962 (על חנוך ברטוב)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ל. אביאב, מוסד עברי יחיד במינו, דבר, 6 ביוני 1954; שליחות תרבותית חשובה, דבר, 28 ביולי 1957.
- ^ חילופי גברי בסמינר, דבר, 28 ביולי 1957.
- ^ ניסן שיינין, בשיתוף עם הלל אגרנט, התהליך האקדמי של הכשרת מורים בישראל: פרקים בתולדות המכללה לחינוך על שם דוד ילין, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס; המכללה לחינוך על שם דוד ילין, תשנ"ו 1996, עמ' 205.
- ^ משה גיל באתר GRAVEZ
- ^ כך על פי גדליה אלקושי, 'ראשיתו של משה גיל ז"ל', מאזנים כה (תשכ"ז), 324.